_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נחום סוקולוב

משה גליקסון

לתוכן הענינים

 

חג השבעים של נחום סוקולוב, הארי שבחבורה, נגיד הספרות העברית ונשיא האכסקוטיבה הציונית, הוא מאורע, שראוי ליחד עליו את הדבור.

סוקולוב – בן שבעים.  כמעט שלא יאמן הדבר, שהוא אך בן שבעים היום.  הן זה יובל שנים ויותר עומד האיש במערכה, בשורה הראשונה של הספרות העברית החדשה; זה חמשים וארבע שנה הוא סופר לעמו בלשון העברית, זה חמשים וארבע שנה הוא כותב ועורך, מעורר ומסביר, הוגה ומלמד, יוצר ומדריך.  הן אלפי דברים פרסם האיש: מאמרים ומסות, מחקרים ומונוגרפיות, פיליטונים ורשמי מסע, ספרי מדע וספרי שירה.  הן מורה ומדריך היה האיש לעמו, למיליוני היהודים בפולין ארץ מכורתו ובארצות אחרות במשך שתי תקופות גדולות של דברי ימינו החדשים, של תקופת ההשכלה, ימי המעבר מן הגיטו אל העולם החדש, ושל תקופת התחיה, ימי צמיחתם וגידולם של חיינו הלאומיים החדשים – ועדיין אינו אלא בן שבעים?

סוקולוב בן שבעים.  כמעט שלא יאמן הדבר, שהוא כבר בן שבעים היום.  היש עוד בינינו, בני הדור השני לציונות, אלא שהם כיום בני ארבעים וחמשים, אדם מלא כוח עלומים ואמונת עלומים, מלא חיים ומרץ וכשרון העבודה כסוקולוב?  היש עוד אדם אחד בתוכנו, שאינו יודע ליאות ועיפות, אכזבה וספקנות של זקנה, אדם שהכל ניתן לו בקלות, בחדות חיים ויצירה כסוקולוב?  האמנם נחום סוקולוב הוא הזקן שבחבורה?  כלום לא יכחישו פניו את התאריך שבתעודת הלידה?

אותה הברכה הגדולה, שנתברך בה נחום סוקולוב ושעשתה אותו לאחד מיחידי הסגולה, המעטים בכל דור ודור – ברכת השפע, עושר הרוח המופלג, עטרת הכחות הנפשיים והכשרונות הרוחניים, החופפים ומלפפים אותו בכל עת ובכל שעה, כברכת טבע לא אכזב, כאורו וכאוירו של עולם יה – ברכה גדולה זו עמדה לו במלואה גם לעת זקנה.  לא כהתה עינו הרוחנית ולא נס ליחו הנפשי.

עושר ושפע, נדיבות רוח של פזרן, שהברכה שרויה באוצרותיו ואינו יודע דאגת דלדול, רבוי תכנים וצורות, פנים וגוונים – זוהי תכונתו היסודית של נחום סוקולוב מאז עלותו על במת הספרות והפעולה הצבורית ועד היום הזה.  זהו האיש, וזה סגנונו, מטבע חייו ויצירתו.

עושר כזה הוא אמנם פעמים תקלה לאדם; פעמים שהפזרנות הנדיבה נהפכת לבזבזנות קלת-דעת.  אבל אין לכלוא את הרוח הכבירה, שיש בה ממדת הגאוניות; אין לחסוך אותה ליום עברות ודלדול.  השפע המבורך של גדל הרוח והעלילה לא תמיד הוא זקוק למדת החסכון והקמצנות. יש שהוא יורד יום-יום על שדה של אומה, משקה ומרוה את פירותיו ופירי פירותיו, וברכתו תוגר למעינות הישועה-היצירה של דורות, ואין יודע דרכה.  סוקולוב לא היה מה שהוא, לא היה לנו אותה הדמות המופלאה בעשרה, המלבבת בנדיבותה והזורעת סביבה יום-יום ושעה-שעה מברכתה, אילו היתה בו ממדת ה"חשבון" של המכנסים ואוצרי-פירות, הדואגים יותר לנפשם, ל"השארתה", לחלקה לעולם הבא, משהם נדחפים בכח אלמנטרי לפעולה בלתי אמצעית לתקנת הבריות, לחנוכם ולעליתם.  מבחינת ה"נצח" – טוב טוב למכנסים ולבעלי החסכון, אשריהם ואשרי חלקם.  אבל מבחינה אנושית פשוטה אין אנו יכולים למנוע את חבתנו מאת הבזבזנים, המפזרים את רוחם לשבעה ימים ומשבבים את נשמת שבבים-שבבים.

מי יודע את פזורי-רוחו של נחום סוקולוב, מי ימנה את מספרם? במשך יובל שנים היה האיש טרוד יום-יום בפעולתו המפזרת, רבת הפנים והגוונים, לעמו ולספרותו, ולא היה סיפק בידו לרכז את רוחו ונפשו ולכוונה ליצירה האובייקטיבית השלימה, המנחילה ליוצר "חלק לעולם הבא".  אבל חלקו של סוקולוב לעולם הבא מובטח לו אם לא במפעל הרי בפעולה, אם לא ביצירה אובייקטיבית משוכללת, הרי בריתמוס המתמיד של עבודת יובל שנים, של פעולות בלתי פוסקות לקיומה ולגידולה הרוחני של האומה, אשר כל אחת מהן קבעה ברכה ויצירה לעצמה ולשעתה.  כי סוקולוב היה מיוצריה ומיציריה של תקופת בינים, של בין השמשות הלאומי שלנו גם יחד.  הוא היה טבוע בחותמה, כשם שהטביע בה את חותמו הוא.  תקופה זו לא היתה מוכשרת ולא הכשירה אדם כסוקולוב לשלות יצירה, לרכוז שבמפעל ה"אובייקטיבי".  לשם כך היה סוקולוב יותר מדאי איש החברה; לשם כך היה חסר את האיגואיסמוס של אנשי המחנות, את מדת האינדיבידואליסמוס שלהם.  יש בו אמנם בסוקולוב מדה מרובה של אופי שקט ומרץ מתמיד, המציין בעצם את היהדות הפולנית באכסמפלרים המצוינים שלה, כשם שיש בו גם מן הרכות הלירית ומאנינות הדעת, המיוחדות ליהדות זו.  אבל אותו מרץ מתמיד הוקדש לעבודת-העם בתקופה טרופה של מעבר והכרת-גורל, לעבודה מפרנסת ומפוררת, המכה שרשים במעמקים, אבל רוב פירותיה סמויים מן העין.

ודומה שבכל פעולתו, הספרותית והלאומית, של סוקולוב יש מעין מלחמה חשאית, סמויה מן העין, בין שני היסודות האלה: בין הפזרנות של איש השפע והדחיפה הבלתי אמצעית לפעולת יום יום, ובין נטית הרכוז והמרץ הבונה מתוך התמדה.  ודומה שלעת זקנתו הולך וגובר לאט-לאט היסוד השני.  לא דבר שבמקרה הוא, שדוקא בשנים האלה פרסם סוקולוב כמה ספרים, שיש בהם הרבה מן העבודה המרוכזת ועלתה לו לסוקולוב, איש האשכולות, אשר מקומו בתנועת התחיה של עם ישראל מצוין על ידי עמדה מרכזית וראשונה במעלה גם בספרות העברית וגם בעבודה הציונית, שגם עבודתו ליסודותיו הפוליטיים של הבנין הציוני הובלטה ונשאה פירות ניכרים ביחוד בתקופה האחרונה שלאחר המלחמה.  עבודתו הפוליטית בצרפת, שהיתה אחד הגורמים העיקריים, אשר הביאו להסכמתה של צרפת להכרזת באלפור ולשנוי החוזה הידוע של סייקס-פיקו; עבודתו המאומצת באנגליה, על יד ד"ר ווייצמן, בתקופה שקדמה להכרזת באלפור; עבודתו הפוליטית באמריקה, שהכשירה את הקרקע להחלטה הידועה של הסינאט והקונגרס האמריקאי לטובת הבית הלאומי; עבודתו בפאריס ובג'יניבה לשם זכויות המיעוטים הלאומיים, כפי שנקבעו בכמה מחוזי השלום – כל אלה אינם אלא דוגמאות לדבר.

העם היושב בציון זוכר לו לנחום סוקולוב את זכויותיו הגדולות לספרות העברית ולתנועה הציונית בעבר ומקוה לזכויות חדשות של כהנה וכהנה בעתיד.

 

ה' שבט  תרצ"א   (23 בינואר 1931).

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה