_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בשעת-נעילה

י"ל פרץ

לתוכן הענינים

 

השמש שוקעת; ה"עולם" מתכנס ל"נעילה".

סובב, סובב מכירי בחצר, עד שפגשתיו:

– מה לך פה?

והוא עונה, ועינו העורגת נטויה אל בית-הכנסת:

– מושכת... ממעמקים היא מושכת.  טבועה, כסויה חציר, לחָה – ומושכת...

ואני מצחק:

– המסורת; החיה, שמתחת לאַדני ההכרה... ה"חוזר ונעור"!

מצחו מתקמט ומתכסה צל, עיניו נעשׂות אפורות ביותר, והאישון, כמדומה לי שנסתר, כמדומה לי שהפכוֹ אל תוכו, לבחון, לדעת... ואחרי רגעים:

– לא, אין הדבר כן... אבל... מרגיש אני את עצמי כנעזב... כאילו נתיתמתי פתאום.  אני בעיני כדבר האָבד, מאין דורש ומבקש אותו... דבר שנפל בשוק מן הכיס, ולא הרגישו; שבו הביתה, ואין שואל...

נשימתי נעשׂית כבדה.

– הלא שם עמי! אלה שהתכנסו שם – אבותי הם: אחי, אחיותי, קרובי ומכירי... בכל ימות השנה אין מפריד בין הדבקים, מפרפרים אנו כולנו ברשת אחת, בקור-עכביש אחד... והנה בא יום ונתפרדה החבילה... הם הלכו להם, התכנסו למקום אחד, שם הם מתפללים, מנחמים זה את זה, בוכים ומקוים, ושׂמחים יחד! ואני האחד נשארתי...

ואני רוצה לנחמו:

– לא האחד...

והוא מפסיק בקוצר-רוח.  הוא יודע.  יש אחרים שפרשו... הלא מהם הוא, מהמונם... אוכלים הם ושותים, ואחרי אכוֹל ושתוֹ, שלחו לקרוא לעלמות...

– הלא מפני המפלצת הזאת ברחתי!

ובקול רועד:

– הפנים ירוקות... בלי ספק המאור גרם: המרזח הוא במרתף.  הם מצחקים, והצחוק – צחוק של שוטה בטוח... והם מחוללים, ואני רואה, עלי-שלכת אני רואה... מפל עץ וענף... הסתיו שעקרם, מנשב ומנשב בהם, והם מנַתרים סביב העץ, סביב הגזע, ושׂמחים: מחוללים הם... עלי-שלכת מחוללים מנשימת הסתיו...

והוא אוחז בידי וצועק:                       

– הלא זה כרת!

ה"קדיש" של נעילה בוקע ועולה מן החלונות.

ואני אוחז בו:

– בוא!

הוא קופץ ממקומו: אינו יכול בשום אופן.

– יש... – הוא מגמגם – יש דבר, והוא נעלה על העם, נשׂגב מן הלאום, וקדוש ממנו... יש... יש... דבר...

ואני מנסה:

– האמת?

ומפיו נזרק כחץ:

– האלהים!

אני משתומם:

– אתה והאלהים? אתה מאמין?

והוא עונה בחפזה:

– איני יודע!

יודע הוא אך זאת: שה"מקרה" – שטות, ה"יצירה מאליה" – שטות יותר גדולה.  "התפתחות" – דבר מתוק, שזורקים לתוך פיו של תינוק שואל ומפציר: החָנק והנַח...

– מעולם לא הזכרת את השם...

– איני מזכיר... בכל ימות-השנה איני מזכיר גם בפני עצמי, מודה אני – מיראה... ובפני אדם – על אחת כמה וכמה: חלוּל הקודש! מן הנשׂגב העליון, מן הסמל של הקדושה הגבוהה כוָנים עשׂו להם... אלילים כרתו להם מן העץ... איש לפי פרנסתו, לפי חפצו, תאוָתו ומאוַייו... אלילים קטנים זוחלים... תולעים...

נשמע: "פתח לנו שער בעת נעילת שער!"...

ואני אוחז ומפציר בו:

– הכּנס ושפוך שׂיח לפני אלהיך...

– אי אפשר!

את אלהיו אין מהללים ואין משבחים; אליו אין מתפללים, ממנו אין מבקשים, אינו רוצה ואינו יכול להבזות את אלהיו...

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

וננעל השער בלעדי שנינו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה