שְׂאִי עַיִן

שְׂאִי עַיִן, יְחִידָתִי, לְצוּרֵךְ

וְזִכְרִי בוֹרְאֵךְ בִּימֵי נְעוּרֵךְ,

לְפָנָיו צַעֲקִי לַיִל וְיוֹמָם

וְלִשְׁמוֹ זַמְּרִי תָמִיד בְּשִׁירֵךְ.

מְנַת חֶלְקֵךְ – בְּעוֹדֵךְ בָּאֲדָמָה

וּמִבְטַחֵךְ – בְּצֵאתֵךְ מִּבְּשָׂרֵךְ.

הֲלֹא הֵכִין לְפָנָיו לָךְ מְנוּחָה

וּמִתַּחַת לְכִסְאוֹ שָׂם דְּבִירֵךְ:

אֲנִי עַל כֵּן אֲבַרֵךְ אֶת אֲדֹנָי,

כְּמוֹ כֹּל הַנְּשָׁמָה לוֹ תְּבָרֵךְ.

לתוכן הענינים