שמואל

שְׁמוּאֵל! מֵת בְּנוֹ לַבְרַט

וְעָמַדֱתָּ עֲלֵי כַנוֹ,

וְכָלִינוּ מְאֹד אֵלָיו –

וְאוּלָם הִנְּךּ הִנּוֹ!

וְלוּ הוּא חַי, תְּפַשְׂנוּהוּ

וְרָצַעְנוּ לְךָ אָזְנוֹ.

הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר נָטַע

אֱלֹהִים מֵעֲצֵי עֶדְנוֹ

תְּמַלֵּא בִטְנְךָ דַעַת

וְתִתְעַנַג בְּרֹב דִּשְׁנוֹ,

וְתִתְחַכַּם וְתֹאמַר כִּי

"אֱלֹהִים עַז וְגַם קַנּוֹא"?

וְקָרָאנוּ לְךָ שִׁיר שָׁם

בְּבֵין כִּימָה וְעָשׁ קִנּוֹ,

וְלִשְׂמֹאלוֹ מְנַחֵם שָׁם

וְשָׁת אָבוּן לִימִינוֹ,

וּמַה נִּמְרָץ וּמַה נַּעְרָץ

בְּמִדְבָּרָיו וְעִנְיָנוֹ!

וּמֵחֵשֶׁק שְׁלַחְנוּהוּ

בְּיַד כָּרִי לְאֶרֶץ נֹא,

וְלַסּוֹבֵא נְתַנּוּהוּ

לְהִתְרוֹנֵן בְּאַגָּנוֹ,

לְבֶן גִּבּוֹר וּבֶן חַיִל

כְּתַבְנוּהוּ בְּמָגִנּוֹ...

אֲהָהּ לַשִׁיר אֲשֶׁר נָפַל –

וְאֵין תִּקְוָה לְפִדְיוֹנוֹ –

בְיַד אִישׁ יַעֲנֶה רוּחַ

וְקָדִים מָלְאָה בִטְנוֹ!

וְכָל עֶצֶם לְעַצְמוֹ שָׁב

וְכָל מִין סָר אֱלֵי מִינוֹ.

(1038)

לתוכן הענינים