_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

יותם בן שפט[1]

יוסף לואידור

לתוכן הענינים

 

(קטע מסיפור)[2]

עיר היתה בנחלת בנימין על גבול נחלת שבט יהודה, ושמה נֶפתֹּחַ, על שם מעין מי נֶפתֹּחַ אשר הקיר את מימיו בה. והעיר בנויה אוהלים, כי עניים יושבי העיר נפתח מכל בני-בנימין ומכל בני-יהודה. יושב העיר יחייה שתי פרות ומעט צאן. את צמר כבשותם וחמאת פרותם יתנו בקמח שעורים וממי המעין ישתו ומפרי התמרים אשר בפתחי אהלם יאכלו ועור כבשים יכסה את מערומיהם ואכל השרב את בשרם אשר לא ימצא לו לבושם בקיץ והגשם יכה אותם בסתיו. והאנשים עזי נפש כחיית השדה, בבולי עץ יריעו אף יצריחו על הדוב, אף יכוהו נפש. והם לא יעשו מקטנה עד גדולה מבוקר עד ערב. נחלת אבותיהם שוממה, מאכל לצאנם ופרותם, יתהלכו לארכה ורחבה כאשר יקוצו שבת אוהל, לא יצאו מגבול נחלתם שבוע ואף ירח ימים, ויש אשר ישכבו בין הקוצרים בפינת שדותיהם הרחוקים ויישנו עד נטות השמש לבוא.[3]

אל אנשי העיר לאמר: מכרו לנו נחלותיכם. ויפצרו בהם ויאמרו, ארבע שמיטות שנים עד שנת היובל ושבה אליכם נחלת אבותיכם ביובל, וישקלו על יד כל אחד ואחד שקלי כסף צרוף. ואנשי נפתח תמימי לב וישתאו לתמורה ולחילופים, ויקומו וימכרו את נחלת אבותיהם בלי בצע רב. וישבו באהליהם, לראות את אשר ייעשה בשדותיהם. והנה חורשו, גם הצמיחו עשב, גם גידלו קמה. ויהי כי קצו מהתבונן מאהלם לכל אשר יעשו העובדים מהַחִוִי ומהר אפרים בשדותיהם, ויתהלכו על גבול נחלותיהם וישבו תחתיהם על הגבול, ימים תמימים ישבו תחתם ויביטו בפנים גרושות ובעינים קמות אל הנעשה בנחלתם ואליה לא באו. ויש אשר יצאו אל שדותיהם בלילה ועמדו בין החריש ולא יטו ימינה ושמאלה, פן ישחיתו את ברכת ה', ועמדו כצמודים שעה ואף שתים ונשאו את פניהם אל כוכבי מרום.

ויהי לתקופת שנתים ולא יכלו עוד בני בנימין להתאפק ויאמרו אל אנשי אפרים, אל האפרתים: קחונו אותנו ואת בנינו לעבדים ולא נימק עוד באהלינו, צר לנו המקום בעיר, כמהה נפשנו לנחלת אבותינו אשר היינו עליה מיום דעתנו ללכת על שתים. וישקלו אפרתי אפרים על ידם את כסף עבודתם ויאמרו, גם לחם חיטים תאכלו כאוות נפשכם. ויעלו אנשי נפתח על שדותיהם ויחרשום, ותדבק נפשם באדמה ויעלצו, וכי ירד גשם רצו כשעירים ויריעו בגיל, הפכו פנים כעין פרא, ישורו סביבותם, סביבות שטופי גשם וישבו באהליהם והשקיפו וישישו בני-מעיהם. ויעבור חורף, עבר אביב, בא קיץ. ותעבור שנה וגם שנתים ותבוא שנת השמיטה, ויצאו חפשים בשמיטה וישובו ויימכרו ממחרת השמיטה ויעבדו הם ונשיהם וטפם את האפרתים ימים רבים.

ואפרתי אפרים בנו בתים רמים בנפתח, תחתיים ושניים, שלוש-עשרה אמה גובה הבית. ויהי הדבר לנס בכל נפתח ובכל ערי יהודה ובנימין סביב.

ולאיש אחד מן האפרתים, שפט שמו, היה בן, ושמו יותם. ויתנכר יותם בכל דרכיו כל הימים. וילך יום-יום אחרי החורשים ואחרי הקוצרים בשדה ואחרי כל עושי בעבודה, והצמיד את עיניו בשוורים ובכל אשר יטו ויפנו ובכל אשר יט העבד הנוהג בם במלמד הבקר שבידו. וידבק לבו בכל עבודה ובכל מעשה אשר יעשה ובכל אשר יראֶה וינוע ויפרח סביבותיו ולא עשה מקטנה עד גדולה כל ימיו. לא היה איש בכל עירו ובכל אפרים ובנימין אשר לא יעשה מקטנה עד גדולה כל הימים כמוהו.

והעיר נפתח שינתה את טעמה בשבת אנשי אפרים בה. אנשי בנימין יחרשו ויזרעו, יקצרו וידושו ויעשו כל עבודה, ובני-אפרים ירכבו על פרדות, ויפקחו עין על עבדיהם, ידחקו אותם ויאיצו בהם. וכי בא קציר מלאו עבודה כל הידים: אנשי בנימין יעבדו מאור בוקר עד חשוך היום, ואדוניהם גם הם יחפזו, יכבירו מילים, יניעו יד וישלחו זרוע בעבודה ויחדלו. רק יותם לבדו לא יעשה בכל עבודה. מבוקר עד ערב ישור לאשר תחזה עינו, יתהלך באין מטרה, ירבץ ופניו למטה. אביו לא כיהה בו. וכי קץ מחבק את ידיו בעצלתים והשכים לעבוד עבודה, קרהו אסון, רפו ידיו. כי חבט חטים צחקו הנערים בני האפרתים. כי נהג בשוורים פרקו את עוּלם מעל צוארם, וכי הלך כזרוח השמש לבצור ענבים עם העבדים שב ריקם בנטותה לערוב. ולא רק כל עבודה לא יעבוד, כי גם לא התגודד עם עוּלי הימים בעירו ולא נתן את ידו למעלליהם. וכי קץ מהתהלך לנפשו וצמאה נפשו לאנשים בצלמו ובדמותו, בא אל מעין נפתח ויתגודד עם הנערים שעה ואף שעתים וילאה רוחו וילך לו אל אשר נשאוהו רגליו, והנערים הלכו להם גדודים גדודים.

ופלשתים פשטו בארץ יהודה. ויגדל יותם ויקנא לעמו. ויאמר אל לבו, למה לא אושיע את עמי, ויחזה לנפשו משאות גבורה וישועה וזרוע שלוחה. ויארכו הימים. ויקם יותם ויעבור בערי אפרים וידבר אל לב נערי שבטו להיזעק גדודים ולהכות את פלשתים. ויאמרו אליו: האתה תכה את פלשתים אשר לא הצלחת עד כה מכל אשר יצליח אדם תחת השמש? ולא שעה אליהם יותם ויוסף השמיע את דבר השכם והערב. והוא לא ידע דבר צחות ויצחקו נערי אפרים כי הלך מהם. ויעש את מעשהו שבועות וירחים וייפלא ממנו להוציא את זממו לאור. וישב יום-יום תפוס שרעפיו הוגה ברוח קשה, למה לא אוכל להזעיק את בני-אפרים להכות בפלשתים? וארבע מאות איש ביהודה גורשו מאת פלשתים מנחלותיהם ויתגודדו ביער בתע, ויבוא אליהם יותם ויעל את חמתם על פלשתים. ויקומו מזוינים ויעלו ארבע מאות איש לגרש את פלשתים, ויותם בן שפט בראשם. ולא יכלו הילחם, כי היו בהם פרעות ולא סדרים. ויותם לא יכול לעמוד בראש. ויהי כי באו בלילה על פלשתים להכותם בעודם נמים, כי העמיק יותם עצה להשחיתם במתי מעט בעודם שוכנים בטח – ויעורו מקצה מחניהם ויכום ויהומום ויניסום מנוסת מוות ובלהה. 

וישב יותם אל בית אביו ויצא שמו בכל אפרים ובנימין "יותם גבור צלצח". וישב בביתו, שישה חדשים, היה קודר ומשמים, אוכל לא טעם לחיכו, פניו נפלו, לא דיבר עם איש, היה כאיש אשר מתה עליו אשתו מחמד עיניו. ויהי כפעם בפעם וימר לו מאד, כי פלשתים השתררו על שבטי ישראל, ויאמר אל לבו, למה אתהלך בחיבוק ידים כל הימים ופלשתים מכים את בני עמי? והוא התהלך שעות רבות כווּץ-גו כחיה לפני נפלה על טרפה, ויחרוק שן, קמץ אגרוף ועיניו נעכרו.

בעת ההיא קם אבצן בית-הלחמי ויאסוף אליו כל שולפי חרב ביהודה ויך את פלשתים מכה גדולה. וגם יותם בן שפט בא אל אבצן. ואחד מזקני עם המלחמה רעה עינו בו ויאמר: הניסית מימיך לחגור חרב על ירכך וחנית? ויחם לבב יותם מאד ויען אותו ויאמר: "ייכרת זכרו מישראל אם לא ראשון בקרב עם-המלחמה אהיה." ויחשל יותם. כי הלך בגדוד פגר, גם היה בראש, היה בדל מכל אנשי-החיל. כי לבש קנאה – היה קצר-יד. ויהי לקלסה וישׂטמוהו, וישימוהו יושב על הכלים. ויקם ויעבדם ברוח נעכרת. 

וישב אל בית אביו ויפול על משכבו וינוע גופו ויחרק לבו כשער אשר יסוב על צירו ותיבך במסתרים נפשו. לא יכול הירגע וילך בבית אחת הנה ואחת הנה וינדנד גופו ותפרפר נפשו כי אחזוה חבלים כיולדה וכליותיו היו כצבוטות במלקחים.

ויצא אל מרחבי-השדה ויצעק במר-נפשו: אהה אלהים! אמרתי להושיע את עמי, ולא הצלחתי גם כאחרון אנשי-החיל. ויגוז את שער ראשו ויאמר עוד: אמרתי להיות תפארת לשבטי, ונקלה אני מכל איש-ישראל. ויחרד בשרו כי הגה לאמר: אהה אלהים! לא עשיתי דבר כל הימים.

ואפרתי אפרים העבידו את אנשי נפתח עבודה קשה. אכלו את משמני הארץ. לבם הלך אחרי הבצע. מגמתם כל היום לאסוף הון. ואנשי בנימין אשר בנפתח עבדו בזיעת אף, ולא שאפו רוח. חיטתם לא ניתנה להם, לחם שעורים היה מאכלם בעבדותם ובשנת השמיטה לא מצאו אוכל לנפשם. ויאמרו אלה אל אלה: מה שכרנו כי נמכרנו לעבדים ונחלות אבותינו בידי זרים? ויהי היום וישכב יותם בשדה, והקוצרים קצרו בשדה חיטים, ובנות בנימין נשאו את העמרים הגורנה ואפרתי אפרים ונעריהם האיצו בעבדים. וישכב יותם עד הצהרים. ויקח חרמש ויקצור. וישלך את החרמש מפניו. וישא עיניו אל ההרים. וישועוּ עיניו אל הרי יהודה, נאקה נפשו להם למרחוק.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1]  סיפור ראשון בשם "עלי" מסריה ביבלית, נדפס ב"הפועל הצעיר" תרע"ט [הערת המחבר].

[2]  הקטע מתפרסם כאן מתוך כתב-יד ברשותו האריבה של מר ב"י מיכלי, מנהל ארכיון העבודה.

[3]  במקום זה חסר קטע מן הסיפור [הערת העורך].