שתי המלים האכזריוֹת הללוּ ניבּטוֹת מעתה מכּל מה שיבוֹא בּמדוֹר מיוּתם זה. בּמשך שבעת החדשים, מאז הוּנפה החרב על מאמצי גאוּלתנוּ, ויתר בּילינסוֹן על כּל צוּרוֹת כּתיבה אחרוֹת ושיקע את כּל כּוֹחוֹתיו, את כּוּלוֹ ללא כּל שיוּר, בּעמידה זוֹ בּשער. אלה ששיתפוּ את עצמם, אם בּרוֹב ואם בּמעט, בּמפעל-הגבוּרה של בּילינסוֹן בּשער “דבר” יכוֹלים לראוֹת צוֹרך, משוּם אנינוּת-הדעת, שלא להשמיע בּקוֹל את מלוֹא-הערכתם לשיעוּר הקוֹמה אשר אליו הרים הצוֹפה האַלמוֹני את העם הנתוּן בּמצוֹר. אוּלם לא יוּכלוּ להעלים את זעקת-השבר, כּי בּנפוֹל הצוֹפה על חרבּוֹ, בּהתנפּץ הלב המתוּח כּמיתר – נגדעה קוֹמתנוּ.
שוּדדנוּ. לא ננַחם את עצמנוּ בּתנחוּמי-שוא. הלב הזה, אשר את חָלינוּ הוּא נשׂא, אשר כּל עוול וכל עיווּת-דין וכל חיפּוּי על פּשע וכל עלבּוֹן וכל חוּלשה פּנימית פּגעוּ בּוֹ בּראשוֹנה – נשבּר ללא תקנה. הפּקדוֹן היקר הזה אשר בּוֹ זכתה תנוּעתנוּ – נגזל ללא תמוּרה. ואין יוֹדע מתי יבוֹא היוֹרש ללב בּילינסוֹן בּמגדל-הצוֹפים המיוּתם.
אך אם נתיתם המחנה – המערכה לא תמה, וחמירוּתה לא פּחתה. וכל עוֹד רוּח חיים בּאַפּינוּ – לא נפקירנה.
ואם אין כּוחוֹתינוּ אתנוּ, כּאשר היוּ עם חברנוּ הדגוּל אשר נפל בּמערכה – נעבוֹד את מלחמת צדקתנוּ וּגאוּלתנוּ בּכל אוֹתם הכּוֹחוֹת אשר שׂרדוּ לנוּ בּעניֵנוּ ואשר – נקוה – עוֹד יקוּמוּ לנוּ. ואם אין אתנוּ כּשרוֹן ההתמדה וּפוֹריוּת העבוֹדה וההסבּרה הצלוּלה והראִיה החריפה, כּאשר היוּ עמוֹ – אַל יבוּזוּ לנוּ כּי לא חוֹנַנוּ בּאלה.
אך אוֹי לנוּ, אם לא נבקש להידמוֹת אליו בּאִי-שאננוּתוֹ, בּכאבוֹ לכל יהוּדי מוּכּה בּאשר הוּא, בּעלבּוֹנוֹ עם כּל יהוּדי מוּשפּל בּאשר הוּא, בּחרדתוֹ העמוּקה לגוֹרל עמנוּ וּלטוֹהר חיינוּ. אוֹי לנוּ אם לא נהיה כּמוֹהוּ: יהוּדים בּלתי-נכנעים. יהוּדים אשר אינם חַתים. יהוּדים היוֹדעים את צדקתם ואת בּוֹר-שאיפתם, העוֹמדים בּפני עוֹלם של מַרשיעים וּמַעלילים ואינם מקבּלים על עצמם את דין האוֹיב. יהוּדים שאינם מתבּטלים מפּני התקיף וּמפּני התוֹקף, שאינם מוַתרים גם נוֹכח כּל תקיפי העוֹלם הזה על זכוּתם האנוֹשית הקדוֹשה לחיוֹת ולעבוֹד, ליצוֹר את יצירתם וּלקבּץ את גלוּיוֹתיהם ולהיוֹת לעם עוֹבד וּבן-חוֹרין. יהוּדים אשר אינם בּוֹרחים מפּני היסוּרים, בּאשר הם יוֹדעים כּי מחיר-הענוּשים אשר שילמנוּ וּמוֹסיפים לשלם בּעד עבדוּתנוּ ושפלוּתנוּ עוֹלה לאין ערוֹך על כּל מחיר אשר נשלם בּעד צדקתנוּ וּפדוּתנוּ.
זה הדגל אשר החזיק בּאמוּנה משה בּילינסוֹן עד הלמוּת לבּוֹ האחרוֹנה, בּוֹ נחזיק ולא נַרפּה.
ואל תחת הדגל הזה, אל מלחמת-החיים הקדוֹשה מסביב לדגל זה נקרא את כּל רעינוּ וידידינוּ, את סוֹפרינוּ וקוֹראינוּ המתאבּלים אתנוּ בּאֶבלנוּ.
כסלו תרצ"ז.