_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נאום הפתיחה לקונגרס הששי

בנימין זאב הרצל

לתוכן הענינים

 

חברי הקונגרס הנכבדים!

לקונגרס הציוני הששי הננו מתאספים בעיר הטובה בזיל, החביבה עלינו כבר מתוך הכרת-תודה.  הננו מתאספים שוב ברגשי דאגה ותקוה.

מצב היהודים שבכל העולם איננו אמנם היום טוב יותר מאשר היה בשנות הקונגרסים שקדמו.  מה שדברנו על מצב בני עמנו מעל הבימה הזאת בשנים שעברו, עומד וקים גם בשעה זו.  פה ושם אמנם נעשה איזה שנוי – אבל לא לטובה.  רבים מאתנו חשבו, כי אי אפשר שיורע עוד יותר.  המצב הורע עוד.  כזרם מים כבירים עלה העֹני על היהודים.  כל המעמדות הנמוכים כבר נשטפו.  אם אותם הנמצאים במעמדות יותר גבוהים ובטוחים מכחישים בעובדות המחרידות האלה, אינם מעידים בזה על בינתם ותכונת לבם לטובה.  אמנם כשמודים בעובדה, כי מצב היהודים ברע הוא מאד, עוד אין מועילים הרבה.  זה מביא לכל היותר למעשים של רחמנות, אשר במקרים פרטיים ראויים בודאי לתהלה, אולם מנקודת-השקפה יותר גבוהה ומקפת אינם רצויים, מפני שמניחים הם את דעתם של אלה, שיש להם חובה צבורית, אף אם גלוי הוא, שאינם מספיקים.  "אמנם כן, עושים מה שיכולים לעשות!" זה הוא מתגם נוח.  אולי יש בני-אדם, שדי להם ברגש הדק של נחת-רוח, כשהם שולחים נדבת-כסף דלה, אחרי שקראו בעתונים על דבר יהודים שנהרגו, באפן שהיה נהוג בימי-הבינים.  אולם גם מי שמתחייב לשלם באמונה מס לפי רכושו, לא הועיל הרבה בכספו בלבד.  הכסף איננו מחזיר למתים את חייהם, לגדמים את בריאותם, ליתומים את אבותיהם.  ואיך יאמרו לעצור בנדבות כאלה בעד חרדתם של אלה, שלא נפגעו אמנם בגופם, אבל מוסיפים לחיות במצבם הרע? אליהם עוד לא הגיעה הרעה.

בעצם הדבר למורת-רוח הוא לנו הציונים להשתמש בנמוקים האלה.  מתנגד הוא להרגשתנו, לעשות עסק פוליטי במקרים רעים ולהוציא תועלת לתעמולה מעָנְים של בריות היותר אמללים.  אבל נחוץ שיֵאָמר מן המקום הזה, באיזה צער והתמרמרות שמענו את המאורעות האיומים שאירעו בקישינוב, ואיך נמלא לבנו יגון, בהיות יהודים חיים בתנאים כאלה.  בני-אדם עניים, מסובלים דאגות, כלו שם תוך כדי ענוים קשים.  רוצים אנו להוקיר פה את זכרם, לדאוג לאבליהם, ואחרי-כן לא נבלה את עתנו בגלויי-דעת שאינם מועילים, אלא נדאג כחיים בעד החיים.

כי ימי הדמים, שהיו בעיר הבסרסית, אל ישכיחונו, כי יש עוד כמה וכמה קישינוב אחרות, ולא רק ברוסיה בלבד.  קישינוב היא בכל מקום, שהיהודים נענים בגופם ובנפשם, נעלבים בכבודם ונזוקים ברכושם, מפני שהם יהודים.  נצילה את אלה, שעוד אפשר להציל.

עת לעשות היא.  מי שרואה בכלל את האותות הגלויים, עליו לראות, כי נתקלקל המצב באֹפן שהוא באמת מסוכן.  אנחנו הציונים נבאנו מראש זה ימים ושנים לקלקלה זו – ועתה כיון שבאה, מרגישים אנו צער עמוק מאד.

בשתי עשרות השנים האחרונות למאה התשע-עשרה האמינו בחוגי הקהלה היהודית, כי ההגרה תרפא את הכֹל.  עלה דבר זה, אם נעלים עין מכל שאר המקרים – מעָנְים של המהגרים, מאכזריותם של התנאים החדשים, שאליהם נכנסו פתאֹם, מן ההפסד הלאומי, שבא לרגל הפזורים ההולכים ומתחדשים וכיוצא באלה – עלה הדבר רק כל זמן, שלא התקוממו ארצות-הכניסה נגד הזרם השוטף של פרולטריון נואש מתקוה.

זאת היא התקופה החדשה, שאליה נכנסנו.  ארצות-הכניסה מתחילות להתקומם, אף על פי לאו דוקא מפני שעֹני-היהודים הולך וגדל במזרחה של אירופא.  ובכל זאת הלא הן ארצות, אשר אולת היתה להטיל ספק במדת-מוסרן הגבוהה.  הממלכות האלה חושבות לנחוץ לכבוש את מדת אנושותן – אני אומר זאת לא לשם התול – ולעסוק באֹפן פוליטי בשאלת-היהודים, שהיא להן שאלת כניסת היהודים.  רק אצלנו היהודים יש עוד כאלה המסרבים מתוך אימה לראות בזה ענין פוליטי.  האימה הזאת תעורר בנו חמלה יותר מכעס, אם נבין אותה כראוי.  זוהי אימת המקום, שמוצאה עוד מרחובות הגיטו הצרים.

בינתים מתפתחים הדברים באין מעצור.  באנגליה, שהיתה עד עתה המקלט האחרון הפתוח עוד לרוחה, נמנתה מטעם המלכות קומיסיה לחקור את שאלת-הזרים.  הזרים, כי לא להזכיר בשם היהודים.  אולם המסקנות שבהרצאתה אינם מניחות מקום להטיל ספק בדבר, על כניסתם של מי היה לה לחוות את דעתה.  רואים בברור, איך נלחמה בעצמה אנגליה החפשית והנדיבה, איך כבד ממנה לחבול תחבולה קשה נגד בני אדם עניים, איך היא פותחת לתכלית זו בחקירה ארוכה, בטרם שתגמור איזה דבר בהחלט.  כי יש עקרים ישנים, שלא ישארו בטהרתם, כשתחדל אנגליה מתת מקלט חפשי לאמללים נקיים.  וכן הוא גם בנוגע לאמריקה, אשר הלכה וגדלה בזה שהיתה למקלט.

הממשלות שבארצות המענינות בהגרת היהודים מוסיפות מיום ליום להבין את מפעלנו.  פתרוננו, הרוצה להכין מקום מושב ליהודים, מתאים כל כך עם הצרך הכללי, עד שמן ההכרח הוא שיצליח.  אמנם לא עבודה קלה היא.  יש מעצורים, שדרושה להם מדה מרובה של סבלנות ואמון.  אבל בזה בלבד יש הרבה מן החנוך, שאנו מתחנכים בדרכנו.  יש ימים קשים, שבהם אנו רואים דברים, שהושגו בעמל רב, הולכים ונמסים, והתחלות, שמהן קוינו הרבה, עולות בתהו.  כל זמן שאיזו תנועה היא צעירה וחלשה, מחויבים המנהלים לחשוש, פן תפעלנה נסיגות-לאחור כאלה להשחתת מוסרם של המחזיקים בה, ועל יאושם ועיפותם של המנהלים עצמם נוספה עוד הדאגה להמשכת העבודה, להספקת האמצעים ולסבלנותם של החברים.  אולם גם זה לטובה.  הולכים ואובדים אלה, שאינם אבדה כלל.  הם נסוגים לאחור, אלה – מפני תאותם לכבוד שלא נמלאה, אלה – מפני שלא ראו שכר טוב לעצמם, ואחרים – מפני שאוהבים להשתתף רק במפעל שהצליח, ועוד מכמה סבות כיוצא באלה.  אבל לאותם הנשארים נעשה המפעל יקר לרגל כל קרבן שהם מקריבים; עם אלה יכולים ללכת הלאה, ולהם יכולים גם כן להגיד הכֹל.  זאת היתה כונתנו, בשעה שקראנו לקונגרס הזה, וסבורים היינו, שלא יהיה לנו אלא להודיע על השתדלויות, שלא הצליחו, ועל נסיונות, שהוכנו ימים רבים ולא עלו בידינו.  בינתים היתה אחרת באיזו מדה.

למן אז, שנאספנו בפעם החמישית, נתכבדתי עוד שתי פעמים להקרא מאת הוד מלכותו השולטן לקונסטנטינופול.  בשני הראיונות, בפברואר ובאוגוסט לשנת 1902, לא הביאו דברי המשא-והמתן כל פרי.  כמובן לא יכלתי להסכים לשום דבר, שלא היה מתאים עם תכניתנו הבזילאית, ביחוד לא יכלה התישבות מפוזרה ומפורדה במקומות שונים בטורקיה להספיק לצרכינו הלאומיים.  מכל דברי המשא-והמתן היגעים האלה יצא לנו רק דבר אחד, שהוד מלכותו השולטן מוסיף להתיחס ברצון וחבה אל העם היהודי.  דבר זה הוא אמנם משמח וחשוב בערכו, אבל במעשה אין אנו צועדים בו הלאה.  ובהיות יחס חבתו של המושל וגם הטובות הצפונות בזה לממלכת טורקיה דברים שבמציאות, צריכים היו לחפש את המניעה ביחסן של הממלכות העקריות המענינות במזרח, וביחוד ביחסה של רוסיה.  כי מצד אשכנז לא היה לחשוש לשום מניעה, אחרי ההשתתפות שהראה אותנו קיסר אשכנז, אשר עוד לא נשכחה.  כשנתכבדתי בשנת 1898 להתיצב עם המלאכות הציונית לפני הקיסר בירושלים, הבטיחני הוד מלכותו, כי מתיחס הוא לתנועתנו ברצון.  דבר היוצא מפי קיסר, אין לסרסו ואין לעקמו.  גם מצד אנגליה לא היה לקוות להתנגדות, ומאורעות, שאני בא להודיעכם עתה, מוכיחים על זה.

אחרי שלא הצליח המשא-והמתן האחרון בקונסטנטינופול, ובשים לב אל העֹני המתרבה, היינו מוכרחים לבקש דרכים אחרים.  ובכן באתי בדברים באקטובר שעבר עם חברים אחדים של הממשלה הבריטית, והצעתי לפניהם, שינתן לנו הרשיון לרכישת אדמה על חצי-האי סיני, בכדי ליסד שם מקום מושב לעמנו.  גם שרי-הממשלה הבריטית, הממונים על ענין זה, קבלוני ברצון ובחבה היותר גדולים.  אך הוגד לנו, כי בהיות האדמה, שאותה אנו מבקשים, שיכת למצרים, נחוץ לפנות ישר אל ממשלת מצרים; אבל הממשלה נתנה לי בנדיבות-רוחה מכתב-מליצה והביעה בפקודתה אל בא-כחה שבמצרים, לורד קרומר, את תקותה, כי הוא ויועצי הדר כבוד המושל יבחנו את ההצעה ברצון טוב.  הממשלה הבריטית יעצה אותנו לשלוח, כצעד של הכנה, קומיסיה של מומחים, אשר תבחן את האדמה, אם מסוגלת היא לישוב, ואם יש לקוות, כי תצליח ההתישבות עליה.  בכדי לרכוש את הסכמתם ותמיכתם של האבטוריטטים המכריעים שבמצרים, נסע מורשנו מר גרינברג בסוף אקטובר למצרים, ובידו מכתבי-מליצה מאת הלשכה לעניני-חוץ, ערוכים לממשלת מצרים.

לורד קרומר והמיניסטר לעניני-חוץ שבמצרים קבלו אותנו בפנים יפות מאד, ואחרי שנשאו ונתנו בדבר, הסכימו לשליחת הקומיסיה.  הסכימו גם כן, שיספח בתור חבר לקומיסיה בא-כחה של הלשכה למדידת-ארץ שבמצרים.  הקומיסיה נמנתה, וחבריה היו: אינז' קסלר, האדריכל מרמורק, שר-הצבא גולדסמיד, אינז' סטפנס, פרופ' לורנט, ד"ר סוסקין, ד"ר הלל יפה ובא-כחה של הממשלה המצרית מר המפרי.

הקומיסיה באה למצרים בסוף יאנואר, ובתחלת פברואר יצאה לחצי-האי סיני.  בינתים עזב מורשנו מר גרינברג את אנגליה וילך שנית למצרים, בכדי להציע לפני מר קרומר והממשלה המצרית את הטופס לטשארטר בשביל שטח-אדמה על חצי-האי סיני.  אחרי משא-ומתן ארוך השיג מורשנו מאת ממשלת מצרים מכתב, שבו הביעה את הסכמתה לעקרו של הטשארטר, אשר הוצע.  בו נקבע, כי העם היהודי ינהל בעצמו את עניני האדמה, שהוא רוצה לרכוש, והובטחו זכיות של משפט בשביל כל שטח-האדמה, שעליו נתּן הרשיון, בתנאי, שהקומיסיה שנשלחה תודיע תוצאות טובות, שמהן תוָכח הממשלה, כי ההתישבות על חצי-האי אפשרית היא.

הקומיסיה שבה בתחלת חדש מרץ למצרים, ואני בעצמי נסעתי שמה, כדי להפגש אתה.  הצעתי לפני לורד קרומר והממשלה המצרית הצעות שונות, אולם בהיותי נאלץ לחזור לאירופא, מסרתי לאחד מחברי הקומיסיה את המשכת המשא-והמתן.

המשא-והמתן הלך ונמשך, אולם כפי שיש לי להודיע – לצערי – היתה תוצאתו, כי אמרה ממשלת מצרים, שאין לאל ידה להוסיף ולדון בדבר, מפני שהמומחים חוו את דעתם, כי אי-אפשר להספיק מים למישור הפילוזיני די צרכו, ועל כן אי אפשר גם כן ליסד מושבות באל-אַריש או באיזה חלק אחר של חצי-האי.  כשנודעה לחברי הממשלה הבריטית, שאתם עמדתי לפני זה בקשר, עצת המומחים שנתּנה לממשלת מצרים והחלטתה, שמוכרחה היתה להחליט, הציעו לפני תכף רשיון להתישבות יהודית על שטח-אדמה אחר במקום השטח, שהסכימו לו בראשונה.

לשטח החדש אין אותו הערך ההיסטורי, הפיוטי-דתי והציוני, שהיה עוד גם לחצי-האי סיני; אולם אין אני מסופק בדבר, כי הקונגרס, כבא-כחו של המון-העם היהודי, יקבל גם את ההצעה החדשה בתודה הכי חמה.  ההצעה אומרת ליסד באפריקה המזרחית מושב יהודי עומד ברשות עצמו, עם הנהלה יהודית, שלטון מקומי יהודי, ופקיד עליון יהודי בראשו, כמובן הכל תחת השגחתה ומרותה של בריטניה.  מכיון שהוצעה הצעה זו, הרגשתי, בשים לב אל מצב היהודים ואל הנחיצות למצא תכף איזה אמצעי להטבת המצב ככל האפשר, שאין לי הצדקה לעשות אחרת, אלא לקחת לי רשות, להציע את ההצעה לפני הקונגרס.  אולם, כדי שיהיה הדבר לכלנו לענין מוחשי למדי, נחוץ היה לנסח את ההצעה באֹפן, שיושם לב לשאיפותינו הלאומיות, היקרות כל כך לכלנו.  ולפיכך המשיך מורשנו במשך איזה זמן עם חכמי הממשלה הבריטית ועם הפקידים הממונים על הלשכות משא-ומתן מפורט, שהתנהל באֹפן טוב.

אינני רוצה להקדים דבר, בטרם שיביע הקונגרס את השקפותיו על הפוליטיקה, אשר התנועה הציונית אומרת לאחוז בה ביחס אל ההצעה הזאת.  אולם אף על פי שאי אפשר שתהיה לעם היהודי מטרה אחרת מלבד פלשתינה, ואף על פי שהשקפותינו על ארץ אבותינו – יהיה גורלה של ההצעה איך שיהיה – צריכות לעמוד ולהתקים בלי שום שנוי, בכל זאת יכיר הקונגרס את התוֹעלת שאינה רגילה, שיצאה לתנועתנו מן המשא-והמתן עם הממשלה הבריטית.  רשאי אני להגיד, כי השקפותינו ביחס אל פלשתינה הובררו בהתגלות-לב גמורה ובכל פרטיהן לחברי הממשלה הבריטית ולפקידיה הגבוהים הממונים על ענין זה.  אני מאמין, שהקונגרס יכול למצא אמצעים, בכדי להשתמש בהצעה.  ההצעה הזאת הוצעה לפנינו באֹפן, שיועיל בהכרח להיטיב ולהקל את מצב העם היהודי, מבלי שנְוַתּר אף במשהו על העקרים הגדולים, שתנועתנו נוסדה עליהם.

להציע לפני כל הקונגרס את פרטי ההצעה, שעליה אני רוצה להעיר את תשומת-לבכם בכל תקף, נראה לי כדבר שאינו מועיל.  יותר נכון נראה בעיני לבקש מכם, כי תבחרו בועד קטן מיוחד, אשר יעסוק בכל הענין הזה.  תהיינה החלטותיו איך שתהיינה – דבר זה יכול אני להגיד, כי כלנו מרגישים בלבנו רק רקש עמוק של הכרת תודה בעד הרצון המדיני, שהראתה בריטניה-רבתי את העם היהודי במשך המשא-והמתן הזה.

אמנם לא ציון היא, ולא תהיה זאת לעולם.  זו היא רק מושבה של עזרה לפי שעה, אבל אין לשכוח, כי מיוסדה היא על בסיס לאומי ומדיני.  אות להגרה לא נוכל לתת ולא נתן על יסוד זה לעמנו.  זה הוא רק אמצעי של עזרה בצרה, אשר תבֹא לעזרתם של מוסדות-הצדקה, שהם עתה אובדי-עצות, ותעצור בעד אבדן חלקי העם הנפזרים באֹפן זה.

זה היה מצב הדברים, בשעה שבאה הנסִבה האחרונה, שאמנם עברו עליה רק ימים מועטים, אבל יש בה מעין התפתחות חשובה מאד.

המאורעות הנודעים לכֹל הטילו עלי חובה, לנסוע לטובת העם היהודי לרוסיה.  היתה לי הזדמנות רצויה לבא שם בדברים עם הממשלה, ויכול אני להגיד, כי נפגשתי באיזו מדה עם הבנה לשאיפותינו הציוניות, וגם שמעתי דברים יוצאים מן הרצון הטוב לעשות איזה דבר שיכריע לטובתנו.  אגב הנני מודה, כי הייתי בהזדמנות זו לא רק איש-מפלגה – לא תחשבו לי זאת לחטאה.  דברתי לא רק בשם הציונים, אלא בשם כל יהודי רוסיה.  השתדלתי בבקשה, שייטיבו את מצבם המעציב, וגם הבטיחוני לדון בזמן היותר קרוב בדבר הקלות כאלה.

יותר חשובות היו ההבטחות, שהבטיחוני בשביל התנועה הציונית.  יכול אני להגיד, כי ממשלת רוסיה איננה רוצה להניח מכשולים על דרך הציונות, אם תהיה, מה שהיתה עד עתה, מתונה ומתאימה עם החקים.  ממשלת רוסיה נכונה גם כן להשתתף בהספקת אמצעי-הכסף הדרושים להגרה, אשר תתנהל בידינו הציונים.

לבסוף, וזה הוא דבר שצריכים להדגיש ביותר, נכונה ממשלת רוסיה לתמוך את שאיפותינו להשגת פלשתינה בהשפעתה על הוד מלכותו השולטן.

עד היכן מגיעה חשיבותה של הבטחה זו, שהורשיתי למסרה לקונגרס, יכיר כל איש.  הבטחה כזאת מצד הממשלה הרוסית היא תועלת דיפלומטית, שאי אפשר להפליג בהערכת ערכה.  לא רק שהוסרה מניעה עצומה, אלא גם עזרה כבירה נמצאה פתאם.  אמנם עוד עלינו לחכות לפעולותיה, אבל באמץ-לב חדש ובתקוות יותר גדולות משהיו עד עתה, יכולים אנו להתמיד את השתדלותנו להשגת ארץ-ישראל.

כמובן ימצאו גם עתה אנשים, שיראו רק את המר שבתועליות האלה.  עזרת הממשלות – יאמרו האנשים האלה – אין לה שום ערך של דבר משמח.  הן חפצות להפטר ממנו, או ממאנות לקבל אותנו.  טוב! אם יש בזה עָוֶל נגד עמנו, אז נתּן עליו אנחנו תשובה בעתיד, בעתיד שלנו, בארץ שלנו! והתשובה הזאת תהיה – הרמת המוסר האנושי.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה