_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בחירות

דוד פרישמן

לתוכן הענינים

 

איש יהודי אני, אדם הגון ומהוגן מאד, שבעצם ראוי הייתי להיות מוצג בתור פלא במוזיאום הבריטי, כדי שיבואו מרחוק ומקרוב לראותני. החדוש שבי הוא: יש לי כל רמ"ח התנאים הנחוצים ושס"ה המעלות המבוקשות הדרושים לו לאדם מישראל בימינו אלה, כדי שיוכל ללון לינת לילה אחד בכשרות על-פי החוק על פני חלקת אדמה רוסית. אדם כשר אני אפילו לדעת המחמיר היותר גדול שבמחמירים. ואפילו אם יקום בין הפקידים הממונים על הדבר – להבדיל בין קדש לחול איזה רמ"א חדש ויעשה לנו איזו "טריפות" חדשות עם אלפי "ויש נוהגין" חדשים ועם רבבות "ויש מחמירין" חדשים, – בנוגע אלי אי- אפשר לו שתהא לו איזו שליטה עלי. אדם כשר אני – ודי. ראשית: שמי ושם אבי הם שמות יהודיים  גמורים, שמות טפוסיים המיוחדים רק לנו לבדנו, עד שאפילו איש כטולמטשוב בעצמו לא היה יכול להתאנות להם במשהו. לא אאמין כי היה יכול זה למצוא אצל הרוסים העיקריים גם הם איש ששמו מאסעי טרייטלוביץ כמוני אני. שם כזה לאיש יהודי בימינו אלה הוא אשר מיוחד. ושנית: כליתי את חק למודי בגימנסיה במידליה של-זהב ואת חק למודי באוניברסיטה כליתי בהצטינות גדולה. מלבד זאת עבדתי בעבודת הצבא ונפצעתי על-יד צוסימא וקבלתי אות-כבוד ,,בשביל אומץ רוח" לרגלי איזו גבורה מיוחדת שהראיתי. דרך אגב בן אני לאיש צבא ובן בנו של איש צבא מימות ניקולי הראשון, שהצטינו כלם ביחוד במלחמות שונות באמון רוחם המיוחד. ליתר תוקף וליתר עוז הנני גם סוחר של הגילדה הראשונה, המשלם את מסיו זה חצי יובל שנים כסדר; ולא עוד, אלא שלא זזתי ולא משתי ממקום ישיבתי אפילו לרגע אחד, חוץ מאותה ההפסקה הקטנה בשעתה של אותה צוסימא. מכיון שבאתי לכך הנני מזכיר גם כן, כי הנני גם אזרח נכבד לעצמי וגם לזרעי אחרי. בקצור: הנני אותו היהודי, שאין שום בריה שבעולם, ואפילו בריה רוסית, יכולה לבוא עלי באיזו טענה שהיא ולנשל אותי מזכיותי. אדם כשר אני אפילו לדעת הרמ"אים שברמ"אים, המגיעים בחומרותיהם גם עד לאותו החשש הרחוק מאד של ,,שמא הבריא ונתפרא". יהודי כמוני לא תמצאו עוד שני לו בכל רחבי ארץ רוסיה הגדולה והרחבה.

מובן מאליו: כשמשמשו ובאו ימי הבחירות אל הרביעית, ישבתי שלאגן ושלו בביתי, רובץ על זכיותי בגאוה מרובה כתרנגולת על ביציה, וחכיתי במנוחה. ידעתי כי יבואו. מוכרחים יהיו לבוא אלי. קנדידט אחד וכשר בלעדי אין. ישבתי והנחתי ספוגין של צמר על צוארי, כדי שלא יתקרר קולי ולא יהיה לי הלילה מיחוש בשעת הצורך. אגב עמדתי לפני הראי וסלסלתי בקולי ולמדתי לדרוש דרשה גדולה וארוכה, המקבילה אל כל מקרה וכל זמן. בכל הזדמנות והזדמנות אוכל לדרוש אותה. את אשתי ואת בני ביתי יעדתי למחוא בכפיהם במקומות ידועים, כדי שאתרגל מעט מעט לתשואות החן המובעות לי ולא תבלבלנה את דעתי בהיות עלי לדבר בפרהסיה.

מכיון שבא הזמן והתחילו לעשות אינטרוויואים אצל כל הגדולים, לשמוע את דעתם בנוגע אל הבחירות, ישבתי וחכיתי. הן אי-אפשר הוא, שלא יבואו גם אלי לחקור ולדעת את השקפותי על הענין – היותר נכבד הזה שבחינו. מכיון שראיתי שכבר הגיעו באינטרוויואיהם עד לידי כך, שלא הניחו שום עליה ושום מרתף בכל רחוב ורחוב כסדר שלא באו שם לשאל על-דבר הבחירות ועל הדעות וההשקפות על אדותיהן, זהה עלי דעתי קצת. אפשר שהם עושים את האינטרוויואים שלהם על-פי סדר אלפא-ביתא של הרחובות ועל-פי הנומרים ההיפוטיקיים של הבתים, ולכן לא הספיקו עוד לבוא עד דירתי. לעולם לא יתיאש אדם מן התקוה. ואמנם היה כאשר דמיתי. התפרצה פעם אחת השפחה שלנו ברעש ובשאון גדול אל הקבינט שלי וקראה בקולי קולות: הם הולכים! כבר יצאו ממענו של הרצען אשר מצד ימין ועתה כלם בדירתו של המלמד אשר ממולנו ועד מעט יבואו אלינו...

וכאשר באו התחילו לחקור ולדרוש לי:

מה דעתך על-דבר הבחירות?

,,הבחירות הן דבר נחוץ מאד לכל אדם מישראל. הטובות הגדולות והישועות הנפלאות שתצאנה מהן לכל בית-ישראל כמעט שאין לצירן כלל בדמיון. והראיה – הדמות שהיו עד כה. ומה גם, שכידוע, הולך הכל הלוך וטוב מיום ליום בכלל, לכן כמעט שברור הדבר כי הרביעית תעלה על כל ההולכות לפניה. ביחוד בנוגע היהודים. ולכן אין לנו עתה לעשות שום דבר, אלא להתעסק יום ולילה, יום ולילה, בבחירות להתקוטט יום ולילה על אדותיהן ולהקים שאון גדול בשבילן ולמסור את נפשו עליהן באמת ובכל-לב. הכל כדאי".

– אבל האם לא אפשר כלל, כי כל הענין הזה אינו לנו אלא הלכתא למשיחא, מאחרי שיש סימנים קצת, כי הממשלה הרוממה רוצה להגביל מעט את זכיותינו ואינה רוצה כלל שנהיה שותפים לה בנתינת חוקים לעם, ואפילו שותפים בנתינת אותם החקים הנוגעים לנו?

,,יכולים אנו לבקש לנו קנדידטים, שיש להם כל הזכיות הדרושות ובאופן זה אי-אפשר הוא כלל. שיהיה להם איזה מפריע. גם המלאך היותר רע יהיה מוכרח לענות אמן".

– טוב, אבל מאחרי שאין היא רוצה ומאחרי שעיקר הכונה הוא בהחלט כי יהודים לא יכנסו לאותו המקום שהיא אינה רוצה בכניסתם שם, האם יגדל ממנה הדבר כל-כך למצוא בכל יום באורים ובאורי באורים ובאורים לאותם באורי הבאורים, עד שלבסוף גם היהודי המזוין מכף רגלו ועד קדקדו בכל הזכיות שבעולם יצא ערום מלפניה כיום הולדו? ואם כך הוא, ואם כל הענין הוא רק מין ,,יגדיל תורה ויאדיר", האם לא טוב יותר כי לא נרבה כל-כך במחלוקת ונבקש לנו ענינים אחרים, כדי להספיק בם ל,,חוש הצבורי" שלנו שלא ילך בטל ול,,תאוה להגבאות" הנטועה בנו שלא תתנמנם, ופה, בענין הזה, נהיה יותר פסיביים מאקטיביים, נעשה את שלנו ככל המוטל עלינו ורק שלא נקים שאון גדול כל-כך ולא נסכן את עצמנו עד למסירות נפש? ואם כדאי הוא לבלבל כל כך את המוחות ולהיות שותף בעסקים הכלליים הללו כ"ד שעות ביום כשמיעה בשעתו והכל משום ,,דרוש וקבל שכר"?

מובן מאליו, כי לא עניתי עוד דבר. פשוט, חרפה היא להיות לאדם עסק עם אנשים יבשים כאלה, שאין להם בעולמם אלא מעט ההגיון הקר. הכרתי מיד, כי יותר משהם באים באינטרוויואיהם לשמוע, הם באים להשמיע את שלהם. זהו העיקר. ותרתי על התענוג המסופק להיות נחקר ונדרש והבטתי אל מורה-השעות שלי, עד שהבינו ויצאו. ואני ישבתי וחכיתי.

מה אספר לכם? חכיתי הרבה. בין כך, מכיון שלא היה לי מה לעשות, הרביתי לקרוא בכל יום את העתונים ואת הבאורים ואת באורי הבאורים שנתחדשו בכל יום ופני האירו משמחה. ראיתי כי כל כלי-יוצר לא יצלח. יצטערו נא האחרים, שאין לא תוכל הרעה לנגוע כלל.

אבל משהלכו ימי הבחירות הלוך וקרובים, הלכו גם הבאורים הלוך ותכופים, הלוך ומתרבים, וירדו כמטר סוחף. גם הפקיד האחרון בכפר היותר אחרון מצא עוד מקום לחדש. ופעם אחת, כשאכלתי פת שחרית וידי מחזיקה בעתון הבוקר שלי ואני קורא, כמעט שלא נזדקפה פתי בגרוני. הידיעה היתה מבהילה קצת: גם מי ששמו ושם אביו הם יהודיים גמורים, אלא שיש לו איזה דמיון עם שמו של אדם רוסי, שוב אינו יכול זה להיות נרשם ברשימת הסוחרים, וברשימת הנבחרים לא כל-שכן. הרגשתי בי זעה קרה פורצת לי על גבי מצחי. מי יודע אפשר יש לי במשפחתי הגדולה והרחבה מאד איש ששמו אינו שם יהודי בשלמותו ואתה לך ובדוק. הרגשתי כי חלק מזכיותי נקרע מעלי.

וממחרת היום והנה עוד חדשה: על-ידי מה שיש לאדם אח או דוד או גיס או אח חורג או גן-אחות-אם, שיצאו מן הגימנסיה בלי מוניטין של זהב, בטלו גם זכיותיו של זה, שיש לו המוניטין. מחשבותי התחילו להתבלבל, הרגשתי כי חלק שני, מזכיותי נקרע מעלי.

ואחרי כן והנה באור חדש גם בנוגע לזכיותיהם של נפצעים ולזכיותיהם של בניהם ובני בניהם של אנשי צבא ולזכיותיהם של בעלי גילדה ושל אזרחים נכבדים וכו, וכו. בכל יום ויום מת וגוע חלק קטן מזכיותי. לבסוף נשארתי ערירי כולי. ליתר תוקף וליתר עוז קראתי באחרונה גם ידיעה קטנה זו: מי שיש לו כל הזכיות שבעולם, אלא שלפנים היה לו זקן ועתה הוא מתגלח או שלפנים התגלח ועתה יש לו זקן, וכן מי שלפנים היו לו משקפים על גבי חטמו ועתה יש לו פנסני על גבי חטמו או שלפנים היו לו פנסני על גבי חטמו ועתה יש לו משקפים, וכן מי שהיו לו לפנים קרוטים שחורים על צואריו ועתה אפורים ולהפך וכו' וכו' וכו'. – כל אלה נפסלים מן הרשימה הגם שיש להם כל יתר הזכיות.

החלתי סוף-סוף להבין.

וכשבאו אלי אתמול שוב לעשות בי אינטרוויו, לא הייתי עוד בטוח כל-כך. מי יודע? אפשר שבאמת היינו יכולים לצאת ידי חובתנו גם אם לא היינו מרבים כל-כך למסור את נפשנו ולהרעיש עולמות על עולמות התלוים באויר.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה