נֵבֶל מַיִם בַּיָּד עַל הַשֶּׁכֶם
מַעְדֵּר, מַגְרֵפָה וָסַל –
לְשָׂדוֹת רְחוֹקִים, לֶעָמָל.
מִיָּמִין – הָרִים כְּמִשְׁמֶרֶת,מֶרְחֲבֵי שְׁדֵמוֹת לְפָנַי,
וְרָנִים בִּי עֶשְׂרִים אֲבִיבַי.
מְנָת חֶלְקִי עַד הַגִּיעַ קִצִּי:קָמָתֵךְ הַזּוֹהֶרֶת בַּשֶּׁמֶשׁ
וַעֲפַר דְּרָכַיִךְ. אַרְצִי.
סוף קיץ, תר"ץ