חַמָּנִי / אלתר לוין (אסף הלוי איש ירושלים)
ג
חַמָּנִי, חַמָּנִי,
חַמָּנִי!
עוֹבֵד לַשּׁמֶשׁ
הִנֵּנִי,
לְגֻלַּת הָאִישּׁים
הַפּוֹרְצָה
בְּאַדִּירֵי הַשּׁחָקִים!
חַמָּנִי, חַמָּנִי,
חַמָּנִי!
מִשְׁתַּחֲוֶה
לַחַמָּה וְנוֹפֵל
עַל פָּנַי לְעֻמַּת
הָאוֹר
הַגָּדוֹל,
הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל!
אָנֹכִי בֶּן קֶדֶם,
מִתְפַּלֵּל בְּצַד
מִזְרָח,
שׁוֹפֵךְ צְקוּן
לַחַשׁ
לְקֶרֶן-קַרְנָיִם,
לַשּׁמֶשׁ, לַשּׁמֶשׁ,
לַשּׁמֶשׁ!
עוֹבֵד לַשֶּׁמֶשׁ
הִנֵּנִי!
לַפֻּלְחָן
הַחַרְסִי אֶשְׁתַּחֲוֶה,
בְּהֵיכַל הַזָּהָב
וְטָהוֹר,
זוֹ אַרְצִי
חַמָּנִית, כָּמוֹנִי!
מַעֲדַנִּים לוֹ
רוֹחֵץ הֵיכָלִי,
טוֹבֵל בְּמֵימֵי
הַזָּהָב –
אַרְצִי הַיָּפָה
רוֹחֶצֶת
בְּזִרְמֵי וְגַלֵּי
הַזָּהָב!
בְּפַלְּלִי לַשּׁמֶשׁ
טָבַלְתִּי,
בְּאַמְבַּטֵּי הַחֹם
וְהַחֶדְוָה,
בָּם שֶׁמֶשׁ הָאָרֶץ
רוֹחֶצֶת טוֹבֶלֶת,
מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,
מֵרֵאשִׁית עַד אַחֲרִית
הַשּׁנָה וּמוֹעֲדִים:
בְּיָם רוֹתֵחַ,
בְּגַלֵּי הַתִּיכוֹן,
בְּחַמֵּי גִנּוֹסָר,
בְּזִרְמֵי הַיַּרְדֵּן,
בְּמֵימֵי מֵרוֹם
וּמִקְוֵה הַנְּחָלִים –
בָּם שֶׁמֶשׁ
הָאָרֶץ
רוֹחֶצֶת טוֹבֶלֶת –
וְהֵם צָהֳרֵי
חַמָּה!
וְכָשֵׁר וְאָדוּק
כְּחַמָּנִי,
אֶעֱבֹד לְשִׁמְשִׁי
בַמָּרוֹם:
עֲבוֹדָה מֵאַהֲבָה,
מֵאַהֲבָה!