_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נאום הפתיחה לקונגרס השלישי

בנימין זאב הרצל

לתוכן הענינים

 

בשעה הנהדרה הזאת, כשמתאחדים פה צירי העם היהודי, שבאו ממרחקי ארץ, תהא מלתנו הראשונה הכרת-תודה לעיר היפה והחפשית, שקבלתנו גם הפעם בפנים יפות.  ותודה זו אינה מורגשת רק מאלה הנאספים פה, אלא גם משולחיהם בקצוי-ארץ רחוקים מאד.  בזיל, הקונגרס הבזילאי, הפרוגרמה הבזילאית – המלים האלה מצלצלות כבר היום צלצול יפה ונעים באזני בני עמנו, ויש להן ערך של נֹחם ותקוה.

בפעם השלישית באנו הנה, כדי לברר וללבן את תלונותיו ודרישותיו של לאום מתעורר לתחיה.  בתחלה יכול היה להֵראות, ואפשר שעוד נראה גם היום בעיני מי שהוא, שלא הועלנו בזה הרבה, כשאנחנו באים הנה ונואמים נאומים, נאומים מלאי-אנחות.  אבל בעלי-הספק האלה אינם שמים אל לב, כי גם באספות-צירים אחרות אינם אלא מדברים.  ומי זה יכחיש בדבר, כי לנאומים יוצאים ממקום כזה יש השפעה כבירה מאד על ההווה ועל העתיד של העם? מתוך ההכרה הזאת עמלנו ליצור בימה, אשר מעליה נשמיע את דברינו: את הבימה העברית.

ומכיון שאין לעמנו לשוב אל חיי העבר, כי אם אל חיי ההווה, צריך היה קֹדם כל למוסד מודרני כזה, כדי שיוכל להביע את רצונו לחיים.  ולפיכך הבימה הזאת היא קנין יקר, שרכשנו לנו.  אותו נשמור מכל משמר! אם תתנהלנה מועצותינו בכֹבד-ראש ובמתינות, נוכל להגדיל את כבודה של הבימה הזאת מיום ליום.  בפזיזות ובמריבות נהרוס אותה במהרה.  הבימה הזאת תגבה כגבה הנאומים, אשר ישמעו מעליה.  דברינו אינם נסמכים על שום תֹקף מן החוץ; ולפיכך כל ערכם אינו בא אלא מתוך העֹז הפנימי וטהרת המחשבה, היוצאה מן המקום הזה.  דבר זה מחויב לשוות לנגד עיניו תמיד כל אחד מאתנו, כשהוא רוצה לדבר על העם היהודי ואל העם היהודי.  זאת ועוד אחרת.  לא באנו הנה, כדי לדון על הענינים הפרטיים של הארצות המיוחדות, שבהן אנחנו יושבים.  כל נסיון שכזה היה חטא גדול מנשא, ויכול לגרום רק לדעות-שקר שתפוצינה על אֹדות הקונגרס שלנו.  לא באנו הנה, אלא כדי להתיעץ על המצב הכללי, וכדי להכין תחת השגחת דעת-הקהל פתרון, אשר יתאים עם המשפטים ועם חוקי האנושות.  כי אין אנו מתכונים לשום מטרה אחרת, זאת הוכחנו בכל מה שעשינו ושלא עשינו עד היום הזה.  באֹפן זה אנו מגבילים בעצמנו את הגבולות, שאין לערער עליהם.  חפצים אנו לדאוג לטובת העם היהודי.  רשות היא בידינו.  גם חובתנו היא.

כי הדרך הזאת, לנצח על מעצורים כלליים על ידי משא-ומתן בין-לאומי וחפשי, מתאימה עם ההכרה המוסרית של האנושות בעלת-התרבות שבימינו, דבר זה אפשר היה לראות באותה השעה, שנשמעה הצעת-השלום של הוד מלכותו קיסר רוסיה לשמחת כל העולם.  זוכרים אתם, כי היינו נאספים פה, בשעה שנודע הרעיון הנשגב הזה, וכי קונגרס-הציונים היה האספה הראשונה, שיכלה להביע רגשי הלהבותה ממנו.  והנה עברה שנה, רעיון-השלום התחיל דרך יציאתו מן הכֹח אל הפועל, ודבר זה כבר גדול בערכו, אף אם לא השיג עדין את המטרה.  ולנו היה זה מופת להורותנו דרך הסבלנות.  אם גדולי-הארץ מסתפקים בהתקדמות אטית של רעיונותיהם הרמים, על אחת כמה וכמה עלינו העניים להסתפק בזה, שיכולים אנו להחליט, כי הענין הולך וצועד הלאה.

מחויבים היינו אפוא להתמיד בעבודתנו גם אז, לולא היו בשנה שעברה שום אותות של התקדמות נראים מבחוץ.  גם אלמלי לא נתוסף שום דבר, שעל ידו נתחזקה תנועתנו ונתרבו כבודה ואמצעיה, גם אז עלינו להתמיד בעבודה.

אבל השנה הזאת לא היתה רעה לתנועתנו.  היא היתה שנה טובה.  השגנו דבר-מה, הגענו צעדים אחדים קדימה.

מאורע חשוב, שמתנגדינו, כדרכם תמיד, עברו עליו בשתיקה, או זיפו אותו בפרהסיה, היתה קבלת פני המלאכות הציונית מאת הוד מלכותו קיסר אשכנז בירושלים.  אותה העובדה עצמה, שהקיסר הגאוני פנה בתשומת-לב אל רעיוננו העממי, היתה רבת-אונים לתת תקוה בלבנו.  תנועות קלות-ערך אינן נראות ממקום גבוה כזה, אבל היה בזה יותר מתשומת-לב בלבד.  לא איזו מלאכות יהודית, לא חברי איזו אגודת-ישוב "מעשית" נתקבלה, אלא מלאכות הועד-הפועל הציוני.  נמוקי תנועתנו ומטרותיה נודעים היו היטב לפני זה, והוד מלכותו קיסר אשכנז הואיל להבטיחנו על יסוד זה את רצונו ותשומת-לבו באותו היום, שישאר לזכרון-עולם לכל היהודים.  ועל הדבר הזה מחויבים כל היהודים הנאמנים להכיר לו תודה.

חברי הקונגרס הנכבדים! הלא תבינו, כי מפני דרכי הנמוס אין אנו רשאים להשתמש לצֹרך התעמולה בעובדה המוצלחת ורבת-הערך של קבלת-הפנים, שהיתה בירושלם בתנאים כאלה.  הננו רוצים אפוא למנוע את עצמנו מכל וכוח על הענין הזה.  רק דבר אחד עלינו להטעים יחד עם תודתנו העליזה: דרך המשפט והיֹשר הגמור של תנועתנו, שנתכבדה במדה כזו, נעלה אחרי המאורע הזה מעל כל ספק לדורי דורות.

כמובן מקפידים אנחנו ביתר עֹז להטעים ולהוכיח את אמון-לבנו כלפי הממשלה הטורקית.  מצדנו לא יעשה שום צעד, שיוכל לעורר חשד כל שהוא בעיני המושל השליט בפלשתינה.  יכולים וחפצים אנו להביא טובות גדולות מאד לממלכה העתמאנית, ולפיכך יכולים אנו לעשות הכל בגלוי.  מי שמתגנב לאיזה מקום, אין בדעתו להביא דבר-מה.  זה היה הטעם, המובן מאליו, שגרם למעצורים בעד הכניסה, הקימים עתה בארץ-ישראל.  לא אנחנו גרמנו להם; הם קדמו כידוע זמן רב לאותה התנועה, שבה אנחנו עוסקים.  אולם אף אם לא יתכן להאשימנו בדבר אסור-הכניסה, רוצים אנו בכל זאת להודיע ברור, כיצד אנו מתיחסים אליו.

איככה? חפצו להושיב בני-אדם באיזו ארץ, מבלי להודיע גלוי למפרע את כל התכנית? אם יתקרב אדם בליל חֹשך וערפל, אין לו להתפלא, אם יקראו לעומתו: עמוד! מי אתה? ורעה עוד יותר גדולה נשקפה לו, אם לא יוכל לתת תשובה נאותה וברורה.  אגב, אין זה בשום אֹפן המצב, שבו לא יטילו חדש באיזו תשובה שהיא.  ולפיכך אנו עושים זאת באֹפן אחר.  הננו מגלים את דעתנו ברור לאור היום, שאין לנו, תודה לאל, לפחד ממנו, וחפצים אנו להשיג את הרשיון לפני גשתנו לעשות דבר, אשר בלעדיו היה זה נסיון, שאחריותו היא היותר גדולה וקשה.  שהרי לא רק להביא את האנשים שמה אנו מתכונים, כי אם להושיב אותם ישיבת-קבע, ישיבה של בטחון גמור.

לצערנו יש בין אחינו רבים, שמצבם לא יוכל להיות גרוע עוד יותר, ועל כן הם מקבלים מה שנותנים להם.  אבל, כדי רק להפוך את החולה על משכבו מצד אחד אל השני, אין צֹרך בחריפות, בעמל ובכסף רב במדה כזו.  יותר טוב יהיה, אם ננסה לרפאהו מחליו.  זוהי תכלית כך גדולה, כך נבונה וברורה, עד שאין מקום לחפש אחרי טעמים שבסתר.  מדוע אפוא לא נגיד זאת בגלוי? נכנסים אנו במשא-ומתן, שיביא בקרוב או לאחר זמן לאיזו תוצאות, אם רק נאחד את מעשינו ונרכז את כחותינו.

ולפיכך יצרנו את הזרם האלקטרי שבאחדותנו, ורוצים אנו להוסיף ולחזקו עוד.  ואל יהין מי שהוא להפריד חלק מן הזרם הזה ולהטותו לצד אחר.  זאת היתה רשעת-זדון נגד הכלל.

כידוע לא באו אל הקונגרס הזה כל הציונים.  תנועתנו היא יותר גדולה מאשר היא נראית פה.  חלק חשוב מן הציונים רבי-הפעלים לפי המהלך הישן עודנו מחזיק בשטה, שהיתה נהוגה לפנינו.  אין אנו נואשים מתקוה, להטות את לבם לדעתנו באחוה.  בעצם הרעיון אין דבר המפריד בינינו.  את אֹפן הוצאתו לפעולה היותר טוב עלינו לבקש יחדו.

וגם ציונים אחרים, אותם התקיפים ביותר באמצעים חמריים, היו מסכימים עמנו בכל לבם, אלמלי לא בחרנו בדרך המשא-והמתן הגלוי.  אולם אם נצליח להשיג דבר-מה, אז יספחו אלינו.  קֹדם לכן אין אנו זקוקים להם, אחרי-כן ישתתפו עמנו.  דבר זה אינו מוטל עוד היום בספק.

מה יהיה הדבר הזה שנשיגו? נגיד זאת במלה אחת: טשארטר! משתדלים אנחנו להשיג טשארטר מממשלת טורקיה, רשיון להתישבות תחת מרותו של הוד מלכות השולטן.  ורק אחרי שיהיה בידינו הטשארטר, אשר יכיל את כל הערובות של המשפט הצבורי, נוכל להתחיל בקולוניזציה מעשית כבירה.  במחיר הטשארטר נשתדל להביא לממשלת טורקיה טובות גדולות.  דבר זה לא היה יכול ואיננו יכול להעשות בידי הקונגרס, שאין לו כֹח-הרשאה מצד המשפט הדרוש לכך.  למשא-ומתן זה צריך שיוצר פועל מיוחד, וזה הוא אוצר התישבות היהודים.  אם היה עוד מקום למי שהוא לשאול, אם התנועה הציונית ראויה היא שיתחשבו אתה – מאת-אלף החותמים על מניות הבאנק הקולוניאלי השיבו על שאלה זו.  מסביריה, מגבולות-כינה, מקצה דרומה של ארגנטינה, מקנדה ומטרנסואַל באה התשובה.  הבאנק הקולוניאלי קים היום.

אנחנו כלנו, העובדים עבודת רעיוננו בהתפעלות מתחדשת מיום ליום, אין דרכנו להתפאר בקרבנות שהבאנו.  אולם כשאנחנו מציעים לפני הקונגרס את החלק הנגמר הזה של מפעלנו, רשאים אנו להניח פעם את דעתנו ולהגיד, כי היה זה הקרבן היותר גדול, שגמרנו עד עתה להביאו.  אנשים, שמימיהם לא עסקו במסחר, עושים תעמולה לשם יסוד באנק וגורמים לעצמם להיות נחשדים באֹפן היותר מעליב.  נחוץ היה הדבר, ועשינו אותו.  היום אנחנו מוסרים את המפעל ביד הקונגרס, אשר הבטחנו בעדו את ההשגחה השלמה על הנהלת הבאנק, הישרה והעתידה לעבוד לתכליות ציוניות.  הקונגרס ישלוט על המוסד הזה על ידי באי-כֹחו, שיבחרו מדי שנה בשנה.  אין צֹרך להגיד, כי הון המניות לא ישמש לרכישת קרקעות.  הבאנק אינו אלא המתַוֵּך בדבר.  על יסוד הטשארטר, שנשיג, תוסד האגודה לקנין קרקעות, וכמובן מאליו יגדל הונה מזה של הבאנק במדה הדרושה.  והספקת הצֹרך היותר גדול הזה, יכולה כבר היום להחשב כבטוחה, ובעתו נודיעכם על אדותיה פרטים, שאי אפשר להודיעם עתה.

לכל אלה יש לכאורה אֹפי של הכנות, של עסקים לעתיד, אבל בעצם הוא דבר מעשי, דבר שבהווה, כאותו הזרע שמטמינים בחיק האדמה.  בתחלה היה זרע של מחשבות, עתה הוא זרע של מוסדות.  היום עוד אין זה לחם, זה הוא רק הלחם של מחר.

אמנם השְׂבֵעים יותר מדי, שכֹח דמיונם נרפה על-ידי תענוגות החיים, עוד אינם רוצים היום להבין אותנו.  אבל, הדרבה, העניים העמלים הם יבינו אותנו.  להם יש דמיון העֹני.  הם יודעים מהיום ומאתמול, מה יכאב הרעב גם למחר.  ובמצב כזה נמצאים הרבה, הרבה מאות אלפים מבני עמנו.  אבל אלה הם הנאמנים שבחברינו, שאין בידם אפילו לשלם את הסכום השנתי הקטן לצרכי התעמולה.  הם הציונים הכי טובים, מפני שמלבם עוד לא נשכחו מסורות-העם העתיקות, מפני שיש להם רגש דתי חזק ומפני שהם סובלים עֹני רע ומר.  נוראות הן הידיעות הבאות ממקומות הרבה.  היהדות היא כעין מלון להמוני עניים, שיש לו סניפים במלא כל התבל.  גם דבר זה צריך להיות נשמע מעל הבימה הזאת, בהיותו האמת המעציבה.  ומצב הענינים הזה קורא לעזרה.  מתוך העֹני העמוק נבראות מחלות והשחתת המדות והמוסר, והרוחות המדוכאות נהיות לקרקע, שעליה צומחות דעות-ההרס היותר קיצוניות.  ופה אנו רוצים להתחיל בתקונים.  בעבודה בריאה על אדמה חביבה תמצא, לדעתנו, התשועה.  העבודה תתן לעמנו את הלחם ליום מחר, וגם את הכבוד של מחר, החרות של מחר.

לישרים שבכל הדתות והלאומים אנו קוראים לעזרה.  אין אנו צריכים לשום עזרה מן החוץ אלא לעזרה מוסרית.  רב הוא מספר היהודים, המסכימים לדעתנו, אלא שיש ביניהם כאלה, החוששים להראות זאת מיראה, פן תחשב להם לחטאה.  ולפיכך, מי שחפץ להביא לנו עזרה מוסרית, מפני שדעתנו ישרה בעיניו, יאבה נא למנוע את סביבתו מהוציא על תנועתנו משפט מעוקל, ולבל יוציאו עלינו בגלל זה דבות-שקר חדשות, כמו שכבר קרה פעמים הרבה.  אלמלא כן תרפה רוח תנועתנו המלאה מרפא, ואפשר שתפסק לגמרי.

פה נלחם עם על קיומו, כבודו וחרותו.  הוא רוצה לצאת מן האויר המחנק אל נֹגה-השמש.   מצב היהודים הנוכחי יכול להוביל בשלש דרכים.  הדרך האחת היא, לסבול בדומיה חרפה ועֹני.  השנית היא התקוממות, שנאה נגד החברה המתיחסת אלינו כאם חורגה.  דרכנו היא השלישית: רוצים אנו להתרומם למדרגת-מוסר יותר גבוהה, להרבות שלום בעולם, לסֹל מסלות חדשות לסחר-העמים, ולבקש נתיבות-נצחון ליֹשר הסוציאלי.  וכשם שנעים-זמירותינו יצר שירים מתוך מכאוביו, כך מכינים אנחנו מתוך צרותינו התקדמות האנושות, שבשבילה אנו עובדים.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה