שׁוּב זִנְּקָה הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה וַתַּדְבֵּק אֶת אָהֳלִי הַשָּׁלֵו,
וּבְכָל אֵגֶל דָּמִי חָצְבָה אֲיֻמָּה לָהּ מִשְׁכָּן;
קִבֵּל לִבִּי לְמוּד שִׁבְיָהּ כָּל עָצְבָּהּ הָרַב וְכָל סִבְלָהּ,
וַיְבָרֶך שַׁלְהֲבוֹת-יָהּ עַל הַבְהֲבֵי חִשְׁקָן.
וְשׁוּב פִּתְּתָה-עִנֱּתָה אוֹתִי: אַתָּה עַתָּה הַגֶּבֶר הָאֶחָד,
וּלְךָ, רַק לְךָ הָאַהֲבָה הָעַזָּה נִתְּנָה
עַל מָתְקָהּ וְקִנְאָתָהּ – הָאֲחֵרִים הֵם נְגֹהוֹת לַפִּידְךָ,
מְפַעֲטֵי עֲגָבִים וְקִנְאָה וּמְקַרְטְטֵי שִׂטְנָה.
וּלְךָ, רַק לְךָ הָאִשָּה הָאַחַת בַּנְּצָּחִים – צַחָה וּשְׁזוּפָה,
בְּמִפְרְצֵי קֶצֶף לִסְקַנְדִּנַוְיָה, בְּחוֹלוֹת סַהֲרָה צְהֻבִּים –
כָּמוֹךָ אֶחָד בַּנֵּצַּח: מֵאוֹן שְׁרִירֵי בְּרֵאשִית לִצְעִיר אוֹרַנְגְאוֹטַנְגִּים,
וְעַד נַהֲמַת הַתַּאֲנָה הַקּוֹפְאָה עַל קַרְחֵי הַצִּיר לִזְקַן הַדֻּבִּים.