לו היתה נפשי

"לוּ הָיְתָה נַפְשִׁי מְעַט שׁוֹאֶלֶת,

לֹא הָיְתָה לַיִל וְיוֹם עוֹמֶלֶת."

אֵיךְ אֶעֱלֹז, רֵעַי, וּבַמָּה אֶעֱלֹץ?

הַאִם אֲיַחֵל? נִמְשְׁכָה תוֹחֶלֶת!

הֵן מִדְּרֹש חָכְמָה בְּשָׂרִי נֶאֱכַל-

וּבְשַׂר אֲחֵרִים אַהֲבָה אוֹכֶלֶת.

"לוּ אֶמְצְאָה סִכְלוּת מְעָט?" כִּי אֵין לְךָ

מַכָּה אֲנוּשָׁה תַּעֲרֹךְ אִוֶּלֶת!

עַל כֵּן מְאֹד אִיגַע וְלֹא אֶרֶף מְעַט,

לוּ מָצְאָה יָדִי כְּבוֹד קֹהֶלֶת.

אֶפְשַׁט לְבוּשׁ תֵּבֵל, וְהַדַּעַת – לְבוּשׁ

אוֹר לָבְשָׁה אוֹ כִסְּתָה בִתְכֵלֶת,

כִּי מָאֲסָה נַפְשִׁי, כְּאִלּוּ נוֹאֲשָׁה

לִי מִמְּצֹא כָבוֹד וְהִיא נוֹחֶלֶת.

דַּלְתֵי יְגוֹנִים פָּתְחָה אֵלַי, הֲכִי

דַּלְתֵי שְׂשׂוֹנִים אַחֲרַי נוֹעֶלֶת.

מַה-לָּאֲנָשִׁים יֹאמְרוּ "אֵיךְ תֶּאֱהַב

כָּבוֹד אֲשֶׁר יִמַּל כְּרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת?

הֵן כִּי תְבַקֵּשׁ מַעֲלוֹת שֶׁנִּבְצְרוּ –

בִּדְמֵי בְנֵי יוֹם חַרְבְּךָ נִגְאֶלֶת!"

אִמְרוּ לְמוֹכִיחַי – וְמִנִּי יֶחֱשׁוּ,

כִּי שָׁמְעָה אָזְנִי דְּבַר בֶּן-פֶּלֶת:

אִם הָאֲדָמָה לֹא תְשִׂימֵנִי לְרֹאשׁ -

אֵין הָאֲדָמָה אַהֲבָה מַשְׂכֶּלֶת.

לוּ יָדְעָה מֵאִתְּמוֹל רוּם מַעֲלוֹת

נַפְשִׁי-לְרַגְלַי הָיְתָה נוֹפֶלֶת!

עַל הַיְקָר אֶחְמֹל, וְהָאֵל יַעֲנֶה

נֶפֶשׁ אֲשֶׁר עַל הַיְקָר חוֹמֶלֶת.

אוּלַי אֱלֹהִים שָׂם בְּפִי דָבָר כְּמוֹ

אֶבֶן יְקָרָה-וַתְּהִי גַחֶלֶת,

כַּשִּׁיר אֲשֶׁר יוּשַׁר, וְיָרַח אַף אֱנוֹשׁ

מִבֵּין אֲמָרָיו חֶלְבְּנָה וּשְׁחֵלֶת.

לוּ כַצֳּרִי הַזֶּה בְּבֵית לוֹט יָדְעוּ

אַנְשֵׁי סְדוֹם – הִתְדַּפְּקוּ עַל-דֶּלֶת!

לתוכן הענינים