לִרְאוֹת שֵׁנִית שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ מִכְּבָר,

הַדְּיוֹ דֵהָה כִּמְעַט,

וּמַשֶּׁהוּ הִצְהִיב הַנְּיָר הַמְקֻמָּט,

וְרֵיחַ שֶׁל עָבָר.

הוֹי מַגָּעָהּ הַקַּל, הוֹי שִׁלְטוֹנָהּ הָרַב

שֶׁל יַד הַזִּכְרוֹנוֹת!

הִנֵּה נִתַּן הָאוֹת, וְאַךְ נִתַּן הָאוֹת –

וְהָרָחוֹק קָרָב.