_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בשער המלך

דוד פרישמן

לתוכן הענינים

 

רבים רבים נמצאים בין השמים ובין הארץ אשר הוקריני ופילוסופינו אינם יודעים אותם.  היודעים הם, למשל, כי בימינו נמצא איש יהודי אשר למענו נטבע מטבע מיוחד ועשוי לשמו להיות לו לאות-כבוד על לבו? היודעים הם, למשל כי בעיר ברלין בשער המלך יושב איש יהודי אשר הקיסר וילהלם חפץ ביקרו? – אמנם אנכי אינני יודע אל נכון כיום הזה את אשר קראו בדורות הראשונים בשם שער המלך ולא אדע את סדר הישיבה אשר ישבו בשער ההוא האנשים אשר חפצו המלכים-ביקרם.  אנכי בברלין ראיתי פעמים רבות את שער "הארמון הישן", וגם את שער "הארמון החדש" אשר ברחוב האלונים ראיתי, ואעבור אותו לא אחת ושתים, והשוער הראה אותי את כל שכיות החמדה אשר בבית המלך, וגם את חדר-העבודה אשר לקיסר וילהלם ראיתי, ואת קסת-הסופר ואת המנורה אשר על שלחנו מששתי באצבעותי, ואת היהודי היושב בשער המלך לא ראיתי.  ואולם בבחרי הפעם במליצה הזאת אין אני אומר לכון את הדברים כהויתם, והקוראים יבינו מדעתם כי אין חפצי בלתי אם להעביר לפניהם איש יחודי  הקרוב למלכות.

בבית-הזמרה בברלין, באחד התאים הראשונים אצל במת המשחקים, רואים אנחנו בכל ערב וערב איש זקן ונשוא פנים, והאיש הזקן הזה הוא אחד האנשים הכי-נכבדים אשר בעיר הבירה.  קטן הוא בקומתו, והזקן אשר יסוב את לחייו שיבה זרקה בו, ואולם על פי שיבת זקנו זה לא נדע עוד להביא חשבון כי בן שבעים וארבע שנים הוא האיש; כי הנה גם מלבושיו לבשרו כלולים בהדרם ועשוים כמלבושי אחד מבני הנעורים והאיש מתאמץ בכל הליכותיו ובכל דרכיו להראות כאיש צעיר לימים.  האם השירים והזמירות ימשכוהו אל בית התיאטרון מדי ערב בערב? האם נותני הזמירות בלילה  ימשכוהו אחריהם? מי יודע! הרבה פעמים נראה האיש בשבתו נשען על הכרכוב אשר לחלון התא, והוא עיף ויגע וישן שנת ישרים – ואנחנו הן ידענו כי האיש אשר הזמרה תקח את לבו לא ינום ולא יישן בשבתו בבית-הזמרה בברלין.  האם המחוללות והמחוללים יביאוהו עד הלום מדי ערב בערב? מי יודע! הרבה פעמים נראה האיש והנה בצאת המחוללות על הבמה יתעורר ויזורר וקנה זכוכית מגדלת יחגור על עיניו להיטיב לראות, ואחרי כן ילך ויפן ממנו גם רוחו זה, ועוד מעט והנה מתוקה שנת האיש כבראשונה.  או האם יבוא האיש מדי ערב בערב לבית-הזמרה להראות את כל הבאים והנאספים כי יושב הוא באחד התאים הראשונים אשר אצל תאי בני המלך?

ושם האיש הזה כהן.  והוא הממונה על הקופה אשר למלך.  ואולם באמרנו "כהן" לא נצא ידי חובתנו, ועלינו לקרוא אותו בשמו המפורש: "האציל מוריטץ לבית קהן (משה כהן) נשיא".  ואף אמנם נשיא האיש הזה, כי הדוכס קובורג נתן לו את אות הנשיאות בהיות מעלתו מעלת ברון.  ואוהביו הרבים היודעים כי זה משה האיש אוהב לשמוע את תאריו בשלמותם, קוראים אותו בפניו בשם: "האציל הברון לבית קהן, נשיא מדסוי", ואף מבטיחים הם אותו כי עובדים הם למענו  העבודה הגדולה להביא לו בעוד ימים אחדים את התואר "גרף", ומשה כהן ישמע להם בדברם וישחק שחוק ילד תמים.  אכן דבר חדש הוא בימינו לשמוע את השם המפורש "הגרף כהן", אם כי יודעים אנחנו בארץ צרפת איש אחד המכונה בשם "הדוכס די-לוי (לוי); ואולם הדוכס הזה מבית לוי איננו יהודי, וגם אבותיו לא היו יהודים מעודם וגם אבות אבותיו לא עמדו על הר סיני, והוא נוצרי ממשפחת נוצרים בפרבר סן-ג'רמן.  וגם בארץ איטליה אין אנחנו יודעים בלתי-אם יהודי אחד אשר זכה להיות נקרא בשם הכבוד "האציל לוי", והוא פרופיסור ללמודי הרפואה בעיר פלורנציה.  ואולם צרפת ואיטליה שונות הרבה מן הארץ הברוכה אשכנז, ולכן בשמענו בארץ הברוכה הזאת את השם "ברון כהן" יוצא מפורש מפי אלפי אנשים, וידענו כי פלאות נעשו לעינינו. 

– אכן לא רק בתארו נפלא האיש הזה מכל האנשים,  כי אם גם באותות-הכבוד אשר לו.  הכוכב של הנשר האדום מן המעלה השניה נתון לו, וכן נתונים לו אותות הצלבים הגדולים מחצר מלכות בוריה ודסוי, קובורג ובדניה; ומכלם הכי-נכבד אות הצלב הגדול למצביאים מבית הוהנצולר, והאות הזה היהי לנו לאות עד מה גדול כבוד השולחני הזה בעיני קיסר אשכנז! העיר ברלין היתה כמרקחה, פרוסיה שמעה ותשתומם ואשכנז לא יכלה להאמין בהשמיע דבר המלך כי אות הכבוד הזה  נתון לברון קהן, וביותר הפליאה השמועה הזאת את לב העם, בראותו כי קבל היהודי את אות-הכבוד הזה ביום אשר קבל אותו גם פוטקמר המיניסטר! ואולם מלבד כל האותות האלה קבל משה קהן עוד אות אחד נפלא במינו.  האות הזה יחיד הוא בארץ ואין עוד שני הדומה לו, וגם הבקיאים בטיב המטבעות והמוניטין ואותות-הכבוד לא יכירו ולא ידעו את האות הזה, אם כי גם הוא אות מאותות הכבוד אשר לממשלת פרוסיה.  וזה הדבר: בקום המלך פרידריך וילהלם הרביעי לתת אות-כבוד לאיש היהודי כהן, עלה רעיון על לבו לאמר: הנוכל לתת לאיש אות-כבוד אשר חרות עליו הצלב הנוצרי והאיש הזה איננו נוצרי בלתי אם בן אמונה אחרת? – אז תאר המלך בעצם ידיו את ציור האות הזה, ובמקום הצלב כתב את אותות שמו, וכן טבעו הטובעים אות-כבוד חדש במינו ויחיד בעולם, ומי יודע אם לא יבואו ימים ואות-הכבוד הזה יהיה לראש שכיות החמדה באחד מבתי הסגולות היקרות במציאות?

הקוראים יבינו מדעתם כי איש אשר אלה לו גם מעשיו ופעולותיו רבים ורצוים מאד.  עוד בהיותו בדסוי החל כהן בעוד עבודתו לנשיא הארץ.  אביו היה שולחני והוא נחל את שלחנו אחריו, וראשית עבודתו היתה למען הדוכס מדסוי.  אז באו ימי המהפכות בשנת 1848, ויורש העצר בפרוסיה בא בין המצרים ויבקש לו סך מאת אלף הטאלר בהיותם נחוצים לו מאד, ומשה הכן הביא לו את הכסף, ואת החסד הזה לא שכח לו הלוה גם בהיותו למלך וגם בהיותו לקיסר.  היהודי היה לממונה על הקופה אשר למלך, וילד מחיל אל חיל, וילך הלוך וגדול, ובין התארים אשר בראש גליונות מכתביו מוצאים אנחנו גם את הדברים: "השלחני אשר לחצר מלכות פרוסיה והממונה על הקופה אשר להוד הקיסר" – וכל מחשבותיו וכל מעשיו עולים כלם בקנה אחד להגדיל ולהאדיר את הקופה ההיא, וחפצו זה בידו יצלח.  ועיני הקיסר רואות ולבו יגיל בקרבו, ולא אחת ושתים יכתוב הקיסר בעצם ידו אל היהודי כהן כדברים האלה:  "כהן אהובי! אחרי רואי ראיתי גם הלום את אשר עשתה ידך למעני בפעם הזאת, והנני נותן לך את תודתי ואת בריתי שלום.  וילהלם".  – והיהודי עושה את מעשיו שלא על מנת לקבל פרס, כי אם באהבו מאד את מלכו ואת ביתו.  והיודעים את כהן יודעים גם את רחשי לבו אלה ואת אהבתו הגדולה אשר הוא אוהב את כל הנקרא בשם הוהנצולרן והנה הם אומרים כי מנויה וגמורה היא אצל כהן לשום את יורש-העצר ליורש ביתו אחריו, וכל רכושו אשר לו לא ינחיל את בתו יחידתו כי אם את יורש-העצר.  והקיסר גם הוא יודע את רחשי לב עבדו הנאמן הזה, ועל כן רואים אנחנו כי הקיסר בבואו בין המצרים באחד מעסקי ממון אומר תמיד: "נקראה לכהן ונשאלה את פיו".

ביציע הראשונה אשר בהיכל יורש העצר פרידריך, המחובר עתה אל היכל הקיסר, שם חדר העבודה אשר לאדוננו הברון כהן, והשר הגדול בארק המזכיר יושב בעליה ונוגף את רגליו לעלות יום יום כמאתים מדרגות ממעל לאיש היהודי! אמנם היו ימים לפנים אשר נתנו לכהן מעון צר בחצר המלך באחת המבואות האפלות, והיהודי בא לפני המלך לספר לו את הדבר הזה כי יכבד הדבר מן המלך לבוא אליו אם תחפוץ נפשו לראות את הקופה פנים אל פנים, ויצו המלך את הגרף פיקלר ויתנו לו את החדר אשר שם יושב היהודי כיום הזה.

– והקיסר מתהלך עם החלפן כאח וכרע, ויש אשר גם לצון יחמדו להם איש באזני אחיו.  הנה חג לקיסר וילהלם, חג יום הולדת אותו.  כהן יבוא אליו לברכו בשלום.  הקיסר ישמע את הברכה ויאמר אליו: "כן אתה דובר, כהן אהובי! ואולם לשמחה מה זו עושה? הן משנה לשנה הנני הולך הלוך וזקן" – וכהן יענה אותו: "אדוני המלך! הנה זקנת ושבת, ובכל זאת אם יתן לי איש מלוא ביתו כסף וזהב לא אעשה בך עסקי חלפנות להחליף אותך בהם!"

וכרבות כבודו בעיני הקיסר כן ירבה וכן יפרוץ כבודו גם בעיני כל אצילי ברלין, וביותר יכבדהו וינשאהו המיניסטר אשר על הממון.  ואולם לא לפי כבודו זה יכין כהן את הליכותיו.  בחדרים קטנים ישב ואת ביתו הגדול  אשר לו בברלין השכיר לאחרים, ובהיותו קמצן יותר מדי יקמץ גם על לפי הדבר הזה את מכסת המסים לאוצר המלך.  ואולם אוהביו ורעיו ילעגו לו לפעמים על קמצנותו הרבה, והוא ישמע את לעגם במנוחת נפש ומדרכו לא יט ורק יש אשר לפעמים יעשה משתה לאוהביו ורעיו ולנשיהם ובנותיהם.  – והאיש כהן ענו מאד ושפל רוח ואיננו עושה את משמרתו קרדום לחפור בה ולעשות על פיה טובות וחסדים לאנשים אחרים; ובכל זאת יתפאר במשמרתו אשר נפלה לו לחבל, ונפשו יודעת מאד כי הוא פרט היוצא מן הכלל.

פעמים רבות אמר כהן באזני רעיו כי מנויה וגמורה היא אצלו להגיע לשנת התשעים ושלש – כי כן היו, ימי שני חיי אמו.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה