האביב / מרדכי צבי מאנה

הָאָבִיב

מרדכי צבי מאנה

הַחֹרֶף הֵן עָבַר, עָף חִישׁ וָאָיִן,

עַל טֹהַר שַׁחַק הַשֶּׁמֶש יָצָאָה.

הֵקִיץ הָאָבִיב וַיְשַׂמַּח כָּל עָיִן

וּבִבְרַק נֹגַה אוֹר תֵּבֵל נִמְלָאָה.

צִפֹּר כָּל כָּנָף בִיפִי רִקְמָתָיִם

שָׁרִים לִכְבוֹד אָבִיב שִׁירִים נִשְׂגָּבִים;

וּבְהוֹד קוֹל זִמְרָה כִכְרוּבֵי שָׁמָיִם

יוֹדוּ אֵל שַׁדַּי וִיתַנּוּ אֲהָבִים.

שָׁם כֻּסּוּ בִפְרָחִים עֵצִים רַעֲנַנִּים;

כֻּסּוּ בִפְנִינִים – בִּרְסִיסֵי טַל לָיְלָה;

וּשְׁתוּלִים עֲלֵי פֶּלֶג זַךְ שַׁאֲנַנִּים,

וּנְטִישׁוֹת יוֹשִׁיטוּ הַגְבֵּהַּ מָעְלָה.

שָׁם יִבְרֹק נַחַל בֵּין שׁוֹשַׁנֵּי רֵיחַ,

וּכְרַצֵּי כֶסֶף גָּלָּיו יִתְגַּלְגָּלוּ;

עַל חֻפּוֹ כָּל עָיֵף יִמְצָא מָנוֹחַ

בִּשְׂדֵרוֹת אַלּוֹנִים סָבִיב יִגְדָּלוּ.

שָׁם תֵּבֵל – גַּן עֵדֶן עֵינָיו יַבִּיטוּ,

אַךְ שַׁלְוָה אַךְ שֶׁקֶט וִיפִי עֲלוּמִים;

עַנְפֵי הָדָר בָּחֵן לוֹ יָד יוֹשִׁטוּ

גַּם רוּחַ צַח לוֹ יַבִּיעַ נִחוּמִים.

הָרָקִיעַ מֵעָל כִּבְדֹלַח לָטֹהַר

בִּגְאוֹן הוֹדוֹ עַל רֹאשׁוֹ יִשְׂתָּרֵעַ;

לוֹ יָאִיר שֶׁמֶשׁ כִּזְהַב קַרְנֵי זֹהַר,

לוֹ לַהֲקוֹת צִפֳּרִים יָרִיעוּ רֵעַ.

שׁוֹשַׁנִים וּפְרָחִים בִּשְׁלַל כָּל צֶבַע

הָרִים וַעֲמָקִים בַּעֲבוּרוֹ פֵּאֵרוּ;

נֶגְדּוֹ כָּל פִּלְאֵי חֶזְיוֹנוֹת הַטֶּבַע.

בִּצְבִי תִפְאַרְתָּם עַתָּה יִתְעוֹרֵרוּ

פַּרְדֵּס מֵצַל בִּזְרוֹעוֹתָיו חוֹבְקֵהוּ,

–צִיצָיו וּפְקָעָיו כֶּחָלָב הִלְבִּינוּ –;

זֹהַר גַּלֵּי נַחַל יַרְהִיב עֵינֵידי

צִלְצְלֵי זִרְמָתָם כָּל חוּשָׁיו יַרְנִינוּ

אַךְ חַיִּים אַךְ שִׂמְחָה לָבְשָׁה הַתֵּבֵל,

קוֹל שִׁירָה עוֹלֶה מִכַּנְפוֹת הָאָרֶץ;

"הֵן הֵסִירָה אֶרֶץ מַעֲטֵה הָאֵבֶל

אָפֵס עֹז הַחֹרֶף הַמֵּבִיא קָרֶץ"!

10.

מַה יָּקַרְתָּ אָבִיב, מָה רַב הוֹדֶךָ!

וּבְצַחְצְחוֹת עֵדֶן נַפְשִׁי תַּשְׂבִּיעַ;

מַה נִפְלְאוּ נִצָנֶיךָ וִיצוּרֶיךָ

מַה נָעִים שִׁירְךָ בַּמָּרוֹם תַּשְׁמִיעַ

11.

רַחֲמֵנִי נָא, אָבִיב, אִתְּךָ שָׂאֵנִי!

בִּכְנָפֶיךָ מַרְפֵּא לַגֵּו לַנְּשָׁמָה,

אוֹ אַל תָּסוּר מִזֶּה אַל נָא תִטְּשֵׁנִי,

עֲמֹד, אָבִיב, נִצַח עֲלֵי אֲדָמָה!–

סיון, תרל"ט, ווילנא.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה