שִׁיר צַיָּדִים / מרדכי צבי מאנה
מִי יוֹצֶרְךָ, יַעַר חֵן?
אֵיךְ נִשֵּׂאתָ עַל הַגִּבְעָה?
אֶת הָאָמָן אֲהַלֵּלָה,
סַפֵּר גָּדְלוֹ אָרִים קוֹל!
שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!
עַתָּה נִרְדַּם כָּל הַיְצוּר,
עַל הֶהָרִים יִרְעֶה אָיִל;
נִרְדֹּף, נַשִּׂיג גַּם נָרִיעַ,
עַד כִּי יֶחֱרַד קוֹל הַהֵד!
שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!
אֵת נָדַרְנוּ, טוּב לִבֵּנוּ,
גַּם בַּיַעַר לֹא נָמִירָה,
כִּי בִישִׁישִׁים אֵמוּן רוּחַ,
כָּל עוֹד נִשְׁמַת חַיִּים בָּם!
שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!
כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.