_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מוכוחי הקונגרס השני

בנימין זאב הרצל

לתוכן הענינים

 

בישיבת יום א' לפני הצהרים.

אחרי בחירת הועד להנהגת עניני הקונגרס נעשתה אזכרה לנשמות הציונים, שנפטרו בשנה שעברה, ע"י יושב- הראש.

הרצל: ראשית חובתנו היא להזכיר בשעת פתיחת הקונגרס את נשמות חברינו הנפטרים.

בשנה הזאת אבדו מאתנו אחדים מבחירי חברינו, שהלכו לעולמם.  אחד מהם היה בשנה שעברה בתוכנו, וזוכרים אתם את ההתלהבות, שהחיתה את רוחו ושידע הוא להפיח בלבות אחרים.  זה היה הד"ר הרמן שפירא, הפרופיסור באוניברסיטה בהידלברג.

רבים מכם יודעים את תולדותיו של האיש המצוין הזה, אשר רק בהיותו כבר לאיש עלה בידו לעסוק בסדר נכון במדעים, שהשלימם באֹפן בלתי רגיל.  בן ארבעים שנה היה כשנכתר בתֹאר דוקטור, ובמשך זמן קצר היה לפרופיסור.  בשומנו אל לב כי מעודו לא הכחיד את יהדותו תחת לשונו, נלמד מזה, כי הגיע לכך רק על-ידי עבודתו הפוריה בשדה המדעים.  לא פה המקום להעריך כראוי את האדם הגדול הזה לפי פעולותיו וחקירותיו המדעיות; עלינו לזכור רק את אשר היה לנו, וביחוד בימים הראשונים הקשים ביותר, ואת אשר פעל ועשה להצלחת הקונגרס הראשון, כאשר ידעתם כלכם.  הוא מת בדרך מסעו, בלכתו לעשות נפשות לרעיוננו, ועל קברו עמדו חברינו בקֶלן ויחלקו לו את הכבוד האחרון כראוי.

עוד עלינו להצטער על פטירתם של שני אנשים צעירים, והם: אנטון ואסילבסקי, שעסק הרבה בתעמולה, והד"ר קרולטשוק, שגם הוא מת בדרך בעבודתו הציונית.

מתאבלים אנו גם-כן על פטירתם של ראש הציונים בקראיובא הד"ר יעקבזון, וה' סטרנר בלבוב.

באחרונה הרשוני להזכיר את שם הרב הגדול, אשר בהספחו אלינו חולל תנועה כל כך כבירה במזרח; זה היה הרב ר' שמואל מוהיליבר, אשר בדרכי-חייו הנעלים, באהבתו העזה לרעיוננו, בקרבנות שהקריב על מזבח תנועתנו זכה לשם עולם, אשר לא יכרת.

משנת 1875 עמד במחנה הציונים.  הוא יסד בשנת 1882 בוורשה את אגודת הציונים הראשונה, וראשית פעולתה בעד הישוב בארץ-ישראל היתה: יסוד המושבה "ראשון-לציון".  מוהיליבר, כאחד הרבנים החרדים והיראים, הוכיח בזה שנתן ידו לנו בלי שום תנאי אמתת הדבר, שאחרים דורשים ראיות עליה.  הוא לא זכה לראות את קץ שאיפותינו, אולם יכולים אנו להניח דעתנו, בשומנו אל לב, כי הישיש הנכבד הזה זכה לראות בסוף ימיו את נגה-האור, שאנחנו חשבנוהו כמוהו לשמש זורח.

לאות כבוד קמתם ממושבותיכם; חושב אני כי על האות הזה אין להוסיף.

כדאשתקד דרשו גם הפעם צירים אחדים שיפורסמו בדפוס נאומי הרצל ונורדו.

הרצל: אדוני! כבר בשנה שעברה התנגדתי להצעה דומה לזו, והנני מרשה לעצמי לעשות זאת גם הפעם בהסכם עם מר ד"ר נורדו.  אולי לא נצדק בבכרנו את הנאומים האלה על פני אחרים לפרסם אותם בדפוס מיוחד.  הן חפצים אנו לעשות את מעשינו בישוב-דעת היותר אפשרי, מבלי להתהדר כלפי חוץ.  ואני הייתי רואה בזה נזק להמשא והמתן בקונגרס, מפני שעוד יש לפנינו חמר ממשי הרבה מאד; ומפני שבשורה הראשונה עלינו לברר את שאיפותינו, אין לנו תועלת בהדפסת נאומים כלליים בלבד, שעל ידם ישתחרר העם מחובתו לקרא בשום לב את תוצאות הוכוחים, הנוסדים על מספרים ומעשים ממשיים.  אם חושבים אתם, כי יש לנאומים האלה איזה כח לפעול על הלבבות, אז עליהם לעזור לעבודה ממשית, שנעשתה בידי חברינו הרבים בנדיבות-רוח כה גדולה.

רואה אני בדבר הזה תועלת יותר גדולה מזו, שיביא לנו פרסום נאומינו בראש חוצות, וכל שכן אחרי שהוכן בשנה הזאת הכל, כדי להדפיס את הפרוטוקול הסטינוגרפי בקרוב – במשך שבועים או שלשה שבועות.  ולפיכך למותר הוא באמת לעשות זאת פעמים.  הנני עורך לפניכם את ההצעות ומבקש מכם.  שלא תקבלו אותן.

ד"ר ש. ר. לנדא מציע, כי יבחרו לועד ההסתדרות גם באחד, שיהיה בא-כחן של אגודות הפועלים.

הרצל: בשום אופן אין אנו צריכים להכניס נגודים כאלה לתוך מועצותינו.  הנני מרשה לי להעיר, כי גם אני הנני בא-כחם של הפועלים חוצבי השׁעֲוָה בבוריסלב.  אלה ראויים בכל אֹפן לתשומת-לב כאותם הפּועלים שהזכיר הנואם שלפני, ועל כן הייתי יכול גם אני לדרוש כמוהו שיבחרו בי לחבר הועד.  אבל חברינו הן יכולים לחוות את דעתם ע"י בחירתם.  הנני חפץ רק למחות נגד החפץ להבדיל מראש בין הנבחרים לכתותיהם.

 

יום א' אחר הצהרים.

הרצל: בקבענו את סדר-היום, שמנו תמיד לב לבל יאבד זמן הרבה והסכמנו לחבר כפי האפשר את ההרצאה על המצב הכללי עם הדין-והחשבון של הועד הפועל.  ועל כן, כשאנו עוסקים במצב הכללי, הנני חפץ למלא חובה אחת, שהטילו עלי העובדים במכרי-ההרים בבוריסלב.

העובדים במכרי-ההרים בבוריסלב הנם במצב נורא מאֹד לרגל החקים החדשים בנוגע למכרה-ההרים.  אמנם הבאנו להם עזרה לפי שעה בכסף שאספנו למענם, אבל בנדבנות לא יוָשעו האנשים האלה החפצים בעבודה, בעבודה קשה, שרגילים להאמין, כי היהודים מואסים בה.  הנני חושב, כי בכל אפן מועיל וגם נחוץ הוא להביא את צעקתם המרה ואת תלונותיהם של האנשים האלה לפני קהל גדול.  במכתבם שכתבו אלי, שאת תכנו אני מוסר לכם בקצרה, הם מודיעים, כי ע"י החקים החדשים שנתנו על-ידי השלטונות הממונים על מכרה ההרים נגזרה כליה על חמשת אלפים יהודים בבוריסלב אשר בגליציה.  שם עמלו להוכיח גלוי לצוררינו, כי גם בעבודה היותר קשה ומלאה סכנות, כעבודת מכרה-ההרים בכלל ובבוריסלב בפרט, נכונים הם לשאת כל עמל ותלאה בהתחרות ישרה.

והנה, לרגל השנויים שנעשו, נבצר מהם למצא עבודה כאות נפשם.  הם מעירים על העובדה, כי בכפר הקטן, שבו ישבו עוד בשנת 1854 לא יותר משמונים משפחות אכרים, יושבים עתה עשרת אלפים נפש, והוא היה למקום חרשת ותעשיה במלֹא מובן המלה.  היהודים מצאו פה את שמן הנפט, הם היו הראשונים שעשוהו לדבר של תשמיש, הם חפרו בורות, בנו בתי חרשת, מצאו בשנת 1862 את שַׁעֲוַת האדמה, הלכו לונדונה ללמוד מפי כימיקאים את אֹפן עִבּוּדה והוציאו נפט ושעוה למכביר.

מכל קצות גליציה נהרו לבוריסלב אנשים לבקש להם עבודה למחית-נפשם.  היהודים התחילו עוסקים בעבודת-גוף, עבודה קשה ומרה.  אולם חלקם היה כחלק כל העוסקים בעסקים מקריים ופרי עבודתם לא היה בטוח.  ובכל זאת עבדו בכל לבם.  בשנת 1881 נשתנה המצב.  אוצר-המַלוים בלבוב קנה אחוזת אדמה, חפר בורות, השתמש בתחלה ביהודים, ואחרי-כן כאשר גבר ועשה חיל דחה אותם בשתי ידים.  אז החלו לקחת רק פועלים שלא מבני ישראל.  עסקי החכירה נתנים ליהודים בתנאים היותר קשים.  משנת 1891 באה לבוריסלב אגודת הסוחרים הצרפתית וקנתה מאת היהודים בשעת דחקם את החלק היותר גדול מאדמת בוריסלב כמעט בלא מחיר, ועתה איננה נותנת ליהודים לעשות כל עסק.

המצב הולך ורע.  האנשים האמללים מספרים, כי המצב, שהם נתונים בו, העוני גדול מאֹד.  עסקי-המכרה הקטנים, שהיו בידי היהודים, הולכים וחדלים מיום ליום, חסרון העבודה הולך ורב, וגם פועלים נוצרים רבים נודדים באין עבודה ומתאמצים לתלות את אשמת חסרון העבודה ביהודים ומאימים עליהם להכותם נפש.  והנה ריבות ומדנים... 

אחרי ששסע אותו יושב-הראש ד"ר גאַסטר, הוא מוסיף:

להודיעכם זאת חשבתי לי לחובה.  חמשת אלפים יהודים הם, שפנו אל הקונגרס בבקשה לשום לב אל מצבם.  עד כמה אפשר הדבר, אין אנו יכולים להחליט; חפצתי רק להעירכם, כי יש בגליציה יהודים, שאין נותנים להם לעבוד, ובתור פועלים נתונים הם בצרה גדולה.

ד"ר לוה מציע לדחות את הויכוח ע"ד הדין והחשבון עד אחרי ההרצאה ע"ד הנהגת הכספים.

הרצל: הנני מסכים להצעת ד"ר לֶוֶה.  הננו מתוכחים באֹפן נפלא ומסובך.  שומעים אנו דברים שאינם מובנים על דבר האמצעים מפי צירים, שעוד לא ראו את חשבון הכספים.  לתועלת הענין, שעליו אנו דנים, יזהרו האדונים האלה, שלא להוציא מפיהם מלים, שאינם יכולים לקבל עליהם את אחריותן הגמורה.  הנני מסכים להצעת לֶוֶה, מפני שתמיד יקדימו לדון על חשבון הכספים, שעדין אי אפשר היה לגמרו, והנני מציע לדחות את הוכוח בדבר הדין והחשבון, עד אשר יבחן ועד הכספים את הספרים והחשבונות.  בינתים יכולים אנו לעסוק בענין אחר של סדר היום, או להפסיק את הישיבה, עד שיוגמר הענין הזה.

 

ישיבת הערב.

על הדין והחשבון שנתן ד"ר שנירר טוענים ומתוכחים צירים שונים.

הרצל: גבירותי ואדוני! עלינו עתה ללמד זכות על הדין והחשבון, שנתן לנו הד"ר שנירר, נגד הטוענים עליו.  הבקרת בכללה לא היתה קשה, והנני מברך את חברינו, שיבאו אחרינו בשנה הבאה, שלא יבוקרו קשה יותר ממנו.  בכלל נשאלו כמה שאלות, שעליהן הנני להשיב בפרוטרוט.

קֹדם כל שאל מר רפאפורט, מה כונתנו, בדרשנו ערובה בטוחה בעד הישוב או להוצאת מחשבתנו לפעולה.  דבר זה בארנו פעמים הרבה ולמותר יהיה לחזור על כל הדברים, שהעסיקו אותנו במשך כל הקונגרס הראשון.  בפרוגרמה שלנו נאמר: הערובות הן אותם המשפטים הצבוריים, שבלעדיהם איננו יכולים לתאר לנו את הפתרון לדורות.  אין אנו מבקשים תועלת זמנית, אין אנו חפצים בעבודה למראית-עין, שאולי אינה באה אלא להגדיל את מספר הקנינים ואולי גם את מספר האוכלוסין המובאים שמה, כי אם שואפים אנחנו, בהיותנו אנשים מתונים ובעשותנו את הענינים החשובים כל כך, כפי חובתנו המוטלת עלינו – מגמתנו היא לברֹא מצב דברים שיש לו קיום, וזאת היא עבודתנו יום יום.  באיזה רגע תוכלו לראות את הדבר בחוש, אי אפשר לי להגיד.  אף לא הבטחתיכם מעודי, למתי יבֹא מפעלנו לידי גמר.  חושב אני, כי זאת אוכל להגיד לכם: מגמתנו היא להכין מכל צד את התנאים הדרושים.  כאשר ימלאו התנאים וכל החוטים יגיעו למקומם המיועד להם, אז נקשרם יחד.  דבר זה לא ימשך לאֹרך ימים; אבל עליכם להיות מתונים.  מי שחושב או חשב, כי נוכל להוציא לפעולה מפעל, הנראה כחלום, בזמן קצר מאֹד, הוא לא הבין אותנו לכתחלה, או השלה את נפשו בדמיון שוא.  דוקא מפני שאנו עוסקים בעבודה חשובה, אי אפשר הדבר לתת ערובה בטוחה משעה לשעה או משנה לשנה.  אולם מבקש אני מכם שתשימו לב, כי באותו הרגע, שבו נהיה אנחנו או הבאים אחרינו מאושרים לשום לפניכם את הערובות האלה כשרירות וקימות, באותו הרגע יהיה המאורע היותר חשוב בדברי ימי העולם.

ואז אולי לא תדקדקו איתנו בהערכת השנים, שבהן יכלנו לעבוד עד עתה.  בכל אֹפן הנני חושב, כי לפי מה שראיתם עד עתה, יש לנו הצדקה לדרוש מכם מעט מתינות, או אם תחפצו, מעט בטחון.  כי הנה יש כבר עובדות, והעובדה הכי נכבדה היא מציאותו של עם ישראל, שכחשו בה לפנים.

זאת היא תשובתי למר רפאפורט, והיא לא תהיה חדשה בעיניכם.

נואם אחר, הד"ר לנדא, בא בטענות שונות על הועד הפועל; את הראשונה שבהן לא הבנתי.  אינני יודע, למה כִּוֵּן בשאלתו, מדוע עוד לא פרסם הועד הפועל את העתונות של המפלגה.  אבקש להפסיקני ולבאר לי את השאלה.

ד"ר לנדא מבאר, כי דרישתו היתה, שהועד הפועל יקרא בשם את העתונים הציונים, שהוא ערב בעדם, מפני שהיו מקרים, שציונים אחדים אמרו, כי אינם אחראים בעד מה שנאמר בעתון זה או אחר הנחשב לציוני.

     הרצל: התשובה פשוטה מאֹד.  הועד הפועל איננו מחויב לקבל עליו את האחריות בעד מאמרים כתובים בידי חברי תנועתנו, שאינם שיכים אל הועד הפועל או גם מתנגדים אליו.

     אינני יודע, אם כלכם מרבים לקרא במדה שאנו מחויבים לקרא.  כי אז אולי ידעתם, כי עשינו הרבה לפנים משורת הדין, אם לא נכנסנו בוכוחים עם עתונים, ולפעמים בוכוחים שלא התנהגו כשורה בעתונים הנראים יותר או פחות כציונים.  לועד הפועל יש עתון אחד, שהוא כלי מבטאו, שאיננו נזון מקופת הצבור, ובכל זאת הוא מפרסם את ידיעותיו הרשמיות של הועד הפועל.  אולם להפיץ בין הציונים עתונים, המתנגדים לועד הפועל ונלחמים בציונות, ולעשותם לעתוני המפלגה, זאת היתה חנינה וסבלנות, שעד היום לא יכלנו להתרומם אליה.

מלבד זה יכול אני להבטיח את השואל, כי חושבים אנו להוציא בקרוב עתון ז'רגוני, שגם הוא לא יהיה תלוי בכסף הצבור, וגם הוא יֵעָשׂה, בתנאים מועילים לתנועתנו, לכלי מבטאו של הועד הפועל.  פרטי הדבר נודיעכם בעתם.

בנוגע לשאלתו בדבר הועד לעניני הסטטיסטיקה, יש לי להשיב את הד"ר לנדא, כי הוא היה בין המציעים בשנה העברה, וכאשר נקרא מאת הועד הפועל להתחיל בעבודה, משך את ידו ממנה.  בכל אֹפן תעורר שחוק שאלה כזו מפי איש המתאונן על הועד הפועל בשביל איזה דבר, שהוא בעצמו התאמץ בכל עז לעצור בעד צאתו לפעולה.  אבל הועד לעניני הססטיסטיקה עומד וקים, וכבר התחיל בעבודה זה זמן רב.

מר במבוס שאל שאלות נכבדות ביותר, ועליהן הנני להשיב.

שאלתו הראשונה היתה: מה עשינו בענין הפרעות שהיו באוסטריה? עקר הוא אצלנו, שעליו הקדמתי להעיר בקונגרס הראשון והשני, שלא לעסוק פה בענינים הפנימיים של הארצות השונות, והנני חושב, כי מועצותינו תוסיפנה רק אז להתנהל באין מפריע וכהוגן, אם נחזיק בכל תֹקף בעקר הזה.

בנוגע להצעתו, כי למספר אנשים נאמנים תמסרנה מזמן לזמן ידיעות של פרטים, שלא נתנו עוד להגלות ולדון עליהם בפומבי, והנוגעות לדברים, שאמנם התחלנו בהם, אבל עוד אין אנו יכולים לתאר לנו בברור את אֹפן התפתחותם, על השאלה הזאת, שהציע לפני גם אחד מצירי רוסיה, עניתי כבר בזהירות, לא בישיבה של פרהסיא, תשובה מספקת, שהפיקה רצון מן הציר ההוא, שדבר בשם חבריו הרוסים.

באחרונה דרש מר במבוס, אשר ביתר דבריו לא נמנע מהביע את רצונו לפעולות הועד הפועל, כי נודיע מראש את עודף ההכנסות לשנה הבאה, וכי נערוך מראש כעין תקציב לצרכי ההנהגה.

(הציר במבוס: לא דרשתי, כי יודיעונו מראש את העודף לשנה הבאה, אלא שנערוך עפ"י אומדנא את אמצעי הכסף, שבהם נוכל להשתמש.)

זאת היא שאלה, שקשה לענות עליה.  תנועתנו הולכת ומתקדמת באפן בלתי רגיל.  מתוך לוחות המספרים, שערכם אולי לא נערך פה כראוי, ראיתם, איך התקדמה תנועתנו באֹפן של קפיצת-דרך.  כי תעמוד עתה או כי תשוב אחורנית, לא יתכן לקוות.  להפך, חושב אני בבטחון גמור, שיש לקוות להתקדמות גדולה מאֹד.  את מדת ההתקדמות אי אפשר לערוך מראש בשום אֹפן.

אין דעתי נוטה לערוך איזו אומדנא, ומבקש אני מכם לוַתֵּר על זאת.  אמנם הערכה כזו נוהגת בתנאים שונים מאותם התנאים, שאנחנו עובדים בהם, אבל שם יש נסיונות של שנים הרבה, שעל פיהם נחתכים החשבונות, ונסיונות כאלה חסרים לנו.  עומדים אנחנו בתחילת מפעלנו, אבל אין כל ספק בעיני, כי במשך שנים אחדות יהיה לאל ידנו לערוך גם תקציב ולהתקרב לעבודה מסודרת, שהיום עוד אי אפשר לנו לעשותה, אף על פי שכלנו חפצים בה.  אם שבעתם רצון מן הדין והחשבון, ואם נחה דעתכם בהבטחת הועד, כי התנהגו עניני הכספים במישרים, הנני להציע לפניכם, כי תאשרו את הנעשה עד עתה ותשאירו הכל כמו שהוא, יען כי עתה אי אפשר לעשות אחרת.  הננו עובדים בתנאים מיוחדים במינם, וצריך לשום לב אליהם.  זאת היא שאלה, שנתעוררה בדבריהם של רוב הצירים, שחפצו לדעת פרטים מבֹארים ומפֹרשים מהנהגת הכספים.

מר הרבסט מסופיא דרש זאת, מפני שהיה חפץ לדון ממספר משלמי השקל על התקדמות תנועתנו.  מר טולקובסקי ומר שאַך חפצו לדעת פרטים, כדי לבקר על פיהם את דרכי הנהגתנו.

והנה את התלונה, כי ממעטים אנו בתעמולה, לא שמענו עד היום.  הן על-פי הרֹב נחוץ להכיר, איזו תעמולה היא היותר נכונה.  אם החוברות מועילות תמיד, זה הוא דבר התלוי בסברה.  הצרכים שונים הם לפי הזמן והמקום.  יש אשר תועילנה חוברות ויש גם דרכים אחרות, שעל אדותן יוכל להחליט הועד הפועל.  אנחנו חשבנו למותר להרבות בגליונות נדפסים יותר מדי.  בעקר הדבר עמלנו לנהל את התעמולה באותם האמצעים, שמהם קוינו לתוצאות טובות.  הן על פי התוצאות יכולים לשפוט על התעמולה, אף אם אין להכחיש, כי נעשתה התעמולה בידי הועדים בארצות השונות.  זה הוא דבר מובן מאליו.  במקום המרכז שבות ומתאחדות תוצאות כל אותם המעשים שנעשו בעקב ההחלטות והועידות התדירות, שיצאו מאותו הועד המרכזי.

צירים אחדים בקשו אפוא לדעת את כל הפרטים.

אנחנו, חברי הועד הפועל לא חשבנו לנכון לפרסם לפרסם את פרטי הנהגת הכספים, מלבד הד"ר קוקש, הנודע למנהל את עניני הכספים, שהרגיש בנפשו את החוב הטבעי להראות את כל פרטי עבודתו, וביותר, מפני שלדאבוננו נסו לפעמים לבקר אחרי האיש הזה, אשר רק אנחנו יכולים להכיר ולכבד את עבודתו, שהיה מסור אליה בכל נפשו, ולחשדו באֹפן, שבודאי לא תסכימו לו לעולם.  עליו להסתפק בזה, שיתר חברי הועד הפועל משתתפים עמו באחריות המוטלת עליו וערבים הם כמוהו, ושמסרו את פנקסיו וחשבונותיו לבחינה לועד-הכספים, אשר מצא את הנהגתם נכונה, כאשר שמעתם מפי הועד.  גם ועד-הכספים החליט פה אחד, כי לא יתכן לפרסם את כל הפרטים, וכן היא גם דעתו של הועד הפועל, חוץ מהד"ר קוקש, אשר הרשינו לו משום כבודו הפרטי לעמוד בפני הקונגרס על דעתו השונה מדעתנו.  והננו מבקשים מכם להסכים לדעת ועד-הכספים, לוַתֵּר על הפרטים ולהסתפק בתוצאה, שעלתה בידינו, להעדיף מן ההוצאות לתנועתנו שאינה מצערה את הסך 61,000 פרנק, תוצאה, שאולי לא תתפאר בה איזו הנהגה של תנועה כבירה ממנה.

עתה הנני להשיב את מר כהן-ברנשטיין, שבתחלה לא הבינותי את כל דבריו, ושהואיל באחרונה להביע את רצונו מעבודתנו, ועל כן אינני יכול אפוא להתנגד לו.  רק בדבר אחד עלי להתנגד לו.  הוא רמז על דבר אחד, אשר חוששני, שלא הבינותיו כראוי.  הוא אמר, כי אם הקדשנו חלק מעתותינו – הן לכל אחד מאתנו יש איזה תפקיד אזרחי, הדורש חלק גדול מעתותינו – אם עלה אפוא בידינו לפעול בחלק מעתותינו פעולות, ששבע מהן רצון, כי אז יותר טוב היה, אלמלי יכלנו להקדיש כל עתותינו לתנועתנו, והוא חושב – זאת שמעתי גם מפי אחרים – להציע, כי תנתן לנו איזו משכֹרת בעד עבודתנו.  אדוני! למותר הוא להגיד לכם, כי אין אנו יכולים להסכים לזאת בשום אֹפן.  להבטיחכם במליצה ריקה, עד כמה הננו נכונים לעבוד את עבודת הכלל, זה הוא באמת למותר.  יש לנו שכר הרבה באותו הכבוד, שאתם מכבדים אותנו, מלבד נחת-הרוח שאנו מרגישים ברשות הנתונה לנו להביע גלוי את מחשבתנו.  ומכיון שעובדים אנו בשכר, בשכר כבודנו, איננו יכולים כמובן להסכים, כי יגרע ממשכרתנו זו.

 

יום ב', לפני הצהרים.

הציר אשכנזי-דלינס הציע לשלוח טלגרמה אל הצאר הרוסי בגלל הצעתו לקרוא לועידת-שלום לשם צמצום ההזדינות וההכנות למלחמות.  נשמעה התנגדות מצד צירים אחדים.

 

הרצל: אדוני! אין אני רשאי להכנס אל תוך הוכוח, אבל קשה לי להבין, אם אנשים הנוטים מאֹד, לדעתי, אחרי תנועות מוסריות ומעשים של התקדמות מתנגדים לגלוי-דעתנו, המסכים אל אחד המפעלים היותר נפלאים – מפעל מוסרי באמת, המתהוה לעינינו.  ידעתי מראש, מה שהיה בלבו של מר אשכנזי להגיד.  הוא הואיל בטובו להודיעני את תֹכן הצעתו, ואני לא יכלתי לפון אף רגע, כי תקובל ההצעה פה אחד.  הנני מעיר את המתנגדים על דבר אחד.  ברגע הזה יכולים אתם להזיק מאֹד לקונגרס, אם תתוכחו על הענין באֹפן מעליב יותר ממדת הערך, אשר יהיה לגלוי-הדעת, שאנו חפצים להביע.

בראשונה אבקש מאת מר ד"ר נורדו, שיתרגם לנו את דברי מר אשכנזי, למען ידעו הכל את הדבר, שנגדו מתקוממים באֹפן כזה.

בעת שקרא נורדו את ההצעה באשכנזית, נשמעו קולות מסכימים ומתנגדים.

הרצל: רע מאֹד היה, לו באנו לידי עכוב הקונגרס.  אולם לעכב את מהלך הציונות לא אתן בשום אֹפן.  יש הצעה לעבור אל סדר היום.  הנני חושב, כי אין לנו להתעכב במנין הדעות הסבוך.  יש רק דרך אחת לגלוי-דעתם של הצירים, באֹפן שיבררו את מחשבתם, מבלי להשפיל את כבוד הקונגרס ולהזיק לעתידות הציונות.  הדרך הזו היא, להצביע על הצעת דלינס.

אחרי שבאר ד"ר בודנהימר את ערכה של הצעת הצאַר, שהיא כעין מִלּוּי דבריהם של נביאי-ישראל, שחזו את האידיאל העולמי בשלום שבין העמים, נשמעו קולות הסכמה ומחיאת כפים ארוכה בכל האולם.

הרצל: הרצון שהפיקו דברי מר ד"ר בודנהימר, מעיד על אמתת דעתם של מנהלי הקונגרס, כי בשׂורת מעשה כזה, שאמנם עוד לא הוברר כל צרכו, אבל שואף הוא בכל אֹפן לשום קץ לשנאה ומשטמה בין העמים, די כחה להעיר בקונגרס של ציונים רגשי רצון כבירים.  הנני חושב, כי למותר יהיה להעמיד עוד את ההצעה למנין הדעות.  בהסכמתה הגמורה לדברי מר בודנהימר הביעה האספה את רגשותיה ומחשבתה על הענין הזה.  הדבר ירשם בפרוטוקול, ולדעתי, די בזה.  אם יש מתנגד לדעתי, ארשה לו לדבר.  אין מתנגד, עתה נעבור אל סדר היום.

 

יום ג', לפני הצהרים.

הרצל: קדם כל עלי לחזור למאורע אחד, שקרה בּישיבה של אתמול.  את הבאורים, שנתנו פה למפעל רב-ערך לכל העולם ביחס אל ועידת-השלום, לא הבינו, כנראה, אחדים מסופרי העתונים כראוי.  ברי לי, שלא חסר להם הרצון הטוב.  אולם לא דבר קל-ערך הוא לנו, כשנשלחה מפה טלגרמה המודיעה, כי הצעת אחד הצירים, לענות על התחבולה נגד ההזדינות בגלוי-דעת של הסכמה, נפגשה עם התנגדות צירי הקונגרס.  נהפוך הוא.  זוכרים אתם, כי אחרי נאומו של ד"ר בודנהימר הוחלטה פה אחד ההסכמה למפעל הנהדר הזה.  לא היה אף אחד שהתנגד לה.  באולם הזה לא היתה שום דעה מתנגדת.  אפשר שהיה מקרה בודד של התנגדות מצד איזה ציר, כל זמן שלא הובררה כונתו של המציע.  יכול אני להחליט, כי הקונגרס, כשהוא לעצמו, הביע את דעתו בהסכם כל חבריו בהתלהבות על המפעל הנהדר.  הנני מבקש מאת חברַי העתונאים, בתור חבר ורֵעַ אני מבקש, שיועילו להקשיב למועצותינו בשים לב; ואז מובטחני, שלא תצאנה מפה ידיעות שאינן נכונות.  אין אנו יכולים להעיר תמיד על השגיאות, אבל חפצנו האדיר הוא, כי ידעו אל נכון מה שנעשה פה, וכי יוכלו לסמוך על הפרוטוקולים הסטנוגרפיים.

אחרי שבקרו צירים שונים את תכנית הבאַנק הקולוניאלי ותקנותיו, השיב ד"ר כהן-ברנשטיין על כל הטענות, והחליט, כי כל אלה מן העם, שחתמו על המניות בוטחים בטחון גמור במנהיג הציונות, שהוא ערב בדבר, כי ימלא הבאַנק את תפקידו, מבלי להביא איזו תקלה לרעיון הציוני.  הוא מציע לחתום את הוכוחים

ושלא ידברו עוד הנואמים הנרשמים.  הציר סירקין מזהיר, שאם יעשו כן ולא יתנו לדבר גם את הצירים מצד המעוטים המתנגדים, לא יהיה זה לכבוד הציונות אף לא לתועלתה.

הרצל: לדעתי צדק מר סירקין בדבריו, ואני מצידי מבקש מכם, שלא תשימו קץ לוכוח שלא בעתו.

לא הפסקתי את הד"ר כהן-ברנשטיין, כשאמר להטיל עלי את האחריות בעד כל הענין הזה.  אמנם שותף אני באחריות זו, אבל אל נא תשכחו, כי כל העבודות הקודמות, כל הכתבים המונחים לפניכם הם תוצאת עבודה רבה, שנעשתה במשך כמה חדשים לפני צאת המודעה הראשונה, וכי קדמו להן ועידות שונות, שלא פסקו עד הרגע האחרון.  לדעתי אי אפשר לעולם לקבוע תכנית, שתמצא חן בעיני הכל.  מה שמונח לפניכם פה, היא עבודה גדולה ונכבדה, שגם לי יש בה חלק קטן, אף אם אחריותי עליה גדולה מאֹד.  ואולם מבקש אני מכם, שלא תעצרו בעד הוכוח, מפני שאולי תגלינה עוד השקפות אחרות.  אז נראה מה שיש להם לטעון לאדונים האלה, המתנגדים לבאנק הזה, שהחליט הקונגרס הראשון ליסדו.

 

יום ג', ישיבת הערב.

הציר במבוס האריך בדברי בקרת על הרצאת מוצקין, שתאר את המצב בארץ-ישראל.

הרצל: אדוני מר במבוס, כבר הארכת לדבר יותר מן המועד הקצוב.  דוקא מפני שנקודת השקפתך שונה היא, נתתיך להמשיך את דבריך.  אולם כשאתה בא לחלוק על מה שהודיענו מר מוצקין, שהלך במלאכותנו לארץ-ישראל, ואשר במשך שבועות הרבה למד לדעת את מצב הענינים במקומם ועדותו נאמנת עלינו, אינני חפץ כי אתה מצדך תרומם פעולות של יחידים, שאולי לא כלנו מכירים בערכן כמוך, אדוני.  ועל כן מן הראוי הוא, לפי דעתי, לדון פה על הענינים היותר נחוצים ולחדל ככל האפשר מלקרוא את האנשים בשמותיהם.  אינני חפץ להגביל את רשותך לדבר, ומובטחני, שהקונגרס יקשיב לדבריך המענינים מאֹד.  רק זאת אבקש, שלא תעלינה על הבימה הזאת שום שאלות, הנוגעות ליחידים.

 

יום ג', ישיבת הלילה.

ד"ר לנדא נשא נאום ארוך על הצורך ליסד אגודות של פועלים, ואחרי שהעירו יושב-הראש, כי רבו הקריאות הדורשות שיכלה את דבריו, הוא מוחה על שנשלל ממנו חפש-הדבור.

הרצל: אל תבא במליצות כאלה.  הנני מגין על חפש-הדבור וכל זמן שלא נתרבו הקריאות לחתימה, נתתיך להמשיך דבריך, לא יתכן, שיטיל איש אחד את חפצו על כל הנאספים; זה הוא עכוב הקונגרס.

הרוב הגדול מתנגד לזה, שיוסיף ד"ר לנדא לדבר, והוא מחליט כי כפיה היא.

הרצל: יודעים אנו היטב, כי מהלך הקונגרס הטוב והנאה אינו רצוי לכֹל.  אבל נחוץ שיעצרו הנאספים בעד רצונם המפריע של יחידים.  הנה נקל הוא לחולל מחזות כאלה.  די לו למי שהוא להשתמש לרעה בחנינה ובסבלנות שנתנו לו.  למר ד"ר לנדא נתן חֹפש-הדבור יותר גדול מאשר לאחרים, אף אם לא דבר על הענין, שאנו עוסקים בו.  הוא דבר על ענינים שונים, עד שלבסוף כשל כח סבלנותו של הקונגרס, העיף מרֹב עבודה.  לא יתכן, כי נתן להפריע את הקונגרס ברגעיו האחרונים באֹפן כזה.  הננו כלנו כמעט במצב של גרוי-העצבים ע"י המשא-והמתן הנמשך כל כך.  אבל איננו חפצים, כי תצא מזה רעה לקונגרס.  כן היא למצער דעתי.

סגן יוה"ר ד"ר מנדלשטם מציע להרחיק את כל הסוציאַליים מן הקונגרס; קריאות של הסכמה והתנגדות.

הרצל: הרשוני נא עתה לדבר דברים אחדים.  כמובן לא אשים לב להצעתו של פרופ' מנדלשטם.  אי אפשר שיעלה על דעתנו להוציא מכלל הציונות איזו דעה מדינית שהיא.  המקרה הזה צריך להחשב כנגמר.  אבל הנני מעירכם על דבר אחד.  מחזות כאלה, אך בהמולה יותר גדולה, היו כבר בכל הפרלמנטים, ומתוכם לא הוצאה שום מסקנה נגד הפרלמנטריות.  אולם אם יקרו כאלה בקונגרס ציוני, אז ימתחו דין קשה על כל התנועה.  אינני מאמין, כי נמצא אף אחד, יהיה מן הנוטים לצד ימין או לצד שמאל, הרוצה בזה...

הציר פפירין דבר צרפתית, והרצל משיבו צרפתית ואח"כ אשכנזית:

במטותא, כבר בארתי בברור גמור, כי ברגע הזה איננו יכולים לתת לשום צד לעסוק בשאלת-המפלגות.  הנני נותן לך תחבולה, איך לנקום ממני את החטא שחטאתי נגד סדר העבודה.  הציע לפני הקונגרס, כי יחוה דעתו נגד הנהגת המשא-והמתן.  הנני מבקש מכל אלה, שאינם שבעים רצון מהנהגתי, להרים את ידיהם.

בין ההצעות השונות, שנמסרו לידי יוה"ר, היתה גם אחת שדרשה לקצוב שכר לחברי הועד-הפועל.

הרצל: על הדבר הזה כבר חויתי דעתי ביום אתמול.  כשאני לעצמי לא אמנה לעולם בין חברי ועד-פועל כזה, ועד כמה שאני מכיר את מחשבותיהם של ידידי, אינם רוצים גם הם לעשות כזאת.  הנני מבקש אפוא, שלא יוסיפו לדון עוד על הדבר, כי לא מן הענין הוא.

ההצעה הזו נשנתה בשם צירי ביאליסטוק, שדרשו, כי מחציתה של הכנסת השקל תהיה למשכֹרת לחברי הועד-הפועל.

הרצל: זוהי שאלה, השבה ועולה מזמן לזמן זה כבר.  הנני חושב, כי על הקונגרס למסור את הענין בידי הועדים, שכבר נבחרו ושיסתדרו מחר, לדון עליו בינם לבין עצמם.  אין בינינו חלוקי-דעות, שלא נוכל להתפשר עליהם בדרך שלום.  יהיה מי שהוא באותו הועד שבחרתם, נשתדל להטותו לדעתנו, או נטה בעצמנו לדעתו.  אני מבקש, לבל תתוכחו על הצעה זו.  אעמיד את ההצעה בדבר המשכֹרת לחברי הועד-הפועל למנין הדעות, ואני מבקש מראש, כי תדחו אותה.

 

נעילת הקונגרס. 

הרצל (קם ממושבו): בפנותי אליכם בדברי האחרונים, עלי למלא עוד חובה של הכרת-תודה, בהביעי לשלטונות העיר בזיל את תודתנו הכי חמה ועמוקה על כל אותות החבה, שהראו לקונגרס גם בשנה הזאת, ביחוד בנוגע לשאלת הדירות.

עלי להודות גם כן לידידינו שאינם בני ברית, שהקשיבו בתשומת-לב כה גדולה למועצותינו ומתוך כך באו בודאי לידי הכרה, כי תנועתנו היא תנועה ראויה, שיקחו הכֹל חלק בה.

תנועתנו – הנני חושׂב שיכול אני להחליט זאת – היא תנועה מוסרית, אשר תפארת היא למפלגתנו.  ברגע הזה הננו כלנו עיפים, ואין אנו יכולים לחזור על מה שהגדנו במשך שלשת הימים, אבל ברגע הזה, כשהלבבות מזדעזעים בהפרדנו איש מעל אחיו, הלא יתקפנו הרגש, כי הרעיון הזה רעיון שאינו רגיל הוא, שעל ידו אנחנו מהפכים את צערנו היותר גדול לאשרנו היותר גדול.  הציונות איננה רק נחיצות מעציבה, כפי שכנוהו בכלל, היא גם אידיאל נהדר.

היא הנֶהָ, כדברי מכס נורדו בפתגם שלא נודע לכם, אבל מצוין הוא בתכנו, ההתאמצות האחרונה של היהדות.  יהי רצון שתצליח, הלואי שלא יהרס המפעל, שהתחלנו בו ושעלה בידינו לנהלו עד כה בהצלחה, על-ידי הרהורים רעים ושפלים, בטרם שנוצר דבר קים.  הננו במצב של נדידה.  הנדידה המוסרית של היהודים החדשים הנה התחילה.  לאן תוליכנו? נקוה: לימים טובים מאלה.

_____________

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה