מֵרִשְׁפֵי קֵשֶׁת הַצַּיָּד פָּצוּעַ,
רָץ שׁוּעָל אֶחָד מִדָּמוֹ צָבוּעַ
וּזְבוּבִים רַבִּים עַל פִּצְעוֹ נִקְבָּצוּ
וּדְוֵי לַחְמוֹ אָכְלוּ, דָּמוֹ מָצָצוּ.
"הָהּ אֵלִי! – קָרָא הַכֹּאֵב – מַדּוּעַ
הִסְגַּרְתַּנִי אוֹתִי חֲכַם הַיָעַר
בִּידֵי עָם לֹא-הָיָה נִבְזֶה וּבָעַר
לָשֵׂאת קָלוֹן וּכְאֵב, בָּשְׁנָה עַל צָעַר?!"
כַּתַּר נָא! – קָרָא קִפֹּד מִמְּאוּרָתוֹ –
אֲנִי אַעַל עָלֶיךָ וַאֲגָרְשֵׁמוֹ
וּבְמַדְקְרוֹתַי לַעֲשָׂרֹת אֲבַתְּקֵמוֹ.
"אַל נָא – עָנָה הַשּׁוּעָל בְּלָשׁוֹן רַכָּה –
הַנִּיחָה לָמוֹ וִיכַלּוּ מַרְעִיתָם,
כִּי הֵם כְּבָר אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ מַחֲצִיתָם
וּגְדוּד רָעֵב יָבֹא, וּבְכָל אַוָּתוֹ
יֹאכַל יֶתֶר כֹּחִי, וִישִׁיבֵנִי עַד דַּכָּא".