מִי מִבְּנֵי הָאָלֶף־בֵּית

בַּמָּרוֹם נִכְשָׁל בְּחֵטְא?

גִּימֶל הַשּׁוֹבֶבֶת!

רֶגֶל־חֵן לָהּ, בַּת־צוּרָה –

אַךְ שׁוֹכֵן בָּהּ יֵצֶר רַע:

לְהַפְרִיחַ בְּעִיטוֹת רֶגֶל זוֹ חוֹבֶבֶת.

קֹדֶם־כֹּל כִּבְּדָה אֶת “סָמֶךְ”, הַשְׁמַנְמַן הָעֲגַלְגַּל:

“הָבָה קְצָת אֲגלְגְּלֶנּוּ – הֵן כָּמוֹהוּ כַּגַּלְגַּל!”

וּמָה עוֹד עָשְׂתָה הַ“גִּימֶל”?

בַּחֲשַׁאי הָפְכָה פָּנִים אֶל

רַבִּי “צָדִי” הֶחָסוּד,

הַכָּפוּף מֵרֹב דְּבֵקוּת,

וְדָרְכָה עָלָיו בָּרֶגֶל – כִּבְיָכוֹל, בְּהֶסַּח־דַּעַת…

כָּל גּוּפוֹ שֶׁל צַדִּיקֵנוּ – עֲבָרוֹ לְפֶתַע רַעַד.

אַךְ הִסְפִּיק לְהִתְאוֹשֵׁשׁ,

שׁוּב צָרַב בּוֹ כְּוִי־שֶׁל־אֵשׁ:

הִיא נוֹגַעַת בּוֹ בַּבֶּרֶךְ –

וְתוֹלָה אַשְׁמָה… בַּדֶּרֶךְ:

"אַל תִּכְעַס עָלַי, אָדוֹן!

לֹא עָשִׂיתִי בְּזָדוֹן:

כָּאן הַדֶּרֶךְ חֲלַקְלֶקֶת – וְרַגְלִי כָּשְׁלָה מֵאֹנֶס!"

וְרוֹגֶזֶת עַל הַ“נּוּן” הִיא: "נוּן אָרֹךְ! כָּזֶה מִין כְּלֹנֶס!

הוּא רוֹאֶה: אֲנִי נוֹפֶלֶת – וְלֹא זָז לָתֵת עֶזְרָה!"

מְבֻלְבָּל, נוֹזֵף רֶבּ “צָדִי”: “לֹא יָאֶה לְבַת כְּשֵׁרָה!”–

וְטוֹעֵם בֵּינְתַיִם טַעַם… תַּעֲנוּג־שֶׁל־עֲבֵרָה.

נִדְהֲמוּ כּוֹכְבֵי־שָׁמַיִם מֵחֻצְפָּה כָּזֹאת. וַיֵּרֶא

גַם מַלְאָךְ תַּעֲלוּלֶיהָ וְאָחַז בּשּׁוֹבֵבָה

וְקָשַׁר לַעֲקֵבָהּ

גַּלְגִּלַּיִם – צֵירֶה.

וּבַת־קוֹל יָצְאָה כְּרַעַם וְהִכְרִיזָה בְּפֵרוּשׁ:

גִּימֶל צֵירֶה – גֵּ… גֵּרוּשׁ!

וּמֵאָז תּוֹעֶה בַּחֶלֶד רֶגֶל גִּימֶל הַסּוֹרֶרֶת

בְּכָל עִיר וְכָל עֲיֶרֶת –

עַל־פִּי־רֹב, בִּמְקוֹם־הַדְּחָק –

הֵן בַּחֹל וְהֵן בֶּחָג.

הִיא נוֹדֶדֶת

וְרוֹקֶדֶת

בִּשְׂמָחוֹת וּבֵין קְבָרִים

וְעַל פְּנֵי דַפֵּי סְפָרִים.