רַק יָדֵךְ הַטּוֹבָה בְּכֹחָהּ

לִתְמֹךְ קוֹמָתִי הַשְּׁחוֹחָה,

לִסְמֹךְ נַפְשִׁי הַנְּבוֹכָה

בִּמְעַט מְנוּחָה.

רַק מַבָּטֵךְ הַמְלַטֵּף

יְגַל הַמָּאוֹר שֶׁבַּלֵּב,

יַצִּיל מִתְּהוֹם הַכְּאֵב

שִׁיר מְלַבְלֵב.

אוֹי, כִּי תַּשְׁמִיטִי הַיָּד

מִמִּצְחִי בְּלֵילוֹת לְלֹא-שְׁנָת!

וְלוּ רַק לְרֶגַע אֶחָד! –

וְאֹבַד!