וקאל ענד מא כמל לופאתה עאם ואחד
ואמר כאשר נגמרה שנה אחת למותו
כְּבָר שָׁלְמוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים / וְאֵין מָנוֹס לְךָ מִפַּח יְקוּשִׁים!
הֲמָתְקוּ לָךְ רְגָבִים, אוֹ הֲתִבְחַר / לְךָ רָקָב וְרִמָּה עַל אֲנָשִׁים?
בְּחִירִי, קוּם וְשׁוּבָה אֶל מְקוֹמוֹת / וּמוֹשָׁבוֹת לְךָ בֵּינוֹת יְשִׁישִׁים,
וְאַגִּידָה לְךָ אֶת מִלְחֲמוֹתַי, / וְאוֹדִיעָךְ קְרָבַי הַחֲדָשִׁים!
וְאֵיךְ יָקוּם אֲשֶׁר נָמַק בְּשָׂרוֹ, / וְעַצְמוֹתָיו כּמוֹ עֵצִים יְבֵשִׁים,
וְהוּא חָבוּשׁ בְּאַדְמָתוֹ – וְרוּחוֹ / וְנִשְׁמָתוֹ בְּשָׁמַיִם חֲבוּשִׁים,
וְאָכַל עָשׁ בְּתוֹךְ עוֹרוֹ בְּשָׂרוֹ, / וְאָכַל מֵעֲלֵי עוֹרוֹ לְבוּשִׁים!