פיוט
עַל אָח בִּעֲרוּנִי / עֶבֶד וְאָח, / בַּיָּם נִעֲרוּנִי.
אֶחֱרוּ זְמַנֵּי /
קֵץ מוֹעֲדִי –
וַאֲנִי מְעֻנֶּה, /
צָר צַעֲדִי,
צָרַי
יִשְׂטְמוּנִי, / נָתְנוּ בְחָח / אַפִּי, יַחְמְסוּנִי.
בִּתְּקוּ בְנוֹתַי
/ וַיִּשְׁרְקוּ,
יִרְאוּ עַצְּבוֹתַי
/ וַיִּשְׂחֲקוּ,
יוֹם יוֹם
צוֹדֲדוּנִי, / רַגְלַי בְּפַח – / אֵיךְ לֹא יִלְכְּדוּנִי?
רֹעֲעוּ לְחָיַי /
בֵּין אוֹיְבִים
עַד קַצְתִּי
בְּחַיַּי / מִסּוֹבֲבִים:
אֵלֶּה
יִמְשְׁכוּנִי / לֵאמֹר "זְבַח!" / אֵלֶּה יִזְבְּחוּנִי.
מָה אֹמַר? וְאוֹיְבַי
/ בִּי נִלְחֲמוּ,
נוֹעֲצוּ מְרִיבַי,
/ לִי זָעֲמוּ,
לִשְׂחוֹק
יִתְּנוּנִי / יֹאְמרוּ "זְנַח!" / חִנָּם יִרְמְסוּנִי.