_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הוּא וָהִיא

י"ל פרץ

לתוכן הענינים

 

– ראי, גם הירח הרגיש ביפיך; בעד הֶעָלִים שלח את קרניו לשלומך.  לנשק לך...

– הירח שוטה הוא... הלא כה אמר היינה.

– הפעם חכם עתיק הוא ויודע לבחר בטוב ויפה.  והקרנים וכתמי האור מצחקים ברעדה וגיל על חכליל פניך; סביב סביב לפניני שפתיך...

– משורר אתה, ואני לא ידעתי.

– לא.  דברי יוצאים מן הלב הנמוג... אני אוהב אותך, אוהב מאד.

– אל תשחית דבריך חנם... שוב הביתה והגד זאת לאמי.  בשורה טובה תביא לה...

היא תיעץ לך, מה תעשה...

ותגיד לך אל מי מן הרבנים והפקידים תפנה...

עוד יושב אתה?

– כן, כי זכר מעשה עלה על לבי...

– אם נוגע הוא לעניננו, סַפֵּר!  

– הדבר היה בגן-העדן...

– הישנו בעולם הזה?

– הוא היה; לפנים!  והדבר היה בגן-העדן, טרם הָעמדו הכרובים בשער, הכרובים עם להט החרב המתהפכת... כי לא גורש עוד משם האדם...

– טרם אכל מעץ הדעת?...

– כבר אכל –

– וטרם גורש?

– כן הוא... נניח כי האל ארך אפים הוא וטרם חתך את גזר דינו של האדם.  נניח כי עודנו יושב בסוד מלאכיו ונמלך בהם, כדת מה לעשות... ואולי יש מלאך מליץ והוא דובר עתה...

– נניח...

– והאדם עודנו הולך הנה והנה בגן העדן, ורואה, ומתבונן...

הולך לו האדם הנה והנה, וישא את עיניו וירא, והנה על אחד העצים תפוח הדר זורח באור בוקר, תפוח הדר, נחמד למראה... ותחשק נפשו בו...

– ויקטפנו?

– לא שלח ידו!  האדם, טרם גורש מגן העדן, לא גָזל ולא חָטַף...

– ויקח בערמה?

– גם ערום לא הערים אז האדם!  הלא בגן העדן היה הדבר.

– ומה עשה האדם, אחרי אכלו מעץ הדעת וטרם למד לחטוף ולרמות?

– בקש!  כאיש ישר ובעל נמוס ומדות טובות נגש אל העץ וישתחוה, ויאמר: אנא, עץ!  אם נא מצאתי חן בעיניך, ואם לבך עלי טוב, הבה לי את פריך, את התפוח, ואריחנו, ואוכלנו – ותאורנה עיני...

– ומה ענה העץ?

– לא השיב את פניו, אך תנאי התנה העץ.

– איזה תנאי?

– בלעדי, אמר, לא תקח את התפוח, ואולם אתי יחד תקחנו, אתי יחד תאכלנו... את התפוח על עָלָי, על ענפי, על גזעי, על שרשי, גם על העפר, אשר דבק בשרשי... את הכל תאכל...

– חא-חא-חא!

– גם האדם צחק... איך יאכל את העץ כלו? אך העץ אמר: לא בפעם אחת תאכלני!  כל ימי חייך תאכל!  דבר יום ביומו, בכל שעה, בכל רגע, בלי הרף תאכל...

– ולא נאות האדם?

– עוד תשאלי? הלא אמרתי לך, כי כבר אכל מעץ הדעת!

---------------

– ואני יודעת ספור אחר...

– ספרי, אזני קשובות...

– ולא בגן-העדן היה הדבר, כי אם בדומה לו במקצת – ביער גדול... ולא באדם הראשון כי אם באדם הקדמון – בפרא אדם, החי על צידו, באיש הודי רובה קשת...

– וגם זה יהיה שייך לעניננו?

– בלי ספק.  והאדם הפרא עונד לראשו נוצות צפרים, קשתו הדרוכה על שכמו וזר נוצות על ראשו...

ויהי היום, ויתע הציד ביער וירא והנה מעל לראשו מעופפת צפור, ולצפור נוצת זהב, נוצה זורחת באור בוקר... הלא כן זרח התפוח?

– כן!

– וגם הנוצה.  ותחשק נפש הציד, לא בצפור כי אם בנוצה...

– וידרוך את קשתו?

– לא.  מרום מחציו היתה הצפור...

– וילכדנה בערמה?

– לא.  האדם הפרא לא הערים, כי אם הרים את ראשו בבקשה אל הצפור...

– ומה בקש ממנה?

– רדי מעט, בִּקש, העצרי במעופך, ואור בך, ואמיתך, ואקח את הנוצה הזורחת, ואת פגרך אשליך...

– והצפור? – –

– לא ענתה דבר, ותעף לדרכה.  היה שלום.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה