בַּאֲגַם שָׁם עַל יַד נַחַל מָיִם,
מִנְּעוּרַי הָיִיתִי צוֹמַחַת;
שָׁרָשַׁי שָׁם שָׁתוּ לָרֱוָיָה
וָאִיף אַף עָלִיתִי כְפוֹרָחַת.
קוֹמָתִי לֹא דָמְתָה לְתָמָר,
עֲנָפַי לֹא רָחֲבוּ, נָסַבּוּ;
אַךְ קִרְבִּי מָלֵא חַיִּים וָלֵחַ,
אַף עָלַי רַעֲנָנוּ מָה רַבּוּ.
בִּי כָּל צִמְחֵי שָׂדַי קִנֵּאוּ;
גַם בְּרוֹשִׁים, אֲרָזִים נִשָּׂאִים
יֵחַתּוּ מִסּוּפָה וָסַעַר,
מִגַּרְזֶן הַכּוֹרֵת נִגְדָּעִים.
וַאֲנִי לִי יְאוֹרִי הַנּןֹזֵל
הַבָּהִיר כַּבְּדֹלַח יַשְׁקֵנִי;
לַגַּרְזֶן לַסַּעַר אֶלְעָגָה,
כִּי רַכָּה, כִּי דַקָּה הִנֵּנִי.
גַּם שִׁירַת הַזָּמִיר שָׁמַעְתִּי,
שִׁירָתוֹ הַנְעִימָה שִׂמְּחַתְנִי;
בִּי קִנְנָה צִפֹּרֶת הַכְּרָמִים,
שֶׁבְּכַנְפֵי הֲדָרָהּ חִיבְּקַתְנִי.
בִּנְעִימוֹת כֹּה נְעוּרַי חָלָפוּ,
מִבְּלִי דַעַת יָגוֹן וַאֲנָחָה;
וּלֶפַתע, הָהּ, נַאֲקַת אֻמְלָלִים
מֵרָחוֹק כִּלְיוֹתַי פִּלֵחָה.
וּלְמַשַּׁק קוֹל צִלְצוּל נְחֻשְׁתַּיִם
הֲמוֹן גּוֹלֵי עֹנִי קָרֵבוּ;
וּגְדוּדֵי עָרִיצִים בַּחֲרָבוֹת,
כִּידוֹנִים, גּוֹלֵיהֶם סוֹבֵבוּ.
וּטְחוֹן עַל צַוָּארָם נָשָׂאוּ,
וַאֲסוּרוֹת רַגְלֵימוֹ בַּכְּבָלִים;
עֵינֵימוֹ בְּלִי הֶרֶף דָּמָעוּ,
וּבְיָדָם כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים.
אֻמְלָלִים, אֻמְלָלִים! מַה חֵפֶץ
לָכֶם עוֹד בִּנְבָלִים, כִּנּוֹרוֹת?
הַאֻמְנָם עוֹד נַגֵּן תֵּדָעוּ,
בִּתְהוֹם חַיֵי עַבְדוּת וּמְרוֹרוֹת?
הַשֶׁמֶשׁ שָׁקָעָה וַאֲפֵלָה
הָאָרֶץ מִסָּבִיב כִּסָּתה.
וַיַּעֲמֹד הַמַּחֲנֶה. עַל יָדִי
עֲדַת הָאֻמְלָלִים חָנָתָה.
וּגְדוּדֵי גְאֵיוֹנִים מֵרָחוֹק
בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן יָגִילוּ,
וַעֲשׁוּקֵי הַמִּשְפָּט לִי סָבִיב
לָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ יְיֵלִילוּ.
עַל עָלַי, עֲנָפַי רַעֲנָנוּ,
אָז תָּלוּ הַכִּנּוֹר וָנֵבֶל,
הַנִימִים הַנְּעִימוֹת יָהִימוּ –
אַקְשִׁיבָה הֵד אָיֹם, הֵד אֵבֶל.
וּסְבִיבַי תִּזְרֹמְנָה הַדְּמָעוֹת,
הַדְּמָעוֹת הַמְאָרְרוֹת הַמָּרוֹת;
תִּזְרֹמְנָה, תִּשְׁטֹפְנָה בְּלִי הֶרֶף,
אֶל נַחַל עֲדָנַי נִגָּרוֹת.
אַך הֵאִיר הַשַּׁחַר וָהָלְאָה
הַגּוֹלִים עַל צַוָּאר נִרְדָּפוּ;
עִמָּהֶם גַּם אָשְׁרִי, שַׁלְוָתִי,
כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ נִדָּפוּ.
מִנִּי אָז לֹא אֵדַע עוֹד נַחַת,
הַדְּמָעוֹת מֵי נַחֲלִי עָכָרוּ;
בַּעֲנָפַי הָאָלָה רוֹבֶצֶת
אַף עָלַי מֵעֶצֶב קָדָרוּ.
לֹא אֶשְׁמַע עוֹד שִׁירַת הַזָּמִיר,
כִּי בְאָזְנַי אֲנָחָה צוֹלֶלֶת;
עֵת רוּח יָפוּחַ אַאֲזִינָה
הֵד נֶפֶש נוֹאֶשֶׁת מְיַלֶּלֶת.
וּבְלֵילוֹת עֲלָטָה כִּי יַעֲבֹור
עַל פָּנַי מִמֶּרְחָק הָרוּחַ,
לִשְׁלוֹם גּוֹלַי אֵלֶּה אֶשְׁאָלָה,
‘אֻמְלָלִים!’ בִּמְרִירוּת יָפוּחַ.
'חַטַּאת כָּל הָאָדָם עָלֵימוֹ
מִנִּי אָז וָהָלְאָה רוֹבֶצֶת;
הָרִשְׁעָה בַּכֹּל הַמוֹשֶׁלֶת
אֶל גּוֹלֵי הָעֹנִי רוֹעֶצֶת.
הֶחָמָס כִּי יָשׁוּד צָהֳרַיִם
וַעֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים יִרְבָּיוּ –
הַגּוֹלִים הֵסַבּוּ כָּל אֵלֶּה
וּכְרֶגַע יִדַּכְּאוּ יִבְכָּיוּ.
יִדַּכְּאוּ, יִמַּקּוּ, יִשַּׁסּוּ,
בְּלִי עָוֹן בָּם, עֹשֶׁק אוֹ גֵּזֶל;
אֲחֵרִים יֶחֱטָאוּ, וָהֵמָּה
הַשְּׂעִירִים הַשְּׁלוּחִים לַעֲזָאזֵל'.
עוֹדֶנִּי נִצֶּבֶת, נֶעֱצֶבֶת
וּלְגוֹרַל אֻמְלָלַָי אָנוּדָה;
וּלְפֶתַע נִכְרַתִּי לָאָרֶץ
בִּידֵי אִישׁ מִגּוֹלֵי יְהוּדָה.
וַהֲמוֹנִים נֶאֱסָפִים שָם יַחַד
וּתְפִילּוֹת שִׂפְתוֹתָם תַּבַּעְנָה;
[אַכִּירְכֶם, אֻמְלָלַי מְיֻדָּעַי!]
וּבְרִנָּה יִקְרָאוּ: ‘הוֹשַׁעְנָא!’
'הוֹשַׁעְנָא! רַחֲמֶיךָ עוֹרֵרָה!
הוֹשַׁעְנָא! לַחֲטָאוֹת כַּפֵּרָה!
הוֹשַׁעְנָא עֲדָתְךָ הַבְּזוּיָה!
הוֹשַׁעְנָא הַגָּדֵר הַדְּחוּיָה!'
וּבְשִׂמְחָה וּבְכָל כַּוָּנָתָם
עֲנָפַי לָאָרֶץ יַחְבֹּטרּ,
וִיכַלּוּ בִי חִצֵּי חֲמָתָם
וּפְאֵרִי מֵעָלַי יִפְשֹׁטוּ.
מַדּוּעַ בְּלִי חֶמְלָה יַכּוּנִי?
הֲשֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ בָּם אָנִי,
אִם קָרְבָּן לָאֵל רַב הַזַּעַם
הִנֵּנִי, כִּי כָכָה קָרָנִי?
מִרְטוּנִי! אִם הוֹעִיל תּוּכָלוּ
לִמְרִירוּת גּוֹרַלְכֶם כַּלַּעֲנָה;
רִמְסוּנִי! וַאֲנִי כִי אֶגְוָעָה
עִמָּכֶם אֶקְרָאָה: ‘הוֹשַעְנָא!’
תרנ"ה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.