_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לטענות החרדים על חבת-ציון של יל"ג

משה ליב ליליינבלום

לתוכן הענינים

 

הכל תלוי במזל. ישוב ארגנטינה, אשר המציא איש שבעניני האמונה לא טוב הוא מהיותר קיצונים שבמשכילי עמנו בארצנו; ישוב ארגנטינה, אשר ראשוני העוסקים בו היו המומר לעווענטהאל והנוצרי השונא לישראל אואייט (הוא אואייט אשר הציע לסגור שערי-אנגליה לפני בני-ישראל הבאים אליה מחדש), ואשר כל הפקידים הממונים על הישוב הזה מתחלה ועד עתה כלם הם מבני הדור החדש – הישוב הזה אין עליו עוררים כלל מצד התמימים מאחינו; וישוב ארץ-הקדש אינו מוצא חן בעיני רבים מהם, מפני שבין המסכימים על נחיצותו ובין העוסקים בו ישנם גם משכילים!

הנה נדפס ב"היקב" מכתב מהמשורר המנוח יל"ג ז"ל, שממנו נראה ברור, כי כל חבתו לציון לא היתה אלא חבה שירית או פלאטונית, "כחלום חזיון לבו" (כדבריו), כי "לא האמין באמונה שלמה באפשרות הדבר", כי "אחז בשרו פלצות" בראותו כי החלום הנעים הזה קרוב להיות לפעולה בהקיץ, כדרך כל בעלי דמיון עז, שחלומות נעימים טובים להם מן המציאות; שעוד בשנת תרמ"ג חשבו אותו חובבי-ציון בווילנה והמנוח ליוואנדא בראשם למתנגד להישוב[1], ואך אחרי אשר "גברו עליו בטענותיהם" גמר בלבו "להשתתף בעבודה זאת בחשאי" מבלי אמונה פנימית "כי יש ממש בהשתדלות חובבי-ציון"; שכל פעולתו בענין הישוב, לפי דבריו עצמו, היתה, שבהיותו בשנת תרמ"ג במאריענבאד הכניס את ה' וויסאָצקי תחת כנפי חבת-ציון (דבר זה טעות הוא בידו, כי כנודע לי היטב משכה חבת-ציון אליה את לב הרה"ג וויסאָצקי נ"י לפני שנת תרמ"ג) – הנה נדפס המכתב הזה, ויראו אותו גם התמימים שבנו, ונפשם נבהלה מאד.  "העודכם מחזיקים ברעיון הישוב – שאלו התמימים לאחיהם החרדים – אחרי ראותכם כי האורח החדש (יל"ג) אשר ספחו אותו על דגלם ואשר ששו ושמחו לקראתו (?) אנה פניו מועדות בעניני האמונה?" ("המליץ" תרנ"ה, גליון 58 במאמר "למען ציון") אם כן העיקר הוא אך לומר להפך מדעת יל"ג: אם היה הוא מתנגד לחבת-ציון ראוי היה להחזיק בה, ואם לאו – צריך לפרוש הימנה.  אך אם כן מדוע בחרו דוקא בגארדאן להתנגד לו? והלא בין המשכילים, גם בארצנו גם בחוץ-לארץ, הרבה מאד הגרועים באמונתם מהמנוח גארדאן, האומרים כי היהדות אינה אלא אסון, מום מלידה, וצריך להנצל ממנה רק באופן נאות ובלתי גס – שגם הם מתנגדים בכל לבם לחבת-ציון.  ולמה יבחרו להיות תמימי-דעים עם המשכילים ההם מלהיות תמימי-דעים עם גארדאן?

בכל הערים הגדולות, במקום שיש נאורים וחרדים, עוסקים הראשונים ביחד עם האחרונים בכל עניני העדה והצדקה ואפילו בעניני התלמוד-תורה, ואין איש מן החרדים אשר ימשוך בשביל זה את ידו מעניני הצדקה. בעיר ואם בישראל, בווילנה, היה הרב החכם הרש"י פין ז"ל, הנודע לאחד מבחירי המשכילים מדור הישן, דור המחלוקת על-דבר ההשכלה ובתי-הספר, במשך שנים רבות גבאי בבית-הכנסת הגדול ובחברת צדקה גדולה, ואף-על-פי-כן לא נפסלו לא בית-הכנסת ולא הצדקה הגדולה, ואם בחבת-ציון משתתפים אנשים נאורים הרי היא פסולה!

האין זה מבט של בטלנים ומלמדים, שאין להם ידיעה כל-שהוא בהויות-העולם, וכל חייהם אינם אלא הספסל והתנור של חובשי בית-המדרש?

הגאון הגדול מוהר"ר מרדכי אֶליאשברג זצ"ל מבויסק במכתבו להד"ר פינסקער ז"ל אומר: "חברתנו מורכבת משני מיני חברים (חברים דתיים וחברים לאומיים שאין בהם אש דת, כמו שמבאר בעצמו אחרי כן) וכו', אשר זאת חובתם להושיב בא"י אנשים מישראל שיעבדו אותה עבודת שדה וכרם וגדול בהמות וכל השייך לזה – בכל זה משתוים כל החברים ובטלה חלוקת הדעות ביניהם". "בעוד היו ישראל על אדמתם, יוסיף הגאון במכתבו הנ"ל, היו החכמה והתורה מצויות ביחד וכו', אבל מאז גלו מעל אדמתם כו' נפלגו כעת בעמנו חכמי התורה לחוד וחכמי הטבעים לחוד, וכשאנו צריכים לעשות דבר כללי לטובת הלאום צריכים אנו לחבר שתי החכמות יחד" ("כורת" צד 104-107).  ומדוע לא ישימו החרדים לבם לדברי המורה הגדול הזה? וכי המשכילים שבין חובבי-ציון עוסקים בדברים העומדים מחוץ לגבול הדברים שחשב הגאון זצ"ל שאין בהם חלוקת הדעות, היינו עבודת-אדמה פשוטה ותמיכה לעניים?  כלום איש מהם מתערב בעניני איסור והיתר בארץ-הקדש או במצוות התלויות בארץ, הנהוגים בארץ-הקדש אך על-פי הוראת הרבנים דשם בכל הענינים? הן אמנם המנוח יל"ג היה חפץ להרוס תחלה את הישוב הישן, החלוקה, בטרם יגשו לפעולת הישוב החדש; אבל הלא רואים כל הרוגנים כי דעתו זו נשארה אך דעת עצמו ושום איש מחובבי-ציון לא הסכים לזה, ומאז ועד עתה אין לחובבי-ציון דבר עם הישוב הישן והחלוקה, אנן בדידן ואינהו בדידהו.  וכי גרועים יל"ג וחבריו מהנוצרי אליפהאנט שהיה מסור בכל לבו להישוב, ושום איש אפילו מן היותר חרדים לא מצא בזה פגול לענין הישוב , ולהיפך, היו שמחים ומהללים שמו, אם היה בכחו לעשות דבר בפועל?

על כן, אם "בערי השדה מביטים על רוח יהדותם של חובבי-ציון כעל קנה מודד רוח היהדות השורר ברעיון הישוב בכללו" ("המליץ" שם במאמר הנ"ל), אם "יל"ג ודעותיו באמונה וחבת-ציון כאחת נחשבו בעיני היודעים את האמת ומתכונים למרוד בה ובעיני רבבות אלפי ישראל התמימים" (שם), - אות הוא, כי רבבות אלפי ישראל או שאינם מבינים כלום את אשר לפניהם, או שהם נתעים בשוא על-ידי הצבועים, היודעים את האמת ומתכונים למרוד בה.  זהו באמת אסון גדול, שאין לו תרופה עד שיתמו השוטים.  אז יבינו רבבות אלפי ישראל, כי חבת-ציון אינה קשורה דוקא עם יראת-שמים לבד, או עם השכלה לבד, כי אם היא רגש של לב יהודי, ומי שאין לו הרגש הזה מתנגד לה, בין שהוא ירא-שמים עד קצה האחרון ובין שהוא מבעלי-ההשכלה.

אבותינו היו טובים ממנו.  הם קבלו לעבודת הישוב את כל בני המפלגות ולא הבדילו בין חרד ובין חוטא ובלתי מאמין. "אטלה העולים מתל מלח, תל חרשא, כרוב אדן אמר (שעלו עם זרובבל).  תל מלח – אלו בני-אדם שדומים מעשיהם למעשי סדום שנהפכה לתל מלח וכו', אמר ר' אבהו: אמר אדון (הקב"ה) אעפ"י ששמו עצמם כנמר הן חשובים לפני ככרוב" (קידושין ע'.), ובירושלמי אמרו על המקרא הזה: "אדן – שהיו אומרים אין דין ואין אדון, רבי חזקיה מפיק למשניה אלו שהלכו אחרי עיניהן ואמרו אין דין ואין דיין, ואימר – שהמרו לאל במעשיהן הרעים" (קידושין פ"ד ה"א).  מחשבת השומרונים בבואם להשתתף בבנין הבית היתה, כדברי רש"י, "למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד" (עזרא ב', ב), שמזה נִראה, שאם היתה כונתם טהורה היו זרובבל וראשי האבות מקבלים אותם לבנין הבית, אף-על-פי שעם עבודתם את ה' היו יראים גם את אלהיהם. כן הוא, אבותינו היו טובים ממנו.  להם היה העיקר הפעולה, על כן הצליחו במעשיהם, ואנחנו, העיקר אצלנו לבדוק בציציות ולחפש חטאים, על כן כל פעולתנו מאפע.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1]  אם כן לא אני הייתי הראשון שהוציא עליו שם רע זה, כדבריו שם, שהרי בקרתי לשיריו נדפסה בשנת תרמ"ה.