_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לשניאור זקש

מיכה יוסף הכהן לבנזון

לתוכן הענינים

 

א

ידיד יקר ונאמן רע אהוב ונחמד מחמל נפשי שניאור זקש! עוּפה נא אֵלַי על רֹאשׁ הר נופל – ריעזנגעבּירגע – הר נִשְׁפֶּה  וּמצוֹק. שם תחזינה עיניך עלם יושב ערירי, דַּלַּת ראשו יכוף  לרוח, בִּימִינוֹ היוָני העתיק האָמער, ועיניו תפנינה אל כל אפסַיִם לחזות נפלאות נוראות והוד איום מסביב לו, אך כרגע ישכח כל  הדרי הטבע שחוּבּרוּ מסביי לו, כרגע יזכרך רֵעַ נצח, יזכרך  ונפשו עליו תשוח, או רִדָה נא עִמדי אל מחילות צור וּמערות  סלע. שם תֹהו-לא-דרך – ריינערצער לאבירינטה-הרחק  מאדם וּשאון כל חי, שם אל קול הֶמיַת ערוץ נחל וזרם קיר  המפכים מימיהם כרעם בגלגל, שם אשמעך מדבר אלי, חי נפשי  רֵעַ אהוב כי מן ההרים אשא עיני אליך, וּממעמקים קראתיך!  לא מֵעֵת עָזבי אותך, לא מימי האביב אֶזְכָּרְךָ, אהה! כי אז נהפכת לי לאיש אחר! אנֹכי מימי החֹרף אזכרך! הימים האלה היו אביב  אהבתנו ולנצח לא עוד יִבוֹלוּ! לא דמעות עינַי, לא תוי עטי  ותארי לך את הֵמיַת נפשי בהעלותי על לבבי את לילי הסתיו  אשר עברו לנו לילות כשעות ושעות כרגעים; עת חקרי לִבּנו  השכילו ויהגו על כל יֶשנו בארץ, אז נטעת בלבי אהבת הפילו –  סופיא, אהבה נִצַּחַת אשר כל עוד רוח באפי לא תתֹּום– – ועתה רֵעַ יקר השלום לך? מהרה נא וַעֲנֵנִי על מכתבי, אל  תאחר רגע והוֹדיעני ממצבך עתה אם רָוַח לך מעט או חלילה  עוד צר וּמצוֹק ימצאוך? סלח לי יקירי כי אחרתי עד כה מִכּתוֹב  אליך, כי אך עצלות הֵסַבָּה בזה. פה הנני גלמוד וַערירי כמת בקבר, כי יְדַעְתַּנִי כי חֲדַל אישים אנֹכי ולא איש רֵעים להתרועע  את אשכנזים אֱוִילִים חסרי לב וָנפש, לכן אך לבדי אעברה לי  על כל הדרי הקיץ פה וּבדד אֲשַׁחֲרָה את מסיבי המקום הזה  הנפלאים. בבואי פה חזק הקור עד למאֹד וּבערב הראשון פרצה  בי קדחת עזה, עת נזלה זיעה חמה, [ו]מכף רגלי עד ראשי רחפו  יצורי מקור. אָ, ווי לאנג איך דאן זא איינזאם פון גאטט אונד וועלט  פערלאססען! אך הקור לא ארך מארבעת ימים, ויבוא תחתו  חום צח ונעים, כי שרב לא נדע פה. – עתה יקירי אזכ[י]רך בדבר  האויפזאץ פיר מיינען פאטער. אויה לי אם חדלת כבר מכּתוב  זה, עוּרה נא אך פעם אחד בחייך וּגבוֹר על עצלותך! הנה  במכתבו )אשר בא אלי זה יומים( עוד יוסיף אבי דבר אלי מזה.  ואני מה? האם לא חרפה תשבור לבי כי דבר קל כזה לא עשיתי  בעד אבי? אהה! איך וואלטע עס אבער דורך קיינען אנדערן  אלס דורך איהנען, ווייל איך וויל דאס מיין פאטער איהנען גוט  זייא! אנא יקירי עשה נא זאת איפוא הפעם וּכתוֹב נא וּגמוּר!!  ואחר זה למע"ה אל תשלה את האויפזאץ אל פהיליפזאן, דען  דא די צייטונגען דעס יודענטומס אין רוססלאנד שטרענג  עפרבאטען זינד, זא איסט עס פיר דען פאטער גאנץ נוצלאס!  אך שָלחַ תשלח אותו אל פירשט אל האריענט כי שם מקומו.  ואז תרא לשית לו מקום אים מאגאזין. א געבע גאט דאס זי מיך  באלד מיס איינעם בלאט אריענט איבערראשן ווא דאס געדרוקט

איסט, אבער ווי טרויעריג איסט עס צווייפלען צו מיססו אן  איינער זאלכן קלייניגקייט!. – ענני נא חיש מהר, אונפראנקירט  פערשטעהט זיך-והודיעני נא מחדשות מדיניות. השלום  לְהָאַבּענד פאסט? מה כלתה נפשי לקרוא את העתים הנחמדים  האלה, מה נשמע מצרפת? – עמי נא אך מכתב ארוך למאוד כי  בזה תשעשע נפשי, והודיעני נא עוד חדשות אם ידעת, אך קל  מהרה בבוא מכתבי לידך תענני. אתמול שלחתי מכתב אל אבי  ורציתי להסגיר בו שירי על התחיה, אך יראתי פן שלחת כבר  אתה. והודיעני, ואם לא שלחת ואשלח אר בעוד שבוע ימים.  הערצליך גריסס איך איהרע טייערע ליעבע פרוי אונד איהרע  ניכט טייערן אונד ניכט ליעבען קינדער )נאֶמליך בעני מיט דער  ריעזענ[נ]אזע( שלום לך ידידי היקר בירזאוויץ! רב תודות וּתשוּאוֹת חן לך  על עמלך בעדי! הכסף אשר לוית מכספי סלחתי לך כי ידוֹע  ידעתי מראשית אם גם צִויתי עליך לבלי עשׂוֹת זאת כי לא תשמע  לקולי. אך זאת איפוא תעשה יקירי ותקים דברך, כי ברגע בוא  אליך כסף אביך השב תשיבנו לי, כי הלא ידעת מה נחוץ לי פה  כספי, וַאֲקֶוֶּה כי לא יִתֶּנְךָ לבך לשַׁנּוֹת אחר דברך הפעם, ועתה השלום לך? הודיעֵני גם אתה מֵחַדְשות ברלין וחדשות בתי הצחוק  אשר תוכל דעת אותם פאן דען טהעאטער צעטטעלן,. וועלכע  בעקאנטע שטיקע וואורדן געגעבן? ווירד ראהעל באלד קאמן?  וואגטנ אך דער שרעקליכע ליעטקע אין העלדען ראללען.

 

 

אויפצוטרעטען? א. ז. וו. – רבות רבות רבות לי לדבר אליך  אך את הָרַבּוֹת האלה כבר ידעת. – למה זה תשאל ממני הגיד  לך את נפלאות דרעזדען, ולא התמהמהתי שם אך חמשה שעות,  כי ראיתי אם אתמהמה שם יותר יִתַּם כספי על הדרך, ולא ראיתי  שם אך את העיר ואת הצאאלאגישען מוזעאום אשר נשרף חציו.

מיכל 14 לעבענזאהן

איך האבע איינען פראנצאזיסן ווארטערבוך פערגעססען, איסט  ער ביי דיר?

 

ב

את מכתבך קבלתי היום, מכתבך המלא מרורות חרבות ורעל,  קראתיו, בלעתי את חמתך כמים. רַבַּת שׂבעה לה נפשי מרוֹרוֹת  מעודי וַיהי גם זה לטובה! לא אבוא התנצל לפניך, לחשוף את  לבבי, הראות את אהבתי אשר בזית נאצת וַתִּרְמְסֶנָּה רגל. גם לי  לב וגאון, וּגאוני זה לא יתנני עוד השפיל נפשי עד לארץ. ניכטס  איסט געקראֶנקטער אונד שטאלצער-זאגט דער גאֶטטליכע  דאנטע – אלס פערשמאֶהטע פריינדשאפט. ואם אתה לא ידעתני  וַתדיחני מִלפניך אותי ואת אהבתי, הנה אוֹהבַי ורֵעַי אשר שלש  עשרה שנה לא הפכו לבם והנם מחזיקים באהבתי בכל לב ונפשי  אליהם היא תשוב, הם יקדמו פניה ישישו אתה משוש כי יאמינו  בה וגם יֵאָמֵנוּ. – ולוּ גם את אוֹיבם וצוררם אהבתי בכל זה יאהבוני, כי המה לא כמוך נפתה לבם להאמין במופת החותך הזה: – אם  את אויבי לא שנאת, שנאת אותי". דיעזע לאגיק איסט איהנען נאך זא איינלייכטענד ניכט! ואם גם כלל עיני לראות מכתבך  לקרוא איך לא צדקת למאוד, אך חי נפשי כי סלחתי לך. הקנאה  והשנאה עִוְרוּ עיניך, הקשיחו לבך, וַיַּכחידו בך רגשי אהבה וידי-דות. ארור הכותב כי קנאת סופרים תרבה חכמה. כל צרה כל  צוּקה כל עָוֶל וָשקר ממנה תצאנה! ואם עוד אעלה על לבי כי  צר וּמצוק ימצאוך, אהה! וכי אולי אך ממר נפשך דברת עד הנה,  איך לא אז אסלח לך? אם גם אוּלי אנֹכי אומלל ממך, רובץ  בִּדְמִי ימי באביב נעורי תחת סבל עול מחלה מֵאֲנָה הֵרפא, מחלה  עזה כמָות, אשר כרוח זלעפות תחפור ותקמול כל תִּקוַת נעוּרי  כל תוחלת חיי. – אך בכל זה באורבי לא אָפוּנָה. לא אביט  בקנאה ושׂנאה את מי יאהבו חוץ ממני, אם אך אותי יאהבו; אך  למה זה ארב מלים, וּבעיניך עוד אֶרְשַׁע, כי את באֶהמער לא  שנאתי ואיך אוֹהַב את זקש?

אך זה אַגֵּדךָ, כי אם לא לאוהב תחשבני, אנֹכי כל אשר יוּכל  האוהב לעשׂוֹת את אוהבו עשה אעשה עמדך, ואם בשובי בֶּרלינה  לא אתמהמַהּ אך ימי מספר, הנה מביתי אטיב עמך בכל אשר  אוּכל, כי צדקת בדבריך כי יש שם לאֵל ידי להטיב עמך. וכאשר  תגמר התחִיָּה שָלֹחַ תשלחנה אלי ווילנא, כי אקדם את בואה  לביתי, אנֹכי אשים עיני עליה וּמידי תבוקש לך. בראשונה תשלח  שתי מאות, אך מאשר אנֹכי אשלחם אל כל קַצוֵי ארץ רוסיה  אנֹכי אכתוב אל סוכנינו כי יראו בכל מאמצי כחם למכור הרבה  עקסעמפלארען, וככה אעשה עם כל ספריך, וכל אשר תכתוֹב  אלי יכל אשר תשית עלי. חי האלהים כי בשמחה רבה אעבדך, ואם לא כאוהב, כי איך  אהיה אוהבך אם לא אויב אנֹכי לבאֶהמער? גם שמחתי כי יש לאל ידי לתת את שמך לִתהִלה ולתפארת מאפסי רוסיה עד קציה, וכן אעשה וכאשר עשיתי עד הנה, אשר לא הזכרתי את  שמך,לפני איש אם לא ברכוך וַיהללוּך שׂפתי; ונם לפני אוֹיִבְךָ  צוֹררך זה באֶהמער, חי נפש אבי היקרה וחי נפשות שולמאן  וקאפלאן היקרים לי מכל בארץ, כי גם לפניו דִבּרתי עליך אך  טובות, הללתי מעשה ידיך ותכוּנת נפשך. אך איך תאמין לי זה  אם את באֶהמער לא שנאתי? ואם אך תנער מעט את העצלוּת  ממך, הנה שם בביתי אוּכל לעזור לך בדבַר מְאַסף עברי, וכאשר  אקוה הוא ייטב לך מכל ספריך ותִשׂתכר ממנו הרבה מאוד.  ואם אך תשתדל בזה תוכל גם אולי לחיות אך ממנו. ואם גם בא  אלי באֶהמער טרם נָסעִי וַיֹּאמר אלי כי בדעתו להוציא מכתבי  חכמה לאור בשם כרם חמד החדש, וצוּנץ כבר אמר כי יתן לו  מכתב וגם השׂיג ישׂיג מש"ר לוצאטו ועוד חכמים רבים, וגם כסף  נכון לו להדפיס חיש מהר ואם אך אנֹכי אהיה לו לעזרה מווילנא  כי ישלחו לו חכמי ווילנא מכתבים וכסף, אונד ווען איך נור  פערשפרעכע עס אין רוסלאנד אבצוזעצן, זא וואלטע ער אויך  מיינען נאמען אַלס מיט-הערויסגעבער דרוקען; דענקען זי  וועלכע עהרע וואֶרע עס פיר מיך געדרוקט צו זיין אלס  הערויסגעבער דער בריעפע צונצס, לוצאטוס, רעדזיאס, דען  זי מיססן וויססן דאס ווען איך נור אייטל בין זא בין איך שטאלץ  אונד ווען איך ניכט עהרזיכטיג זא בין איך עהרגייציג אים  האֶכסטן גראדע, אבער איך שלאג דיעזע עהרע אויס די מיך  מעהר אלס מיין לעבען געליסטעטע, איך שלאג עס אויס ווייל  איך דאכטע מיינע אויסשלאגונג ווירד איהנען ניצליך. אז השבתי פניו ריקם ולא נתתי לו לכתוב אל אבי זה. וּבכל מאמצי כֹּחי ריעט איך איהם אב דאפאן. אך אהבָתִי אליך זכרתי וָאַעֲלֶה על לבי כי אם תוציא אתה לאור את המאסף אז יִרְוַח לך מעט, וָאקריב את אות כבודי אם אך יכולתי להועיל לך) ואת זה רמזתי לך טרם נסעי אם תזכור). ובאֶהמער אם גם הבין כי אך למענך  אני משיב את פניו ריקם. אונד ווען ער זיך אויך פאן דיעזער זאממלומנג גאלדענע בערנע פערשפראך, לא חרה אפו ביולא כעס מאומה. כי לא למד עוד את חוק. ההגיון אשר שמת אתה לקַו וּלמִשְקֹלֶת, ולא אמר: "אם לא תשנא את זקש אז הנך אויב לי". אם אך בִּקש אחרי זה לכתוב אל אבי אודות ספרים לא מצאתי כל עָוֶל בזה, וכאשר בִּקש אותי אז כתבתי גם אנֹכי אל אבי, כי הוא בכספו  יקנה ולא בכסף אבי והטיב לאבי ביתר שאת מאשר ייטיב אבי עמדו. ואם לא בעד אבי אז קנֹה יקנה בעד אחר כי כספו אתו.  היכולתי להשיב בזה פניו? בואו נא כל דורשי צדק וּמבקשי תוּשיה וּראוּ והתבּוֹננוּ את הָעָוֶל אשר מצא שניאור זקש במיכל  לעבעמאהן! אל אלהים! מֵעָוֶל כזה לא תְנַקֵּני! ומעשׂים רעים כאלה מעשה יום יום!

אך גם זאת אַגֵּדְךָ, אם בצדקתי לא תאמין וּבתוּמי תשים תָּהֳלָה,  הנה אנֹכי אל, איש לא אפה ואל אדם לא אשעה. וּבאלֹהים נשבעתי כי בצדקה החזקתי ולא ארפנה, אם גם לא אעשה בנפשי שקר להאמין בשוא נתעה, כי עתיד אנֹכי לעלות על מוקד אש  בעד עמי וֵאלֹהָי. לא! לוּ ירא ייראוני בכאב קטן ותפשׂתי שם  אלֹהָי! ולוּ אך יאמרו אך לעַנּוֹת נפשי כרגע אז לבול עץ אסגוֹד וּלפסל אשתַּחוּ. ערום לבי ואין כסות לִמְזִמּוֹתַי! כאשר הנני כן אתראה! כי גם ידעתי כי אך כסל והוללות הוא לסבול בעד אמונה. איך האבע קיינע רעליגיאן! מיין ברודער די מענשהייט!  די וועלט מיין פאטערלאנד! מיינע רעליגיאן די טוגענד! יא  גאטט ווייס אב איך פאֶהיג בין מינען פריינדן אונד דער טוגענד  אפפער צו ברינגען, אבער אפפער דער רעליגיאן ברינגען  איסט דומם, ניעדריג אונד זינגלאז, אונד האט נור איממער ביי  ראהען ווילדען ערבארמונגס-לאזען מענשען שטאט געפונדען.  ואם אתה תכתוב לי כי עתיד הנך להקריב את נפשך בעד האמונה  לא אאמין לך. דען עס איסט אויסגעמאכט: ווער פאֶהיג איסט  זיך פיר זיינע רעליגיאן צו אפפערן איסט אויך פאֶהיג איהר אנדערע צו אפפערן, אינד דאס איסט זעהר בינדיג אונד  לאגיש, לאגישער ווי איהרע לאגיק. אך את הצדקה אוהב עד  נצח, לא את הצדקה הנמצאת בספרי האהבים (ראמאנען) וּבשירי הרועים לגעסנער אבער די פראקטישע מאֶגליכע טוגענד. וימים הבאים הם יעידו לך צדקָתי ותום לבי, ואולי אז תִּנָּחֵם על  אהבת ידידך אטר בזית ועל תום לבבו אשר חרפת. – אונד ווען  ניכט פריינדע זא וואללן וויר פארטאן 2 ליטעראטן זיין די זיך  אכסן אונד שאֶצען, דען זיע ווערדען זיך ניכט קינפטיג מיט מיר  צו שאֶמען האבען. יא איך האפע דען קינפטגן ווינטער גראסעס  צו ליעפערן, איך קאן איהנען ניכט זאגן וועלכע אונענדליכע  פאעטישע פלאֶנע מיין געהירן ערפיללן, אונד וואללטע איך  יעצט זא קאֶנטע איך באֶנדע פיללן – אבער עס האט צייט. – ר'  יהודה הלוי האבע איך געענדיגט אונד עס איסט מייסטערהאפט געלונגען. – אויך האבע איך שוין מיינע הקדמה צו די "שירי ציון" פערטיג. מארגען שיקע איך זיע צום פאטער. – א! ווארום האבן זי מיר ניכטס געשריבען אב זיע איהרן אויפזאץ פיר מיינען פאטער געענדיגט האבען? שרייבען זיי מיר יא אדער ניין – אויך אנטווארטען זיע מיר ווי פיעל יעדער באָגען קאָסטעט. ועתה חיה נא בטוב וּבנעימים והאל אשר יפיל מחלה וצרה כאֵב ונגע בגורלי הוא יאיר פניו אליך וִיחוּנֶּךָּ וירויח לך, חפץ.

יום ב' ו' לחדש אב מיכל יוסף לעבענזאהן

 

 ג

לידיד נפשי וּמאהבי, חיי רוחי ונשמתי, הרב החכם החוקר מו"ה שניאור זקש שלום!

הנני יושב וכותב, וּלמי? האליך מחמד נפשי? האליך זקש יקירי? העוד לא אשתעשע את פניך מדי יום ביומו? אהה! מאה ועשרים כברות ארץ יפרידו ביני וּבינך, ביני וּבין החכמה, ביני וּבין ברלין! –אם נשבעתי לך לבלי כתוב אליך ירח ימים מעת בואי הביתה, אך לבי לבי הומה לך וּמעַי ילחצו אותי לכתוב אליך. התזכור אהוב נפשי, התזכור את הרגע הקדוש והיקר עת ישבתי בִמְסִלַּת הברזל ואתה עמדת למולי ועיניך עלי יישירו דומם וּמשמים עמדת צופה ומביט על ידידך יחידך העוזב אותך, ואולי לנצח? אהה כמעט עוף עפה העגלה אז גם נמס לבי אשר היה לאבן מכֹּבֶד צרה וחלי, וגם עיר ענו בדרך כחי וכמעט דִּכּאוּ לארץ חַיָּתי, הקור והקרח סופה וסער אשר אֲכָלוּני הממוני בעיר ק"ב עד כי נהייתי ונחל]י[תי יתר הרבה מאשר הייתי. שם השגתי קאנזול פאס ואבוא הביתה וכמעט את נפשי הבאתי לשלל, ועד לפני שלשה ימים הייתי חלש וּרְפֵה ידים, נדהם וחולם וּבכאב ראש, עד כי שבתי מעט לאיתני והנני כותב אליך!

השלום לך יקירי? מה הוא עתה מצבך? ההיית מורה פילוסופיא לפני חברת הבחורים? וּמה שׂכרך? היאתה לך זהב ממקום אחר? השלום לאשתך ולילדיך? מה תכתוב ומה תעשה? איזה חכמים כתבו אליך? ומה שלום התחִיָּה? התשלח ספריך אך עשירי ברלין? הה חוסה עלי יקירי והודיעני מכל וכל כי בשלומך לי שלום! הודיעני נא גם חדשות ברלין בליטעראטור עברית; – ועתה יקירי. אויה לי כי אנו: הרי לדבר אתך משפטים האין קץ לעצלותך?! כמעט באתי עיר ווילנא חולה וחלש קראתי לידידנו פלונגיאן והעתרתי עליו רוב דברי; וילך ויעשה ויאסוף לך ערך שלושה עשר רו"כ והנם בידו. מיום ליום חכינו כי תשלח אליו אגודת ספריך. אך אינם! זכור איך הִבְטַחְתַּנִי כי למחר מיום נסעי תשלחם, אהה ה' אלהים! הגם אבדה האמונה ונכרתה מפיך על עצלותך! ולוּ שלחת כי עתה הושב לך כבר כסף מחירם! ולכן ימאן מרדכי הנ"ל לשלֹח לך את הכסף, פן לא יוכל להשיב הספרים לבעלי הכסף ונבזה בעיניהם. פה ירבו קוראי ספריך למאוד, וּמה אוסיף דבר אהה! זאגן זי זעלבסט מיין טהייערסטער קאנן איך נון אנפאנגען צו שפרעכען פון איינער צייטשריפט? ואת ספריך המעטים אשר לקחתי אנֹכי עוד מונחים המה מעבר לגבול ארצנו, וּבערך שני שבועות יבואו. ואוי ואבוי ואללי לי כי בדבר המאגאצין אין קול ואין קשב ממך. ואני בּוֹשתי להרים ראש לפני אבי יקירי! עצמותי ירחפו בְּזָכְרִי, כי אולי מעת עזבתיך לא עשית עוד מאומה בדבר הזה וגם את הנאטיצן לא כתבת עוד ללעברעכט. הוי אז אבדה האמונה ונכרתה מן הארץ! אז אל תבטחו באדם! וגם ברֵעַ אל תאמינו, כי כל איש גם ישר באדם עקוב יעקוב! ואני אהה מר לי מר! צר לי עליך ועל כבודך. ואך עתה העת אשר יועיל האויפזאץ במאגאזין לאבי במצבו, מלבד כבודו, ואני ידעתי את נפש אבי כי לא ישכח לך אבי את חסדך – וּמה אוֹמַר עוד ומה אוסיף דבר? היועילו רוב דברים? וֵאלֹהים יודע וגם אתה ידעת כי מלבד כבוד אבי גם כבודך אדרוש בדבר הזה, אך אולי אם אתה צדקת וּכבר תעשה בזה, זא האפפע איך דאס זי עס צום בעסטען מאכן ווערדען וגם לבלי הזכיר ווען עס מעגליך איסט שם לעברעכט או שום איש על האויפזאץ.

משכילי ווילנא עוד איש את אחיו ירדופו ישטומו וגבר בעמיתו ישים תָּהלה, כי השליך ליב מ"ש את השטעללען לסלע המחלוקת ביניהם, ואיש את אחיו יצודו יארובו להדפו ממקום ולבוא תחתיו, וככה ילשינו ויכתבו מרורות אל הממשלה איש על אחיו, ובראש הנוכלים פין והורוויץ. אל נא תאמין יקירי כי אפרץ חללה על המדה כי אין זו דרכי עתה. גאטלאבער בעל הפרחי אביב הוא עתה בעירנו והדפיס ספר שירים בשם הנִצָּנים ולא ימכור אותו אך לפרענומראנטן במחיר א' רו"כ וחצי כי כל איש יירא אותו כי הוא מוסר ואין כמוהו בליעל ורע מעללים פין הדפיס ספרו נדחי ישראל מלא משגות דקדוק והגיון וּבודאי גם ספוריו על אדני תוהו הטבעו ועוד לא ראיתי אותו. – ועתה יקירי מה אשיב לך תודה על אשר למדתי ממך הרבה לדעת את ספרי חכמי עמנו ואת תולדותם.– השלום לבירזאוויץ? מה מעשהו? היבוא אל ביתך?– אבי עתה בבית-הספר ולא יוכַל לדרוש שלומך, וגם שולמאן א[י]ננו כעת אתי. שלום לשולמאן ואולי ישיג שטעללע. – הודיעני נא יקירי את שמות החכמים אשר גננו על הרמב"ם ועל מורה הנבוכים עת דברו עליו תּוֹעָה חַכמי צרפת. והודיעני נא אם נאמר בתלמוד דבר רע על הפרושים מן חכמי התלמוד עצמם, כמו דברי יעזוס "חנפים" וכו'. הלא הרב משה בן נחמן הוא ראש המקובלים אשר ממנו יצאה הקבלה השפינאציס כדבריך? הודיעני נא והורני נא יקירי ותצא נא תורה ואהבה כאחד ממכתבך, וּכתוֹב אלי על ניָר דק וּבאותיוֹת קטנות לבלי ירב מחיר הפארטא, האדרעססא ווי געוואֶהנליך ותכתוב גם פיר מיכל לעבענזאהן. סלח לי אהובי אם לא ארב מכתבי אליך כי רב עלי למאוד מחיר הפארטא. – אהה יגורתי יגורתי פן לא תענני גם על מכתבי זה! חוסה נא מהרה וענני!

                 ידידך כל עוד רוחו באפו, מיכל לעבענזאהן

 

טהייערסטע מאדאם זאקס! דענקען זי נאך מיין, זייען זי מיר הערצליך געגריסט! לעבען זי וואהל און גליקליך! עס ווירד פינסטער איך מוסס אויפהערען. אך אונד מיין געליבטעס טהיערעס מאלכען! שפריכט זי פאן מיר?.

ר"ח כסלו יום ג'        מיכ"ל

 

ד

ליקירי וּבחירי הרב החכם החוקר הנפלא מחמל נפשי וַאֲהוּב כל מוֹרָשַי מו"ה שניאור זקש נ"י.

 

(יום ג' שני לשלשת ימי הגבלה)

השלום השלום השלום? השלום לך אהובי ורעי? הוי לבי מלא כים מלים! הציקתני רוח אהבתי אליך! וּמה אכתוב ומה אדבר! כל מוֹרשי לבבי כל מעיני רוחי יהמו יסערו יתפלצו בהגיגי בך, כי חי האלֹהים )לא אלהי הנוצרים היהודים או הישמעאלים, לא אלֹהי כל דת ואמונה( אך אלֹהי עולם אלֹהים אמת אלֹהי לבבנו, חי כל קֹדש כל יקר ונשׂגב, כי חמוּדות אתה לי כל הימים ונפשי דבקה בך לנצח נצחים! אהה, וּבזָכרי כי לא ראיתיך זה כביר ימים וּבהעלותי על לבי כי אולי לא אראך עוד כל ימי חיי על הארץ וכי אשכב על ערש המָוְתָה וָמַּתִּי ואותך לא ראיתיך! אהה, אז תשתפך עלי נפשי ולבי נהפך עלי! הו, אז כרפאים שוכר קבר יקומו ימי אשרי ימי היותי אתך יחד, ימי ברלין המאושרים יתיצבו מול עיני וכל יקר אשר ראתה בם אז עיני יהפך למשחית. זכוֹר אזכרה ואהמיה כי היום הזה לפני שנה הלכנו שנינו בערב אל הפריעדריכס-האין ושם בין קברות האנשים אשר הערו למות נפשם!, שם השתפכה נפשי הלוהטת אל נפשך הטהורה והמרגשת ורעיונות רמות ונשגבות התמלטו אז מֵחֵקֶר לבבינו, אז שפכת רוחך עלי, דאן זאגטן זי מיר, דאס איהרע רעליגיאן אים גלויבען דאס דאס אידישע פאלק אונד זיינע רעליגיאן עוויג זיין ייערדען, בעסטעהע. הה, עִתּוֹתֵי עדנים! הזכור תזכור עת ישבו במסִלַּת הברזל ואתה עמדת נגדי ועיניך היישירו עלי ודִמעוֹת עינך החלו להתגלגל. אהה, אז בהפרדי מעליך, הידעתי כי לוּקחת מעל ראשי אולי לנצח?! ואנֹכי דִמִּיתִי אז כי שוב אשוב לתקופת השנה בֶּרלינה לראות פניך. אהה אך שבתי הביתה וָאדע כי לא אשוב עוד אליך ואל ארץ אשכנז, כי קצרה יד אבי להריק עלי עוד כסף רב. וּמי לי פה על אדמת ווילנא? הנני גלמוד כערער בערבה! קאפלאן איננו כי עזב כבר את דרך הלמוד ויהי לפקיד בית מכס היי"ש ונוע ינוע אל ערי ליטא וזה כארבעה ירָחים לא ראיתיהו ונפשי עלי תאבל, וגם זה האחד שולמאן ימים ושבועות יעברו ולא אראֵהוּ, וכן נסעו ועברו כל יתר רעי וּמיודעי, וכל משכילי עיר ווילנא הלא ידעת כי אין שוה נזק העת לדבר אתם. גם לבי ההפך עלי ורוחי שנתה טעמהּ ואינני עוד נער פחז כמים– שׂשׂ ושמח. כל שעשועי הנעורים כל חמדת ימי הבחרות התנצלו את עֶדְיָם ונועמם לעיני. בן שלשה ועשרים שנה אנֹכי היום! גם העלמה אשר ידעת אהובת לבי וּנצוּרת נפשי גם אותה אחבּק אנשק ונפשי אין אליה; אך זכרך יקירי זכר בֶּרלין, וזכרון ימי אהבתנו הראשונה אל העלמה הזאת, אך זכרונות אלה יחדשו כמעט נעורי ויפריחו עלומי. אעזבה נא לדבר עוד מזה כי לוֹ אמרתי לשפוך כל שיחי לפניך קצר הגליוֹן ולא השׂפיקה העת.

ואתה אתה מדוע לא תכתוב לי כל מאומה. ידעתי כי לא שכחתַּנִי וכי לא מש עוד זכרוני מעל לוח לבך, אך בכל זה כלתה נפשי לקרוא דבריך הנאהבים. וּכתוב נא אלי מכתב גדול וארוך על אדרעס אבי ואל תחוס על כספי, או תן או שלח המכתב ע"י ידידנו זלמן ווערבלון והוא ישלחהו אלי. שמעתי ממכתב ווערב– לון כי הנך עתה או היית בעיר לייפציק. הפרקת כמעט את עול העצלות מעליך וַתאזוֹר כגבר חלציך? וּמה עשית שם? המכרת שם ספריך? הנני מפציר בך יקירי לענות אותי דבר על דבר כל השאלות אשר אשאלך פה. הגמרת לדפוס את ספר התחיה? היונה? מעת עזבי אותך מה כתבת ועל מה? ומה עשית עוד? כתוב נא לי יקירי כל מעשיך ומוצאותיך מעת עָזבִי אותך. השלום לאשתך היקרה? וּלבִתְּךָ ולבנך! הודיעני נא חדשות ליטעראטוריות, מה מעשי חכמי ברלין עתה? העוד דוקטור זקש בעיר בערלין, וּמה שלום צונץ? הקבלת מכתבים מרעדזיא ולוצאטו? מכתבי וּמכתב אבי אל לוצאטו ערוכים בידינו, אך אין עוד עת מצוא לשלחם אליו. הנוכל שלחם אליך ואתה תשלחם אליו? ואיך? ספרי יוגמר להדפס בעוד ימים אחדים. את מכתב לעטעריס הדפסתי מראש ושם נזכרו שמך וספרך, אך גם את שם באֶהמער וספרו לא יכולתי להפליט. וּבאֶהמער ידע מזה וחשב לי זאת לרשעות ועַוְלה גדולה; העוד לא השלמתם? אַיֵּהוּ עתה? ומה מעשיהו? איה ראזענקראנץ? התשמע מה מגאלדבערג המחבר את חפש מטמונים? וּבנו אַיֵהוּ? הנצבה כבר על עמדה מצבת-בילד זיילע-פרידריך הגדול ברחוב תחת האשרות? הודיעני נא הודיעני מכל דבר קטון וגדול מכל מיודעינו ורֵעֵינוּ. –

ואם תשאל לשלומי עודני חי! ואם עוד לא בריא! עת עזבתיך התגוררתי ימים ושבועות בודד ונודד גולה וחולה על אדמת אשכנז והקור אכלני, עד באתי ביתי חולה ונדכא; אך עתה מהוּלל אֵל שַׁבְתִּי לאיתני מעט, והנני יושב ברגע כָּתְבִי אליך בחדר מתחת לעיר ושם אשב כל ימי הקיץ. בהִדָּפֵס ספרי אז אולי אדפיס ספר שירים חדשים שירי-אהבה בשם שושנים וחוחים, אשר חִבּרתי החֹרף הזה, שירים נעימים וטובים. אולי יגיעך מכתבי זה בלייפציק לכן לא אכתוב מאומה לידידנו היקר בירזאוויץ והודיעני ברור מה מעשיהו עתה ואיכה יחיה, ואיפה יגור? השלום לו? ואיכה ינהג? ואתה העוד תגור בקלוסטער שטראסע? המחבר ספר עוטה אור על תרגום אונקלס הדפיס זה שנה ספר חדש בשם לחם ושמלה על הענין ההוא. החכם  סלאָנימסקי שלח לנו ספר קטון על התקופות והמולדות להדפיסו. החכם יצחק בער לעווינזאן שלח לנו להדפיס חלק שני בית האוצר, ועוד ספרים אחדים נשלח לנו. הלא ידעת כי פין הדפיס ספר נדחי ישראל ספר נתעב ונאלח מלא קיא וצואה, וּככלב שב על קיאו כן ישוב להדפיס חלק השני. ידידנו א"מ דיק האט איינע שטעללע בעקאמן אין איינע שולע וטוב לו.שולמאן ישיג מהר שטעללע. הנך עתה בלייפציק מקום פירשט. העוד זכור אזכ[י]רך, כי עתה העת לקַיֵּם מוצא שׂפתיך והבטחותיך לדבר אודות אבי היקר לי בהאריענט? או אין כל מקוה עוד כי תקום דבריך אשר אמרת ואשר נשבעת באָלוֹת ברגע הִפָּרדי ממך? אהה צר לי על אבי יקירי! וּלך אפוא יקירי, מה אעשה? אם אתה לא תקַיַּם דברי פיך? – הודיעני נא ממצבך כעת, ההונח לך מעט ואם תמצא די חית ידך כעת? אהה יגורתי את תשובתך כי לא תנחמני! השלום לבתך מלכה אהובתי, התלך עוד עקלקלות? התטיב לדבר שפת אשכנז? וּבעני ארך האף? אונד וואש מאכט אונד וואמיט בעשעפטיגט זיך איהרע טהיירע בערטהא? געדענקט איהר מיין? שפריכט אפט מאלכן פאן מיר? איה המכתב הגדול אשר אמרת לשלֹחַ לי ואשר שם עשית מטעמים כאשר אמרת וַתענני גם על השני שאלות אשר שאלתיך אז, ואיה ספריך? הספרים המעטים אשר נתת על ידי נתתי לבעליהם וּשנים או שלשה מכרתי. –שלח לנו ספריך פער אקס ולמע"ה לא ע"י פאסט כי ירב מחירם עד מרבה להכיל. – מכתבך אלי  אשר נתת לווערבלון יגיעני בעוד שני שבועות.

     ידידך אוהבך עד עולמי עד, מיכה יוסף הכהן לעבענזאהן.

 

ה

ידיד אהוב ויקר מחמל נפשי חותם לבי רוח אפי מו"ה שניאור זקס, חולה אני עתה את חולי הקדחת – וועקסלפיעבעבר – וראשי עלי יעבד לכן לא אוכל לדרוש בשלומך היקר לי מפּז ואקוה לכתוב אליך מהר הרבה הרבה.

     ידידך אוהבך נצח מיכה לעבענזאהן

 

הערת אד"ם:

בקשתי את בני להתאמץ לדרוש שלומו ונעתר באהבה. ואם ידרוש עוד מן ספריו יודיעני נא ואשלח באהבתו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה