מֵימֵי נֹאדוֹת זֶה כְּבָר הוּרָקוּ,

אַךְ לֹא אָמוּת מוֹת כֶּלֶב רָע,

לְזֵכֶר הַמְפֹאָר הֶרַקְל

גֵּוִי אֶתֵּנָה לַמְּדוּרָה.

יִבְעַר בָּאֵשׁ, יִצְרֹב הַזֶּרֶד,

יַשְׁחִיר אֶרֶבּוֹס שְׁחוֹר־אֵימִים.

וְאֵיזוֹ הַתְאָמָה מוּזֶרֶת

לִשְׁנַיִם גּוֹרָלוֹת אוֹיְבִים!

הוּא – בֶּן־גְּבוּרָה,

אֲנִי – בֶּן־תֹּהוּ,

פְּלַג־אֵל מוּל פְּלַג־חַיַּת־מִדְבָּר,

אַךְ גַּם אֲנִי בְּעֹז, כָּמוֹהוּ,

אֶדְפֹּק עַל שַׁעַר מְסֻגָּר.

מוּל מָוֶת גַּם טֶרְסִיט גַּם הֶקְטוֹר

הֵם בְּנֵי תְהִלָּה וְתָהֳלָה,

וְגַם אֲנִי אֶשְׁתֶּה הַנֶּקְטַר

בִּשְׂדוֹת הָאָרֶץ הַתְּכֻלָּה.