שושנה בודדה / ש"ל גורדון
[משירי תומאס מור]
בִּכְלוֹת הַקַּיִץ חָזִיתִי
שׁוֹשַׁנָּה בְּגַנִּי פּוֹרָחַת,
עֵת כָּל רֵעוֹתֶיהָ שָׁמָּה
כְּבָר מֵתוּ בְאִבָּן לַשָּׁחַת.
תַּמּוּ שׁוֹשַׁנִּים, נִקְטָפוּ,
וּפְרָחִים סְבִיבָהּ כְּבָר אֵינָם,
לָשִׁית עַל הוֹדָהּ נוֹסָפוֹת,
אוֹ לָקֵל יְגוֹנָהּ בִּיגוֹנָם.
לֹא אֶתְּנֵךְ, שׁוֹשַׁנָה, הֱיוֹת
גַּלְמוּדָה, נוּגָה, שׁוֹמֵמָה,
אֶל אֲהוּבַיִךְ אֶשְׁלָחֵךְ
בִּמְקוֹם שָׁם יָנוּחוּ הֵמָּה.
לָכֵן עָלַיִךְ כֻּלָּמוֹ
סְבִיבֵךְ אֲפַזֵּר, אֲסָעֵר,
בִּמְקוֹם רֵעַיִךְ פָּרָחוּ,
נִקְטָפוּ, וַיִהְיוּ לְבָעֵר.
לוּ כֵן אֶגְוַע גַּם אָנִי, עֵת
רֵעַי מֵחֶלֶד יֶחְדָּלוּ,
וּמֵחוּג זֹהַר הָאַהֲבָה
סַפִּירִים בַּבֹּץ יוּטָלוּ.
עֵת לִבּוֹת אוֹהֲבִים נָדַמּוּ,
לִבּוֹת בָּאַהֲבָה בָּעָרוּ,
מִי יוּכַל בָּדָד אָז שֶׁבֶת
בְּאֶרֶץ שָׁמֶיהָ קָדָרוּ?
תרנ"ד