[גאולה]
אָח בְּהֵעָנוֹת אָח לְאָח, וְתָחֵל לַעֲנוֹת
מַחֲלַת עַל מָחֲלַת, בְּמַחֲלַת לֵב לְעַנּוֹת:
‘מַה תְּקַו, גּוֹי קַו קַו, גּוֹי שָׂבַע לַעֲנוֹת?’
גּוֹאֲלִי חַי יִגְאַל וְקִיר מְקֻרְקָר לִבְנוֹת –
כִּי לְךָ מִשְׁפָּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת.
בְּרֹאשׁ מְסֻפָּח מַפַּח מֹר בְּתַמְרוּר מָזוֹר,
וְחָח בְּאַפּוֹ מְקוֹם חָח וּפַח לְרַגְלוֹ מָזוֹר –
וְזֹר מְזוֹר זָר, וּמוּזָר – וְאֵין לְפִצְעוֹ מָזוֹר;
קֵץ פְּדוּתִי קַיִץ וְחֹרֶף קָץ לְבָבִי לִמְנוֹת.
רֹאשׁ כְּסִיל רָם כַּכְּסִיל וְאִם צְבָאִי רָמָה,
יוֹם וְלֵיל לִי יְמַלֵּל: ‘שְׁבִי כְדֻמָּה דּוּמָה!’
דִּמָּה כִּי כְמֶלֶךְ בּוֹעֲלֵךְ עַל הֱיוֹתֵךְ דּוּמָה,
וְאַתְּ בְּבַת קוֹל: ‘תְּחֻלַּל עוֹד וְתָחֵל לִזְנוֹת’.
הֵן אֲנִי כָּאֳנִי בַּיָּם וְאֵין מִי יוֹצִיא,
וְצָר בְּאוֹן, אוֹן עֲשִׂיתִיו – יְחַלְּקֵהוּ לוֹחֲצִי,
וּבוֹ אֵל גִּבֵּר אֱיָל וָקַל וְקִלְקֵל בַּחֵצִי –
מִפְּנֵי כָּל מוֹכֵר וּמֵאֵין לִקְנוֹת.
'מַה לְּךָ עַם הוּעַם, בְּךָ לִבְּךָ סְחַרְחָר –
וְאַתְּ כְּדַר דָּר בְּדַרְדָּר כְּאוֹר בְּשַׁחַר שָׁחָר?
צְפֵה, וְאִם עוֹד תֵּרָפֶה, וְאִם פְּדוּתְךָ מְאֻחָר –
אֲקָרְבֵהוּ בְעִתּוֹ וַאֲגַלֶּה צְפוּנוֹת!'