בְּמַלְכוּת קְדוּמָה הוֹצִיאוּ פַּעַם אָדָם לַהוֹרֵג עַל אֲשֶׁר חָטָא לַמֶּלֶךְ, וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה בֶּן עַם אַחֵר וְזָר בָּאָרֶץ. הִתְחִיל לְקַלֵּל בִּשְׂפָתוֹ אֶת הַמֶּלֶךְ עַל פְּסַק דִּינוֹ הָאַכְזָרִי, וּמִכֵּיוָן שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן עַמּוֹ לֹא הֵבִין הַמֶּלֶךְ אֶת פֵּשֶׁר דְּבָרָיו. שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶחָד מִזְּקֵנָיו, יוֹעֲצוֹ תָּמִיד, לְפֵרוּשָׁן שֶׁל הַמִּלִּים הָאֵלּוּ. וְהַלָּז, הַיּוֹעֵץ, אִם כִּי הֵבִין הֵיטֵב אֶת גִּדּוּפָיו שֶׁל הָאֻמְלָל, לֹא הִגִּיד אֶת הָאֱמֶת אֶלָּא אָמַר: “הָאָדָם הַזֶּה אוֹמֵר, כִּי לַמֶּלֶךְ נָאֶה לִסְלֹחַ!” אֲבָל זָקֵן אַחֵר מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ, יוֹדֵעַ שְׂפַת הַחוֹטֵא גַם הוּא, הִכְחִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר: “יֵדַע נָא הַמֶּלֶךְ, כִּי יוֹעֲצוֹ שִׁקֵּר לוֹ; לְהֵפֶךְ, הַפּוֹשֵׁעַ חֵרֵף וּגִדֵּף אוֹתְךָ!” אָז פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אוֹמֵר הָאֱמֶת וַיֹּאמֶר לוֹ: “הָאֱמֶת שֶׁהוֹצֵאתָ מִפִּיךָ גְרוּעָה בְּעֵינַי מִדִּבְרֵי הַמִּרְמָה שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי חֲבֵרְךָ”. וַיִּקְרַע אֶת גְּזַר הַדִּין וַיְצַו לִשְׁלֹחַ אֶת הַנֶּאֱשָׁם לְבֵיתוֹ.