_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אף זה ליל סדר

יצחק ליבוש פרץ

תרגם: שמשון מלצר

© כל הזכויות על התרגום שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

(הוּמוֹרסקה וַרשאִית)

סירוֹטאַ (האם חייב אני להוסיף לכם:  החזן ברחוב טלוֹמאַצקעֶ?) סיים את התפילה;  הוא חזר במיוחד מניו-יורק.

בחשאי מתקנאים בו:

– סכום-כסף נאה הרויח שם!  הלוַאי עלינו ועל עסקנינו לפני החגים!

ימים רעים היו הימים שלפני החג:  חרם, עדיין מלחמה, וגם – מזג-אויר רע.

– אילו היתה לי גרגרתו שלו! – נאנח אחד מוחרם מרחוב מאַרשאַלקוֹבסקא...

ניו-יורק נעשׂית מגניט לא רק לגבי סופרים...

סירוֹטאַסיים את תפילתו.

הקהל המקומי מתחמק ויוצא בחשאי.  יודעים הם מה לומר, אך לא כיצד לומר:  הצורה הפולנית של איחולים לכבוד יום-טוב, ובפרט ""ויעֶלקאַנוֹץ"[1] – עדיין לא נמצאה.

ה"ליטואַקים" מנגדם יוצאים מבית-התפילה ברעש:

חגים ומועדים לשׂמחה!  חגים ומועדים לשׂמחה!

הקהל המקומי רוטן לא-מרוצה:

– כמה הומים ומהמים.. – ו'דוֹמוּ בּוֹזשים[2] - לא סימן של דרך-ארץ...

ועולה עוד בדעתו של אחד ליטאי להכריז בקול:

– לשנה הבאה בירושלים!

בזה כבר הגדיש את הסאה.  וממלמלים בפולנית כבר בקול רם יותר;  כבר מחוץ לבית-הכנסת המפואר, על-גבי המדרגות:

– הכל תפשו...  תחילה את הנאַלעֶבקים... ועכשיו את בית-הכנסת הגדול... ואת השׂדרה הראשית – מתאונן אחר – בבית-הקברות...

הוא הלך לקבר-אבות וראה:

– "ליטואַק ליד ליטוַאק"...

                                                                                                                  

הזוג האחרון:

אחד מקומי – צילינדר, עניבה צחורה, כפפות, מגולח למשעי, אך פניו לא חגיגיות ביותר, – כבר הוא עומד למטה בסוף המדרגות וממתין לו לשני, אף הוא מקומי (אף הוא בצילינדר, עניבה צחורה, כפפות זקן מסורק נאה-נאה וגם הוא פניו לא חגיגיות כלל), שעדיין הוא צולע ויורד על קבו.

– אתה הולך הביתה? – שואל זה השני, שעה שכבר הגיע אל המדרגה האחרונה;  ומאחר שלא נשמעה שאלתו, הוא חוזר ושואל בקול רם יותר:

– אתה הולך הביתה, מוֹריץ?

הנשאל מתעורר כמתוך הרהורים של עצבות

– ואתה, איגנַאץ?

הם מתעכבים רגע אחד:

– הביתה? מה אעשׂה בבית? יש לך סדר, מוֹריץ?

– אי... – מניע מוריץ את ידו.  – אצל אשתי, בת עושׂה-המוֹכין!

הוא אמר לה:

– מן היושר הוא, לקנות מעט מצוֹת לפחות.

מיד עמדה ומדדה אותו באחת מעיניה הירקרקות למן ראשו ועד לרגלו העקומה:  – מה הוא הדבר הישר בעיניך?

הוא מנסה לעמוד על עמדתו:

– למען הילדים!

היא הולכת עם הילדים אל האופרה;  כבר הזמינה תא מיוחד...

– ושלי – נאנח מוריץ ואומר – בת-הרבנים?  היא שואלת, אם אני רוצה, שהמשרת הנוצרי יברח משיראה מצות...

נאנחים שניהם:

– עבדים משלו בנו... ומתעוררת השאלה:

– להיכן הולכים? – מלגלג ואומר מוריץ, - אל הנַאלעֶבקים, אל הרחוב הפראַנציסקאַני... "כל דכפין ייתי וייכול".  מישהו – –

– אחד ליטואַק – –

– יזמין אותנו אל הסדר...

והלוך הולכים הם, כנראה מתוך הרגל בלבד, מהורהרים ומשׂיחים בחשאי לעומת כיכּר-התיאטרון.

– לא היינו צריכים לעקור מן הצד ההוא...

– לא היינו סובלים כל-כך הרבה מן החרם...

– לפני החג היה לך פדיון כלשהו, מוריץ?

מוריץ מדחק בכתפיו:

– מה זה עולה על דעתך, איגנאץ...

כבר הם מגיעים, מתוך שתיקה, אל רחוב הסנאטורים.

מישהו מהלך לפניהם, צעיר, צעדיו גמישים, הגוף מתנענע מרגל על רגל.  ובמקצת מוּכּר הוא.

– נדמה, העורך-דין...

– כן, שאר-בשׂרך שלך, אַלבּרט... קבּל את הדת הפראַבוסלאַוית...

– למען בתו של השופט... היא נתאהבה בו אהבה עזה כמות.

– בחור נאה הריהו באמת...

– בחור – זהב!  והיא – גם כן, יפה, בריאה.  "רוצה אתה – אומרת היא, הריני מוכנה, למענך, להתגייר...

– מצאה את השעה הנכונה!

הם מתגעגעים על חברתו של אדם, קוראים אחריו בקול:

– אדוני הסניגור!

– דוֹבּרי ויעֶטשוּר![3] הלה מפנה ראשו ומשיב בשׂמחה, כשהוא מתעכב:

– הוֹ, גוט יום-טוב, גוט יאָר![4]

והם מסתכלים בו:

– מאימתי אתה מדבּר יידיש, אַלבּרט?

– מזמן שנטבלתי...

– עכשיו רשאי הוא! – סוֹבר מוריץ.

– צפור-דרור – ברחוב!

– בבּית גם כן... עם מבקשי-עצה יהודיים – יהודית...

– ואפילו בפני האשה?

– אשתי שלי?

– ואפילו באזי המשרת?

– אפילו באשניה של הנערה המשרתת! – מצחק אַלבּרט ומתעכּב ליד שער אחד.

– כאן אתה גר, אַלבּרט? – שאל מוריץ.

– כאן, כן?! – שואל איגנאץ.

בקולם נשמעת מעין אמירה:  חבל, אנו נשארים לבדנו...

– כאן, - משיב אַלבּרט, וכשהוא תופס למה הדברים מרמזים:

– יודעים אתם מה, בואו ועלו אלי!  אשתי שלי מכינה איזו הפתעה בשבילי... עוד בבוקר גרשתנו מן הבית... לפני עשׂר שלא אשוב הביתה... ותטעמו גם אתם...

– כוס טיי יהיה?

– וקנוּח-שתיה גם-כן.  כשמדובר על הפתעה...

– חזיר מטוגן?

– מאכל זה מגישים לכם בבית!  אומרים לכם: בשׂר-עגל, והרי אתם אוכלים...

מאחר שאינם יודעים מה יעשׂו בעצמם, ומאחר שכמעט יראים הם להישאר עם עצמם, עם מחשבותיהם הנוגות שלהם, הריהם הולכים.

הגיעו למעלה, מכניס אותם אַלבּרט אל חדר-העבודה שלו.  והוא עצמו הולך לברר, אם כבר מותר להכּנס...

מוֹריץ ואיגנַץ מתיישבים בחדר-העבודה האפלולי ליד שולחן-הכתיבה, והם מבחינים בפרחים חדשים באגרטלי-ברוֹנזה חדשים.

– עבודת "בצלאל"! – משתומם מוֹריץ.

– השטיח אף הוא! – אומר איגנאץ קול רם כצועק כמעט, – ראה נא: אם אשכחך ירושלים...

– את הדברים האלה – מסביר אַלבּרט שכבר חזר בינתים – קנתה אשתי שלי, מאַריאַ אנדרעֶיעֶוונאַ שלי... מה?  יהודיית קצת יותר משלכם?

– והלואי אשתי שלי, בתו של עושׂה-המוכין!

– ומיד – מפסיק להם בעל-הבית – תבוא ההפתעה.  מנחש אני, מה יהיה הדבר הזה... זה יהיה... זה יהיה – – –

אותו רגע נפתחת במהירות הדלת אל חדר האכילה, זרם אור נשפך בבת-אחת אל חדר העבודה האפלולי.  מבעד לפתח הפתוח לרוָחה מתגלה שולחן צחור ערוך לסעודה... כלי כסף וכלי אלגביש... ובקבוקי יין – – –

– וּמַצות! וּמַצות! – צועק מוריץ משתאה ומשתומם...

– ראה, ראה! – צובט אותו איגנאץ בצלעו – קערה עם ה"מינים" ערוכים עליה – –

בעלת-הבית התייצבה בינתים בפתח, בלונדינית זוהרת:

– מילוֹסטי פּרוֹסים![5]

אַלבּרט מציג את האורחים;  והיא מסבירה פנים:

– אוֹטשען פּריאַטנוֹ![6]  הכינות איפוא גם לי הפתעה!

מכירים ומברכים זה את זו.

– שבו, רבותי! – אומר אַלבּרט.

– ניעֶט פּוֹדוֹזשדי![7]  והיא מגישה לו הגדה עם תרגום רוסי – טי פּרעֶזשדעֶ פּרוֹועֶריי... פּראַווילנוֹ-לי...[8]

מוריץ מקבל בינתים עוד צביטה מאיגנאַץ:

– ראה נא את הגביע הגדול הזה, ראה נא!

– עֶטו – פונה אליהם מַריאַ אאנדרעֶיעֶוונאַ – דלאַ פּרוֹרוֹקאַ אִיליאַ... יעֶווֹ, – אומרת היא, – יאַ סטראַשנוֹ ליוּבּליוּ...[9]ואגב כך היא מצלצלת אל חדר-הבישול:

– עוד שתי מערכות-כלים בשביל האורחים היקרים!

ירוד ירדו משם איגנאַץ ומוֹריץ כבר בשעה מאוחרת לאחר חצי-הלילה, והיו מחזיקים זה בזה, שלא יפלו...

לילה זרוע כוכבים.

– למעלה מתנצנץ! – סח לי מוריץ מתפעל.

– ליל שמורים! – מסביר אגנאַץ.

והם מתייצבים ועומדים עוד רגע.

– אומר אני לך, סופו שיחזור אל היהדות;  והיא עתידה להתגייר – –

– שמא כן, ושמא לאו, – משוב מוֹריץ;  ובהציצו אל השמים:

– אך יהי רצון, שתמיר את מזלי לטובה, כשם שמומריך, רבונו של עולם, יהודים טובים הם!

 

© כל הזכויות על התרגום שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] הלילה הגדול, חג-הלידה.  כאן הכונה לפסח.

[2] בבית אלוהים (בבית-התפילה).

[3] ערב טוב!

[4] מועדים לשמחה!  שנה טובה!

[5] נבקשכם באהבה!

[6] נעים מאד!

[7] לא, המתן!

[8] אתה בדוק תחילה... אם כהלכה...

[9] זה בשביל הנביא אליהו... אותו אני נורא אוהבת...