_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נָכוֹן הַדָּבָר כִּנְכוֹן הַיוֹם

ה.  אנדרסן

תרגם מאנגלית: דוד פרישמן

לתוכן הענינים

 

"נורא הדבר!" קראה אחת התרנגולות, והיא אמנם יושבת בקצה הכּפר מעבר השני, בּמקום אשר הדבר הנורא ההוא גם היֹה לא היה וגם קרֹה לא קרה – "נורא הדבר אשר היה ואשר קרה זה עתה שם בבית-התרנגולים!  לוּ ישנתי בלילה הזה לבדי, כי עתה יראתי מאד לנפשי!  אכן רק חסד הוא כי לנים אנחנו משפחה גדולה יחדו ואנחנו רבים בתוך הלוּל!" ואחרי כן ספרה התרנגלת את אשר ספֵרה, והתרנגולות שמעו ותחרדנה ותסַמֵרנה נוצותיהן, והתרנגל שמע ויחרד ויורד את כַּרְבָּלְתּוֹ.  אכן נכון הדבר כנכון היום!

אבל אנחנו פה נחל נא את הדבר מראשיתו, וראשיתו זה מגיע עד לוּל תרנגולים אשר בקצה הכפר מעבר השני.  ויהי השמש לבוא, והתרנגולים והתרנגולות עפו, עלו למעלה; ושם תרנגלת אחת, והיא לִבנת נוצות וקִצרת רגלים, ותהי התרנגלת הזאת תרנגלת ישרה ותמימה, צנוּעה וכבודה בכל אשר היא עֹשׂה, והיא מַמלטת את ביציה יום יום ככל המנהג הטוב אשר לתרנגלת נכבדה מדר דר.  ויהי כאשר עלתה ותּשב על המעלה אשר לה, ותפן את חרטמה להתגרד בו, ובעשותה כה וכה ותמָרט ותפול נוצה אחת ארצה.

"אכן נפלה, נפלה ארצה!" אמרה התרנגלת – "ואולם אחת מצאתי כי כאשר אוסיף להתגרד, כן אִיף וכן אוסיף חן!" ואת הדברים האלה דבּרה התרנגלת ולא רוחה, כי רק לצון חמדה לה, כי על כן ידעו אותה כל שכניה מסביב אשר אוהבת היא לשמוח ורוחה רוח עליזים, ואולם בקרבה תֻמתה בה והיא ישָרה וצנוּעה, כאשר אמרנו.  – אז נרדמה ותישן.

וחשכה כסתה את פני הארץ ותהי עלטה מסביב, והתרנגולות יושבות אשה על יד אחותה, ורק התרנגלת אשר ישבה על יד התרנגלת הצנועה ההיא לא תנום ולא תישן.  והיא שומעת ולא תשמע, כי ככה משפט כל חי על פני האדמה בבקשוֹ לראות מנוחה נעמה, אשר אזניו תשמענה והוא לא ישמע; ובכל זאת לא יכלה להתאפק מהגיד לשכנתּה הקרובה אליה כדברים האלה לאמר: "השמעת את אשר הֻגד? הן לא אחטא בשפתי לקרוא את המגדת בשם, ואולם הנה פה בתוכנו תרנגלת הומיה וחללה אשר אמר תאמר למרוט את נוצותיה לבעבור התיפוֹת.  חי אלהים, לוּ תרנגול הייתי, כי עתה מאֹס מאסתי תרנגלת אשר כזאת!"

וממעל למוֹשב התרנגולים יושב הינשוף, הוא ואשתו ובניו, והם כלם אזנים להם אשר לא יאבד מהן דבר גם מקרוב וגם מרחוק, ויהי הם שומעים את כל הדברים אשר דבּרה התרנגלת שכנתם, ויעמידו את פניהם, ואשת הינשוף שלחה את כנפיה ותַשב רוח אל מול פניה לבעבור התחזק.  – "בשם אלהים, אַל נא תטו אֹזן לשמוע!  ואולם הלא שמעתם את כל אשר הֻגד?  חי כּלנוּ, אם לא בעצם אזני שמעתי את כל הדברים, כי רבות ונוראות ישמע איש בטרם יזקן וימות!  הנה שם תרנגלת, והיא פרעה מוסר ותשכח כל חק ואת הכּשר והישר לתרנגלת כבודה וצנועה לא תדע עוד, ולכן היא יושבת ומורטת את כל נוצותיה לבעבור מצוא חן בעיני התרנגול, והתרנגול יושב ורואה!"

"Prenez garde aux enfants! (השמרי מן הילדים)", ענה בעלה הינשוף – "אַל לילדים לשמוע דברים זרים כאלה!"

"רק תנני נא ואעבור אל אשת הינשוף שכנתּנוּ היושבת מעבר הרחוב השני!" ענתה אשת הינשוף – "הן נכבדה וישרה היא מאין כמוה, ואין לי חברת טובה ונאמנה ממנה!" ובדבּרה ותקם ותעף משם.

"תקיעה!  תרועה!" תקעו והריעו אִשוֹת הינשוף גם שתיהן, והיונים היושבות בארֻבּותיהן שמעו גם הן – "השמעתּן?  השמעתּן?  תקיעה!  תרועה!  הנה שם תרנגלת אשת זמה אשר תּחנף כל היום ואשר תּרבה לבקש חן בעיני התרנגל, והנה קמה ותמרוט אל כל נוצותיה!  אכן עוד מעט וקפאָה מקר וּמקרחה, ומי יודע אם לא מתה בעוד אני מדבּרת!  תקיעה!  תרועה!"

"איה איפה היא? איה איפה היא?" הגו היונים אחריה.

"הנה היא שם בחצר אשר בעבר השני!  ואני כמעט בעצם עיני ראיתי את כל זאת!  אכן לא נכון הדבר לספר ככל זאת,  ואולם נכון הדבר כנכון היום!"

"האמינו, האמינו לכל הגה ולכל מילה!" קראו היונים ותּהגֶינה ותָּעוֹפנה בתוך ארֻבּותיהן, והקול נשמע עד לוּל התרנגולים, "הנה פה תרנגלת – ויש אשר אומרים: שתי תרנגולות הן – והן מרטו את נוצותיהן כּלן, אחת מהן לא נשאָרה, קרחה הקריחו את בשרן, גֵז גָזו כלהנה, לבעבור הבָּדל במראיהן מקרב יתר התרנגולות, וראָה אותן התרנגל וחשק בהן.  אכן כל עושה אלה רק את נפשו הוא חובל, כי על-נקלה יֻכֶּה איש בקֹר וחלה בקדחת, וגם הן מתו שתיהן!"

"הקיצו!  הקיצו!" קרא התרנגל את קריאתו ויעף ויעל על גדר הקרשים, ועוד התנומה נאחזת בתוך עפעפיו, ובכל זאת לא חדל מקרוא – "הנה פה שלוש תרנגולות אשר חשקה נפשן בתרנגל והתרנגל לא שׂם אליהן לב, ויהי כי חזקה האהבה בלבן באין תקוה ובאין תוחלת, ותמותנה שלשתּן ותגוַענה, כי מרטו כלן את נוצותיהן עד בלתי השאיר שׂריד.  אכן נורא הדבר הזה, ואני לא אחפוץ לכסות אותו בסתר ולכן ולכן הגדתי לכם, ואַתם העבירו קול בארץ!"

"העבירו קול בארץ!" שרקו העטלפים, והתרנגולות צפצפו והתרנגולים קראו: "העבירו קול בארץ!  העבירו קול בארץ!"  ויעבור הקול בארץ, וישָמע הדבר בכל אַפסים, ותבוא השמועה מחצר לחצר וּמלוּל תרנגולים ללוּל תרנגולים, עד כי באה עד עצם המקום אשר משם יצאה בראשונה.

"הנה שם חמש תרנגולות", אמר המגיד, "והן כלן מרטו את נוצותיהן עד בלתי השאיר אף אחת, למען הוכיח עד כמה כחש בּשר כל אחת מרעותה מרב צרה ומרב יגון באהבתן את התרנגל; ואחרי כן התנפלו אשה על אחותה וַתִּקֹּרְנָה בְּחַרְטֻמָּן אשה את בשר רעותה עד שפך דם ועד נפלן חללוֹת מתוֹת; ככה היו לחרפה ולדראון לכל משפחתן ולאָבדן לבעליהן!"

והתרנגלת הראשונה, אשר ממנה אבדה הנוצה הקטנה בְהִתְגָרְדָה בְּחַרְטֻמָּהּ, בשמעה את כל הדברים האלה לא ידעה ולא הכירה אשר המוצאות האלה מוצאותיה הן, והיא בהיותה תרנגלת צנועה וישרה, לכן אמרה גם היא: "הנה תעבתי את התרנגלת ההיא בלבי, ואולם אהה אדוני, והן רבות מאד על פני כל האדמה!  אכן לא טוב להסתיר דברים אשר כאלה, ואני גם אני אעשה את כל אשר אוכל, למען יבואו הדברים במכתבי-העתים, וידעו אותם כל יושבי הארץ!  רק בצדק נעשה ככל זאת לתרנגולות ההן ולכל משפחתן, כי להן יאָתה!"

והדברים באו במכתבי-העתים ויהיו נקראים שם, והם נכונים כנכון היום: מן הנוצה הקטנה האחת יצאו חמש תרנגולות גדולות!

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה