אֶל שֶׁמֶשׁ
הָאָבִיב / מרדכי צבי מאנה
(לסעודת פורים אשר עשה לנו רענו משה מיימון)
1.
מִשְּׁנַת הַחֹרֶף עַתָּה הֱקִיצוֹתָ,
אַתָּה שֶׁמֶשׁ אָבִיב, בָּרוּ בּוֹאֶ!
וּבְלִבִּי רִגְשֵׁי חַיִּים הַעִירוֹתָ,
עֵת עֵינַי הִשְׁקִיפוּ זֹהַר פָּנֶי.
2.
עוֹד קֹר קִפָּאוֹן, עוֹד שֶׁלֶג מִסָּבִיב,
עוֹד עֲרָפֶל כָּבֵד יָעִיב עַרְבָּיִם;
אַ נַפְשִׁי תִּשְׁמַע קוֹל צַעֲדֵי הָאָבִיב,
יָחִישׁ אַחֲרֶי בִּתְכֵלֶת שָׁמָיִם!
3.
אָז אֶשְׂחַק לַסַּעַר, אֶלְעַג לַקָּרָה,
אֶשְׁכַּח הַחֹרֶף, גַּם עַב-טִיט וָרָפֶשׁ,
כִּי אַתָּה בַשַּׁחַק שֶׁמֶשׁ תִּפְאָרָה
תָּשִׁיב כָּל רוּחַ וּתְחַיֶּה כָּל נָפֶשׁ!
***
כֵּן אוֹר הַתִּקְוָה כָּל עָמָל יַשְׁכִּיחַ,
כָּל סַעֲרוֹת הַחַיִּים יַשְׁקִיט, יַשְׁבִּיחַ;
אַ לָמָּה אוֹר זֶה לֹא תָמִיד יוֹפִיעַ?
גַּם שֶׁמֶשׁ לָמָּה יַעֲזֹב חוּג רָקִיעַ?
לָמָּה תִּקְוָתִי שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי?
וּלְאוֹר שֶׁמֶשׁ אָבִיב עָצֵב הִנֵּנִי?...
אדר שני,
תרמ"ג. פ"ב