_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מוכוחי הקונגרס הרביעי

בנימין זאב הרצל

לתוכן הענינים

 

ביום א', אחרי הצהרים.

הרצל (פותח את הישיבה):  גבירותי ואדוני!  כדי שלא לאבד את הזמן וכדי שתתנהלנה מועצותינו בדעה צלולה ומיושבת כראוי, הנני לבקש מכם, אחרי שהואלתם לקבל אותנו במחיאות כפים רועשות וממושכות – לחדל מהן להבא.

עתה יש לי להגיד לכם דבר, שאינו נוגע אל הנעשה פה באולם אלא מחוצה לו.  לפני בית-הקונגרס שלנו מקהילים קהלות ונואמים ברחוב*) נאומים, שגם אי-אילו צירים שומעים אותם ומתיחסים אליהם באֹפנים שונים.  הנני לבקש מכם – זרים אתם בעיר הזאת – להתרחק מגלויי-דעת כיוצא באלה כפי האפשר;  בקונגרס ובועדים השונים יש לכם די עבודה.

 

ביום ב', אחרי הצהרים.

(אחרי שבקרו צירים שונים את הדין-והחשבון של הועד הפועל)

הרצל:  גם בשנה זו אין לנו להתאונן על בקֹרת יתרה על המדה.  ואולי יש לתת טעם לדבר, מפני שבנוגע אל התוצאות והפעולות היוצאות ממעשינו עוד אנו זקוקים לבקש, כי תשאו פנינו, בעוד שלעתיד, אם נהיה מאושרים להראותכם את המפעל הנגמר, יש לשער, כי לא תחסר הבקֹרת.

ועתה רואה אני חובה לעצמי להשיב ראשונה על דברי הנואם המתנגד מר ד"ר בראַגין.  חושב אני, כי נתחלפו לו במקצת המושגים של מעשה ותוצאה.  לפי דעתו של הועד-הפועל עלינו לתת דין-וחשבון רק על מדת מעשינו, מה שנסינו לעשות ומה שעשינו, ולא על התוצאות שהשגנו;  התוצאות האלה – כרוב התוצאות שבחיי-האדם – אינן תלויות ברצוננו אנו; שאלמלי השיג כל אדם את מבוקשו, אזי לא רב היה מספר המתאוננים.  השאלה שעלינו להשיב עליה היא אפוא, לדעתי, אם עבדנו במדה מספיקה.  כנראה, אין מר ד"ר בראַגין יודע, מה שנטל על הועד-הפועל לעשות במשך שנה אחת.  האינכם מאמינים, כי כלכלת תנועה שכזו, תנועה הנפוצה כל כך, כשהיא לעצמה, מטלת חובות כבירות על ההנהגה שלנו?  אל תשכחו, כי עלינו להשאר תמיד בקשר עם מורשינו שבכל העולם, כי עלינו לתת דין-וחשבון לעצמנו, אם באיזה מקום תחלש העבודה, וכי עלינו לדאוג לתקונה ולחזוקה;  בקצור, לנהל את כל התנועה, וזה הוא דבר הכולל סך גדול של עבודות, שאי אפשר לתארו בשום אֹפן, אם ישימו לב רק אל הנאומים או לעבודת-ההנהלה של הועד-הפועל.

אני מאמין, שמורשינו בכל העולם – ועתה הלא מתענגים אנו להיות למצער בחברתם של מנהיגיהם – לא יחשכו מהעיד עלינו, כי בוחנים אנו את כל ההצעות שמציעים לפנינו ודנים בהן במדה הראויה, ועד כמה שאין אנו יכולים לדון בהן בעצמנו, אנחנו מציעים אותן בכתב לפני הועדים הנאותים;  בקצור, כי עוסקים אנו בכל אלה העבודות , בכל אלה הענינים של האדמיניסטרציה בתשומת-לב. זוהי עבודה חשאית, שאין לה פרסום ואין מוחאים עליה כף, שאין מכירים אותה כלל, אלא דואגים לה בכל ימות השנה. 

והנה שואל העורך-דין מר רוזנבוים, מה עשינו, למשל, כדי לרכוש את הפועלים בעד הציונות.

קֹדם כל סבורים אנו, כי לא מחובתו של הועד-הפועל המצומצם היא לטפל בזה.  זאת היא חובתן של ההסתדריות, אשר יצרנו בעמל הרבה.  ועדי הארצות, המחוזות, האגודות צריכים להשתדל בהפצת הרעיון  לפי צרכי המקום והזמן.  עליהם לדעת, באיזה מקום יש הזדמנות לבֹא בדברים עם הפועלים, לרכוש אותם, לבאר ולהגיד להם:  כך וכך הוא מצב הענין, דבר זה נעשה, ואין בו מחשבת-איבה להפועלים, אף אם אין אנו משתמשים במליצות, שאתם רגילים לשמוע.

מה שנוגע לתעמולה בחוגי הנאורים, שמר רוזנבוים מצא בה מגרעות, ביחוד מפני שהזכרנו, כי משתדלים אנו לבלתי פגוע בהרגשותיהם של החרדים, התשובה פשוטה מאוד.  לנאורים הלא יספיקו דברינו שבדפוס.  האדם הנאור, היודע לקרא, היכול לשאוב מכל אלה המקורות שאנו חופרים, הוא ימצא בודאי, לכשירצה, הזדמנות ללמוד ולדעת. כל כך אין אנו יכולים להרחיק ללכת, עד שנקהיל מסביב לנו את האנשים בחצוצרות ובתופים, כדי לבאר להם את הציונות.  אבל מה שחובתנו היא לעשות, כדי לנהל את המשא-והמתן בגלוי באמצעות מאמרים וחוברות ובעבודה רצינית, דבר זה, כמדומני, אנחנו עושים באמונה.  דבר זה נעשה גם על ידי הקונגרס ועל ידי האספות הרבות, שאנו עורכים במשך השנה.  והנה שואל הד"ר שלַפּוֹשניקוב, מה עשה הועד-הפועל בעצמו.  אמנם, באֹפן כזה אי אפשר לבטא את הנגוד.

הועד-הפועל הוא בבחינה ידועה, ובמובן ה שעליו אנו דנים פה, רק תוצאת עבודתכם אתם המשותפת, אין לו יותר ממה שאתם נותנים לו, אין הוא יכול לתת לכם יותר מאשר נתתם לו.  במדה שאתם עושים את הועד-הפועל יותר עשיר באמצעים, יותר חזק ויותר מוכשר לעבודה, כן ירבה הוא לעבוד, כן ירבה להוציא, והנני מבטיחכם:  במדה שתרבו לשלוח אמצעים, בה במדה תרבינה הוצאותינו.  כל חפצנו האדיר הוא:  שלא לקמץ מזה שאתם שולחים לנו; את כל זה אנו רוצים לפזר.  משל, למה הדבר דומה,  לאדם הקוצר את קצירו וטומן את כל פריו שוב באדמה.  זה הוא הרעיון, שעל פיו אנו מכלכלים מעשינו.  ואם שואלים אתם, מה נעשה בסכום של 86,000 פרנק, אשר הבאנו בחשבוננו, מה נעשה בעודף הזה, עלי להגיד לכם:  אלה הם הזרעונים שעוד לא הגיעו לידינו ושאֹדותם עוד לא נדע ברגע הזה, אם לא יוציאו אותם הועדים המקומיים לצרכי עצמם, וכמה מהם יתנו לנו, כדי לזרוע אותם במקומות, שלא היה בהם כל צמח.  בכל אֹפן כל מה שמכניסים מתוך התנועה מוציאים להפצת התנועה ולחזוקה.

מר ד"ר אוינוביצקי מצא כמה מגרעות בתעמולה שבאפריקה ואזיה, ומר גויטין – בזו שבאונגריה.  מה שנוגע לתעמולה באפריקה, יכול אני להגיד, כי אחרי הנסיונות הרבים, הנודעים לכם מן הקונגרסים שקדמו, יש לנו רק עתה תקוה לתפיסת רגל באפריקה הצפונית.  עד עתה לא היה לנו להודיע על דבר איזו תנועה חוץ מזו שבמצרים.  היום שמעתם את הודעות הד"ר מארמורק מאלגיריה, ויש תקוה, כי חבר הועד הפועל ד"ר גוטהיל ינסה במסעו בזמן קרוב למארוקו להניח שם אבן פנה לתעמולה, באֹפן שבשנה הבאה נהיה חזקים יותר.  חשבתי, שיש לזה ערך רב מאד, מפני שיש שם אוכלוסין מסוגלים מאד להתישבות בארץ-ישראל.

בנוגע לתעמולה באזיה, אינני יכול בשום אופן להודיע איזה דבר, מפני שמשם היו לנו ידיעות מעטות מאד.  בהודו עומדת להוסד אגודה קטנה, וחוץ מזה אין לי ידיעה כל שהיא על דבר אזיה.

בנוגע לאונגריה, נסינו בפועל לעשות שם תעמולה.  אני עצמי הייתי פעם בבודאפסט והזמנתי שם כמה אנשים, שעוררתי אותם להתענין בציונות, ואחרי-כן עבר איזה זמן ולא שמעתי מאומה.  אמנם יש לנו במדינת אונגריה חברים, כמו הד"ר רונאַי, פרופיסור שילאַגי ועוד אחרים, המתאמצים בכל עֹז לנטוע את הציונות על אדמת אונגריה, אולם עוד לא היו שם תוצאות ראויות לתשומת-לב.

עצותיו של מר ד"ר מנצ'יל בתור נואם ראשי, כי נתמוך בידי חברות של מתעמלים, מורים וכיוצא באלה, הן מאותם הדברים שאנו מתענינים בהם מאד.  הרבה מן התמיכות והאיניציאטיבות, שאנו נותנים במקצוע זה במשך השנה, לא נודעו לכם כלל.  לפעמים דרוש הוא לטובת הענין, שלא לפרסם תמיכת איזו אגודה או איזה איש מוכשר לתעמולה, מפני שערכם גדול יותר, אם לא יוָדע, שנתמכו מאתנו.  אבל החברות האלה, ביחוד החברות להתעמלות נתנו מאז לועד-הפועל ענין רב לענות בהן בשים לב, ובאין ספק תהיה לכם הזדמנות במשך הוכוח על שאלת הרמת העם היהודי להציע לפנינו עוד הצעות, שעליהן נשען בחפץ-לב.

זה עתה מזכירים אותי, כי בשביל הארצות באפריקה הצפונית מדפיסים ושולחים חוברות בלשונות:  ערבית, יהודית-ספרדית, אנגלית וצרפתית במספר רב.  ובכן לא העלמנו עין מן החלק הזה של התעמולה.

הרב לנדוֹ התאונן על הועד-הפועל על שהכניס את השאלה, שקוראים שאלת-הקולטורה, אל התנועה הציונית וגרם לחשד שיתעורר.  יכול אני רק לחזור ולהגיד בפני הקונגרס בהזדמנות זו, מה שאמרנו פה מן הרגע הראשון ברור ומפורש למדי:  במה שאנו עושים ונמנעים מלעשות אין למי שהוא כל סבה לחשד.  אבל רוצים אנו למחות נגד זה, כי באמתלא, שנתעורר חשד, דורשים בלי-הרף הבטחות העוברות את הגבול, שאינן באות להסיר את החשד, אלא אפשר שילמדו מהן את ההפך מזה.  אין אנו מסַכְּנים את מי שהוא בהרגשותיו הדתיות, אולם חפצים היינו לדרוש בכל עֹז להוציא סוף סוף מתנועתנו את החשש הזה, שיש לו אֹפי של אגיטציה.  מי שאין די לו בבאורים, שבארנו בנדון זה באֹפן כך מחלט, הוא אינו בוטח בנו או רוצה הוא באיזה ענין אחר.  ואותו הענין האחר נדמה לי לסתום יותר ועלול לעורר חשש יותר ממה שאנו עושים ומה שאנו אומרים.  אמרנו תמיד והננו חוזרים ואומרים, כי התנועה הציונית היא לנו מרכז לאומי לכל העם.  אין אנו מצוים על מי שהוא, אולם חפצים היינו לדרוש גם כן בכל עֹז לחדול מהיום והלאה מן האמתלא, כי יש מקום לחשש, ולהסתפק בזה שאמרנו פעמים כך הרבה:  שאלת-הקולטורה אינה באה להעביר את מי שהוא על הרגשותיו הדתיות.

גלוי-דעתי זה הוא, כאשר אקוה, ברור למדי;  הואילו להסתפק בו.  תחת לבזבז את החריפות והמרץ באֹפן הרגיל מאז בתוך הגיטו, השתמשו בהם במקום שיכולים להועיל לתנועתנו.  שימו נגד פניכם, מה היא חובתנו בשעה זו. חובת הצירים, חובת הועד הפועל, חובת חברי הסתדרותנו הגדולה, שהנם רחוקים מאתנו עד לשלשת אלפים מיל ומצפים בכליון עינים למועצותינו – חובת כלנו היא להכשיר את העם היהודי לשעות היסטוריות, או נאמר:  לשעת-כשר היסטורית ידועה, שתבֹא על ידי התאחדותם של מקרים שונים ושתתן לנו את האפשרות להושיב את עמנו בארץ-ישראל על יסוד המשפט הגלוי ולהכשיר אותו לכך.  זאת ולא אחרת היא חובתנו.

יש פתגם, שהכל דשים בו:  "אם חפץ שלום אתה, הכון לקראת המלחמה".  אם חפצים אנו להשיג את הדבר הממלא את כל חדרי לבנו, הלא מחויבים אנו להכין את עצמנו בדרך התבונה.  אל-נא נבלה את כחנו בדברי ריבות ואל נתקוטט איש ברעהו, אלא שימו על לב, שכאשר יבֹא יום, ועמדנו לפניכם בבשורתנו:  "הננו נכונים!"  ושאלנו אתכם:  "הגם אתם נכונים?", אז אפשר שיהיה הזמן היקר אבוד בידיכם בשיחות בטלות.  אם לא הבאנו לכם את התוצאות, אז הבאנו את מפעלנו, ואם שבעים אתם רצון מעבודותיו של הועד-הפועל, ,תבטאו זאת על ידי הצבעתכם.  בחתמי עתה את דברי הסניגוריה שלי על הועד-הפועל, הנני לדרוש מאת הקונגרס עוד דבר אחד.  דרישתי היא, כי עוד בהיותכם פה בקונגרס ובועדים, וביחוד בועד-הכספים, תעמלו בכל עֹז להספיק לועד-הפועל את צרכיו לשנה הבאה, שיהיו, כמדומני, גדולים מצרכי השנה הזו.  כי יכולים אנו רק אז לעבוד עבודה שלמה, אם גם אתם תתנו להועד את היכֹלת לעשות מה שאתם דורשים ממנו ובצדק דורשים.

בדבר ההצעה שיתאסף הקונגרס אחת לשתי שנים.

הרשוני לדבר על אֹדות זה דברים אחדים.  הנני חושב, כי די לקונגרס, אם נוטה הוא לצד הצעה זו, שיקבלה בתור ריזולוציה, שאינה חובה לועד-הפועל.  כי אפשר שיקרו מקרים, שבהם יחשוב הועד-הפועל לנחוץ לקרֹא לקונגרס עוד בשנה הבאה.  על ידי החלטה תהיינה ידינו אסורות ולא נוכל לקרֹא לקונגרס רק בתנאים מיוחדים ביותר.

בדבר היחס שבין הועד-הפועל והאגודות המקומיות.

נשאלה שאלה, אם חברי האגודות מחויבים לשלם עוד איזו תרומה מלבד השקל.  בנדון זה הנני מעירכם רק על זאת, כי אין לנו עסק פה עם תקנותיהן הפנימיות של האגודות.  אין לנו עסק אלא עם משלמי השקל, ועלי להעירכם, כי אינכם מתארים לכם, מה קשה היה הדבר, לו היה לנו לבֹא בדברים עם כל אחת מן האגודות. אי אפשר היה לנו לשכלל את ההסתדרות, לו היו לנו בכל ארץ וארץ אגודות אין מספר, שאתָּן היינו מוכרחים להחליף מכתבים.  דבר זה היה מכביד את העבודה, כאשר נוכחנו במשך השנים.  באיזו דרך שהיא, שאין בדעתי להטילה חובה על הקונגרס ועל הצירים, מחויבים אתם להתאחד.  כי אם תבֹא בדברים כל אחת מן האגודות בדרך ישר עם הועד-הפועל, אז יוּצא כל השקל להוצאת תוי-הפוסטה. חוץ מזה לא היינו יכולים להסתפק במזכירות שיש לנו עתה, היתה חסרה לנו הסקירה על הכֹל ולא יכֹלנו בשום אפן לעצור בעד הקלקלות שלא תרבינה עד לאין קץ. חובתי היא להגיד לכם זאת, מבלי להתערב במחלוקות, שהיו אולי בין אנשים יחידים או בין אגודות יחידות, מה שלא מעניני הוא.  אולם אני מעיר אתכם, כי לא תוכלו להוציא לפעולה שום דבר, אם לא תערכו באיזה אפן שהוא תקנות מיוחדות לכל ארץ וארץ.

בהרצאתו של ד"ר כהן נאמר, כי הקונגרס מטיל חובה על כל הציונים לעבוד בעד הרמת העם היהודי בבחינה דתית, מוסרית ולאומית.  צירים אחדים דרשו שתמחק המלה "דתית", וסוקולוב מציע שיניחו את עבודת הקולטורה לועדים שבכל הארצות.

הרצל:  יש לי להציע לפני הקונגרס שתי הצעות:  להשיב את הריזולוציה של הד"ר כהן ולעבור עליה אל סדר-היום.  אינני חפץ, שיגמר הענין הזה, מבלי שנוציא ממנו מסקנות ברורות.

אם כִוַנתי היטב לדעתם של מר מוצקין וחבריו המסכימים עמו, אין בדרישתם, למחוק מהצעת ד"ר כהן את המלה "דתית", שום מחשבה צוררת להדת, ומקפיד אני ביתר שאת על הדבר, שלא יסרסו אולי אחר איזה זמן את הדברים היוצאים מפה.  האדונים חושבים, ועומדים הם בזה על נקודת-ההשקפה של הקונגרסים שקדמו, כי אין לנו לדון פה בשאלה הזאת, כי עלינו להוציא מן הוכוחים כל דבר המפריד בינינו ולבקש את כל מה שמאחד אותנו, וכי רק מטעם זה הם מתנגדים להכנסת המלה ההיא, מפני שהם חוששים, פן תגרום להבנה מוטעת בדבר המטרה הלאומית של התנועה הציונית.  הנני מחליט אפוא, – ואם שגיתי, הואילו לסתור אותי – כי התנגדות זו אין לה אֹפי של שנאת הדת, כי אין בה אלא מחאה נגד זה, שתגבור השקפה דתית אחת על חברתה, וכי כאז כן עתה אנו עומדים על דעתנו, כי הקונגרס שלנו מקיף את כל המפלגות הדתיות שביהדות.  ההצעה לעבור אל סדר היום באה רק להחזיק בנקודת-השקפתנו מאז, בלי לזוז ממנה.

אחרי קראו את ההצעות בדבר הרמת המצב הכלכלי:  ההצעות האלה, כמדומני, מעידות על עצמן.  זה יהיה מפעל ציוני טוב, אשר יועיל לנו הרבה מאד בבחינה פוליטית, אם נעזור לכך, שהעם היהודי יתרכז מסביב לנקודות היסודיות, שהציונות עמלה ליצור בשבילו, והקונגרס שלנו ראוי יהיה להרשם בהיסטוריה של עמנו, אם תצאנה מפה היום הצעות פוריותכאלה, אשר לרגלן תבֹא עבודה והתעוררות לתחיה אל תוך המונינו האומללים במדה מרובה.  אחרי שטפלנו בדברים כלליים באריכות כך גדולה, הנני מבקש להציע בחלק המעשי של סדר היום הצעות פוריות ככל האפשר;  הן תעשינה, היו בטוחים, פרי בזמן קרוב.

אחרי שהציעו, כי תוסר השאלה הזו מעל סדר-היום הוא מוסיף:

הנני מעיר, כי לא יתכן, שנעבור פשוט על פרט אחד של סדר-היום, שנקבע ע"י הועד-הפועל השלם ושאנחנו מציעים אותו פה, חושב אני את הדבר לאי אפשר.  לדעתי, עליכם לדון בו.  אני חושב כי המשא-והמתן הזה יהיה על כל פנים לתועלת, מפני שאם רק יִוָדַע לאגודותינו, כי היסודות הראשיים שפרטתי נחשבים בעיני הקונגרס כיסודות, שמחויבים למצֹא להם מקום בפרוגרמה שלנו, אז תהיה בזה הכנת העם היהודי להתפתחותו העתידה.  שמעו, מה שיש לאחדים מאתנו להגיד בענין זה.  אם חושבים אתם כי החֹמר הנמצא טרם יספיק, תבֹאו אולי לידי מסקנה, כמו שכבר היה במקרים שקדמו, למנות ועד של אנשי-מעשה, אשר יביא לפני הקונגרס הבא דבר נגמר.  באפן זה נוסד הבאנק הקולוניאלי.  בראשונה דנו על הנחיצות, הצרכים והאפשרות, אחרי-כן נמנה ועד של אנשי-מעשה, ולקונגרס שלאחריו הובא דבר נגמר.  הדרך הזו טובה אולי היא גם לענין שלפנינו. זה הוא דבר, שכל אחת מן האגודות יכולה לעסוק בו במשך השנה.

אחרי ההצעה של הועד להתישבות דרשו צירים אחדים שיעסוק הועד-הפועל גם בקולוניזציה.

רצוי יהיה מאד, כי כל אחד מכם ישתדל במקומו בענין זה.  יודעים אתם, כי יש אגודות המתחרות אתנו במקצוע זה וביחוד הועד האודיסאי.  מר ד"ר גאסטר מעיר אותי, כי בודאי גם היק"א תאות להשתתף עמנו.  אמנם עלי להניח את האחריות בנידן זה לד"ר גאסטר.

 

נעילת הקונגרס.

ובזה, קונגרס נכבד, נגמרו מועצותינו. עברה העת לוכוחים ולנאומים והגיעה העת למעשים, לתעמולה ועבודה, במדה שלא תהיינה תוצאותינו בשנה הבאה קטנות מאשר הן עתה.  כשם שיכולים לדרוש מאת הועד-הפועל רק מדה ידועה של עבודה ולא השגת המטרה האחרונה, כך יהיה בנוגע לכל אחד מכם.  אבל אנחנו כלנו מחויבים לעשות איש איש על מקומו מה שיש לאל ידנו.  אחדים, שראו את הקונגרסים הראשונים שלנו, היו נוטים להחליט, כי במדה ידועה יש דמיון גמור בין אחד לאחד ביחס אל הוכוחים והענינים שדנו עליהם.  אבל אל תשכחו, כי דבר זה מונח באפיו של מוסד-מוּרשה כמוסדנו, ואין דורשים מכל הנהגה לאומית שתברא בכל שנה ושנה ארץ חדשה, אבל דורשים, שתתאים בכל עת ובכל שעה עם דרישותיו של העם.  זאת, כמדומני, יכולים להגיד עלינו, על באי-כחו של העם היהודי. 

ובהפרדי מאתכם, בטרם נשוב להתפזר למרחקי התבל, עצתי אמונה, כי בכל מקום תהיה האחדות שוֹרה על עבודתכם באגודות המקומיות ובועדי הארצות, כי תכירו גם במשך השנה בשלטונות, שמניתם בעצמכם, ותעבדו אתם יחד בשלום ואחוה.

חושב אני, כי תוכלו להִוָכח, ונוכחים אתם, כי חברי הועדים שבארצותיכם הם אנשים בעלי רצון ומרץ.

ובכן נפרדים אנחנו איש מעל אחיו ויוצאים מפה בהתלהבות הישנה, לפעול ולעשות בעד ארצנו העתיקה ובעד רעיוננו הנצחי!

 

 

מסביב לקונגרס.[1]

עד הרגע האחרון חשב, כי יוכל להמלט מן הנאום, שעליו לנאום עתה.  בכלל הרגיש את עצמו רפה-אונים כל כך, עד שמסופק היה, אם יוכל להשתתף באספה.  ומכיון שבא הנה, הוא רוצה להודות לידידו זנגוויל בקצרה על דבריו החביבים, אבל זה לא יעצור בעדו מהתנגד לדבריו ברובם.  מר זנגוויל שואל, אם תהיינה לקונגרס תוצאות מעשיות.  הנה, דבר זה לא יוכל להגיד לו (עוד לא בבטחה), כי למרות השם שהוציאו עליו בעתונים המתלוצצים, איננו נביא.  דבר זה תלוי רק בנו, בקונגרס.  רק כעבור שבוע, אחרי שהקונגרס יהיה דבר שכבר היה, נוכל להגיד למר זנגוויל את תוצאותיו המעשיות של הקונגרס. אולם, האין זה כבר פעולה חיובית, כי בקונגרס הזה התאספו צירים הרבה יותר מאשר בקונגרסים שקדמו לו?  יכול הוא להבטיח את מר זנגוויל, כי האספה של היום בלונדון איננה היחידה, כי אם בכל קצוי התבל, באפריקה הדרומית, בקנדה, ואפילו בסיביריה, מלאים היום אולמים אין מספר יהודים, שנתאספו כולם לברך את הקונגרס.  האין זו ראיה מעידה על כח החיים ועל הנחיצות שברעיון?  ואם העם לנו הוא, אז אין להטיל ספק בהגשמת הרעיון.  השנה שעברה היתה עשירה בסימני-תחיה לאומית.  הוא הולך ומונה את איטליה, אשכנז, מדינת הבאלקאן.

כל אלה התחילו במעשי-נערות, כמו שהיו בתנועתנו:  ברצועות, בדגלים, בשירים, עד שנתהוה אחרי-כן דבר כביר מאד:  הרצון, הרצון המשותף.  הוא מקוה, כי הרצון הזה יתגלה במהרה גם אצלנו.  תקותו מוסיפה אֹמץ על ידי אספות כאלה, ועל כן הוא שואב מהן בטחון חדש, תקוות חדשות.  ד"ר הרצל חתם:  "אין אנו אלא נושאי-הדגל, אשר בימים יבֹאו ינשאו בידי אחרים, וכאשר אקוה, יתנוסס על ראש ישראל המאושר".

 

במשתה הפרידה.

המשורר האגדי איזופ פגע בדרך באדם אחד, ששאל אותו:  "מה רב המרחק לעיר?"  איזופ ענה:  "לך!"  האיש חזר לשאול:  "מה רב המרחק העירה?"  והוא השיב עוד הפעם:  "לך!"  השואל כעס מאד ואמר:  אני שואל אותך כמה פעמים, מה רב המרחק העירה, ואתה משיבני:  "לך!".  אמר איזופ:  "עד שלא ידעתי, איך אתה הולך, אם הולך אתה בחפזון או לאט, הן לא אוכל להגיד לך, מה יאריך הזמן עד שתבֹֹא העירה." – גם אותנו שואלים, עד אנה ימשך הדבר?  מתי נגיע אל המטרה?  יכולים אנו רק להשיב!  "לכו!"  במדה שתמהרו ללכת, בה במדה תמהרו לבֹא!

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



*) רומז על המסיתים, שהשתמשו בקונגרס להקהיל קהלות ולהטיף בפרהסיא (הערת המתרגם).

[1]  באספת ציונים גדולה, שהיתה בלונדון בעת הקונגרס, דבר הרצל את הדברים האלה, שאנו מוסרים ב"גוף נסתר" – על פי נוסחתם ב"העולם" 1901 גליון 33. – (המתרגם)