מִי לֹא שָׁמַע עַל גְּבוּרָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ? יָדַע דָּוִד לִכְבּשׁ אֶת יֵצֶר צִמְאוֹנוֹ וְלֹא שָׁתָה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר שְׁלֹשָׁה גִבּוֹרָיו שָׁאֲבוּ בִּשְׁבִילוֹ, בְּסַכָּנַת נַפְשָׁם, מִן הַבְּאֵר בְּשַׁעַר בֵּית־לֶחֶם. אֵלֶּה לֹא מַיִם – אָמַר – כִּי אִם דָּם, דַּם הָאֲנָשִׁים הָהֵם! וַיִּשְׁפְּכֵם אַרְצָה, קֹדֶשׁ לֶאֱלוֹהַּ.
וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בַּאֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן שֶׁעָרַךְ מַסָּע בְּאֶרֶץ־צִיָּה, וְהָיָה רָעֵב מְאֹד לְלֶחֶם, הוּא וְכָל אֲנָשָׁיו. וְהִנֵּה מָצָא אֶחָד מִפָּרָשָׁיו בַּחוֹל יַעֲרַת־דְּבַשׁ וּנְתָנָהּ שַׁי לַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִטְעֹם מִן הַדְּבַשׁ וְלִרְאוֹת בִּגְוֹעַ חַיָּלָיו בָּרָעָב, וְזָרַק אוֹתוֹ מֵאִתּוֹ וְחִכָּה יַחַד עִם גְּדוּדָיו לִשְׁעַת גְּאֻלָּה לְכֻלָּם.
אֶת שְׁנֵי אֵלֶּה יַזְכִּירְךָ מִקְרֶה שֶׁאֵרַע בִּימֵי קֶדֶם מְאֻחָרִים, עֵת כִּבּוּשׁ פָּרַס עַל יְדֵי הַיִּשְׁמְעֵאלִים, לִפְנֵי אֶלֶף וּמָאתַיִם שָׁנָה, אוֹ יוֹתֵר; מֶלֶךְ פָּרַס כְּבָר נֶהֱרַג, צִבְאוֹתָיו פֻּזְּרוּ, רַק אֶחָד מִמַּצְבִּיאָיו עוֹד הֶחֱזִיק מַעֲמָד, יָחִיד, עַד שֶׁהִתְגַּבְּרוּ גַם עָלָיו. הַכּוֹבְשִׁים אֲסָרוּהוּ וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בְּנֵי־יִשְׁמָעֵאל. לְפִי חֻקֵּי הַיָּמִים הָהֵם צָפוּי הָיָה לוֹ מִשְׁפַּט־מָוֶת, וְאָמְנָם הַמֶּלֶךְ הַמְנַצֵּחַ הוֹדִיעָהוּ נִמְרָצוֹת, כִּי לֹא יִזְכֶּה לַחֲנִינָה וְיוּמַת לְפִי הַדִּין. אֶפֶס כָּל הַנִּדּוֹן לְמִיתָה רַשַּׁאי לִשְׁאֹל מִשְׁאָלָה אַחַת וְתִנָּתֵן לוֹ. אָז בִּקֵּשׁ הַמַּצְבִּיא כּוֹס יַיִן. הַמֶּלֶךְ פָּקַד עַל שַׂר־הַמַּשְׁקִים לְהַגִּישׁ לַחֲתַן־הַמָּוֶת כּוֹס־יַיִן. שַׂר־הַמַּשְׁקִים, שֶׁהָיָה אֳמָן־מוֹזֵג, מָזַג לוֹ כּוֹס־יְשׁוּעוֹת מַמָּשׁ. אֲבָל שְׁהִיָּתוֹ הַיְתֵרָה בְּסִדּוּר הַמַּשְׁקֶה עוֹרְרָה חֲשָׁד בְּלֵב הָאֻמְלָל: פֶּן שָׂמוּ רַעַל לְתוֹךְ הַכּוֹס וְאוֹמְרִים לִסַלְּקוֹ מִבְּלִי לִשְׁלֹף חֶרֶב. עוֹד הוּא מְהַסֵּס לְקָרֵב אֶת הַכּוֹס אֶל פִּיו, וְהַמֶּלֶךְ שֶׁהֵבִין לִמַחְשְׁבוֹתָיו, נִמְלָא כַּעַס רַב וְאָמַר: בֶּן־בְּלִיַּעַל, “אַתָּה מֵעֵז לַחְשֹׁד בְּשׁוֹפְטֶיךָ שֶׁיִּרְצָחוּךָ נֶפֶשׁ לִפְנֵי שֶּׁתִּשָּׁפֵט כַּדִּין? חֵי־נַפְשִׁי, כִּי לֹא תֵּהָרֵג, אֶלָּא אִם כֵּן עָבְרָה יְמָמָה לְאַחַר שֶׁשָּׁתִיתָ אֶת הַיַּיִן הַזֶּה!”
מִי שֶעָמַד עַל סַף הַמָּוֶת, נָשַׁם לִרְוָחָה וְאָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנִי, אָזְנְךָ תִּשְׁמַע־נָא מַה שֶּׁפִּיךָ נִשְׁבַּע לִי זֶה עַתָּה: לֹא אֵהָרֵג אֶלָּא לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתֶּה אֶת הַיַּיִן הַזֶּה. וְהִנֵּה אֲנִי לֹא אֶשְׁתֵּהוּ לְעוֹלָם!” אָמַר וְהָפַךְ אֶת כּוֹסוֹ וְשָׁפַךְ אֶת הַיַּיִן עַל הַקַּרְקַע.
מַה נִּשְׁאַר לַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת? עָמַד בְּדִבּוּרוֹ, וְהֶחֱזִיר אֶת אוֹיְבוֹ לַחַיִּים.