_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שומרת האש הקדושה בהיכל

יצחק ליבוש פרץ

תרגם: שמשון מלצר

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

האדם בעולם הזה חשב על האש מחשבות כאלה:

"האש נותנת חום, מגרשת את הקור; הקור הוא המות, החום הוא החיים – מקור החיים היא האש".

"האש מגרשת את החיה הרעה מן היער, האש טובה היא".

"האש היא אֵל האור.  האור מגרש את צללי הלילה...  האש נעימה היא"

"וטהורה היא האש, ומטהרת הכול – טהרה וקדוּשה היא האש..."

"השמש, הירח והכוכבים, כל מה שמאיר, מושבו בשמים; משם בוַדאי הביא אחד האֵלים את האש לבן-האדם; מתוך רחמים.  מה היה מעמדו של האדם בלא אש?"

כך חשב אבי-אבי-אבי-זקננו על האש!  ושמר במקדשו את האש מתוך קדושה וטהרה.

ולשמור את האש נבחרה הבתולה: זו שהיא יותר מכול טהורה, יפה, קדושה וזוהרת...

והבתולה הנבחרה שמרה את האש במקדש, כשמוֹר בבת-העין.  ואת חייה לנשׂגב ולקדוש ביותר (או לסמל של הנשׂגב והקדוש ביותר) הקריבה...  את לבבה ואת רגשתה הבתולתית לאֵש מסרה; בבשׂמים רוחניים פירנסה אותה, בנשימת-האדם הטהורה ביותר לבּתה אותה ושמרה עליה להיותה טהורה וחיה...

אך אם קרה המקרה, ושומרת-האש שכחה רגע אחד את אִשה הקדוש; פנתה מעם המזבח, יצאה מתוך ההיכל – והאש העזובה כבתה – –

אז אוֹי לה ואבוֹי לה:

חיים אל הבור הטילוה וקברוה...

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

ופעם אחת הושם מצור על עיר יוָנית.  לחיים ולמות התלקח הקרב בין הצרים והנצורים.  ולידי נצחון לא הגיעו!

חומות חזקות מקיפות את העיר; אֵלי ברזל אדירים מנגחים בחומות.  גבורים מסתערים על השערים; גבורים לא פחותים מהם מגינים עליהם.

רבים הם המתנפלים; לא מועטים מהם המגוננים.

כמספר החצים, הטסים מן החומות למַטה, כן מספר החצים, הטסים אל מול המגינים למעלה.

ורק לעתים נדירות מי מהם מחטיא את המטרה!

וכמספר המתים הנופלים למטה, לפני רגליהם של הצרים, כן גם מספר המומתים, המתגלגלים ונופלים מעל החומות למטה, אל תוך העיר.

מצפה לשוא שומרת-האש, בכרעה לפני המזבח, מביטה בעינים פחודות אל תוך האש הקדושה, מצפה לאות נצחון שיבוא מן החוץ.

אזנה אינה שומעת קול ענות שׂמחה, לא תקע חצוצרות: אין נשמעים פעמי המנצחים בבואם אל הקודש...

רועד לבבה הבתולתי-הטהור:

עיר מולדתה עדיין היא בסכנה; ויחד עם העיר גם ההיכל הקדוש, והמזבח עם האש הקדושה...

ותשוקה נוראה משתלטת עליה:

היא מוכרחה לצאת מן המקדש ולראות; רגע אחד לראות את המלחמה...

ואין היא יכולה להתגבר על התשוקה הזאת, ויצאה מתוך ההיכל.

ומיד נתגלגלה ונפלה לרגליה, מעל החומה, גויה מתה...  גבור אחד נעדר בשורות המגינים, ויותר גדלה הסכנה...

חוטפת היא פתאום את הקשת והחץ מתוך היד המתה.  במהירות הבזק היא קופצת ועולה על החומה; דורכת בכוח את היתר; מכוונת, שולחת את החץ וקולעת – באחד מן הגבורים הגדולים של הצרים...

ומאזני הגורל נרעדו: הכריעה הכף של עיר-מולדתה!

הצר נהדף ופוזר לכל רוח; שוחררה העיר, ניצל ההיכל הקדוש – –

בתרועת-שׂמחה ובשירת-הלל, בדגלים מתנופפים, בחלילים מכּים ובקולות-חצוצרה, חשים המנצחים אל המקדש, – להודות לאלוֹהיהם, לאלוהי-עירם – ונעמדים מאובנים...

חושך בהיכל!  ברגע הנצחון כבתה האש!

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

ומובילים את שומרת-האש, שנתנה את הנצחון, בקול זמרה ונגינה, בשירי תהילה ותודה, מתחת לדגלים קדושים, מתוך ההיכל...

מובילים אותה בזהב ובכסף לבושה ועטופה; על-פני דרך שכולה זרועה פרחים, מתוך העיר הניצלת אל השׂדה הפתוח, אל הקבר...

מעמידים אותה על שפת הבור ומעטירים את ראשה, ראש-המנצחת, זר של עלי-דפנה...

כורעים לפניה הקרובים ביותר אל המקדש ואל האלהים, וזקני העיר, על ברכיהם; מקיפים אותה, בכריעה, מסביב, ונושקים בכריעה, את שולי אדרתה ושׂלמתה.

דוחפות החצוצרות מתוכן את קריאת-השׂמחה והתודה האחרונה ונאלמות...

דוחפים אותה מתוך הדממה הגדולה העמוקה אל תוך הבור...

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

כך ספרו שתי עינים שחורות, עמוקות, מתוך פנים חיורות; ואני חזרתי וספרתיה לכם.

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה