כָּל שָׁבוּעַ אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת
בַּהוֹרוֹסְקוֹפּ,
שֶׁלְּךָ
וְשֶׁלִּי.
מַבְטִיחִים לְךָ: יְדִידוּת,
בְּשָׁעָה שֶׁלִּי רוֹמְזִים: פְּגִישָׁה.
לְךָ– הַרְפַּתְקָה סוֹעֶרֶת,
אַהֲבָה לָנֶצַח – הַשָּׁבוּעַ לִי.
מְאֻשֶּׁרֶת אֲנִי כַּאֲשֶׁר אוֹתְךָ
מַזְהִירִים: "זֶה שֶׁהֵשֵׂם לְךָ מֵבִין וְדוֹאֵג
מוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוֹלָל".
גַּם מִבְּלִי לְהָבִין בְּגוֹרֵם וְגַלְגַּל,
יָדַעְתִּי –
הִיא מוֹנָה אוֹתְךָ,
אַתָּה – אוֹתִי.
הוֹ מָתַי הָיָה זֶה?
לִפְנֵי כַּמָּה מִלְיוֹנֵי שְׁנוֹת-תֹּם?
נָשְׁקוּ כּוֹכָבֵינוּ
זֶה אֶת זוֹ.
שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמְדוּ דֹם
מְאֻשָּׁרִים,
כָּל הַמַּזָּלוֹת סַבּוּנוּ–
כַּאֲשֶׁר כּוֹכָבֵינוּ נָשְׁקוּ
זוֹ אֶת זֶה.