בְּנֵי עִיר אַחַת נִמְצְאוּ חַיָּבִים לִפְנֵי מַלְכָּם הַקַּפְּדָן, עַל שֶׁלֹּא סִלְּקוּ בַּמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ אֶת הַמַּס הַשְּׁנָתִי לְאוֹצָרוֹ: הֶעֱנִישׁ אוֹתָם עֳנָשִׁים קָשִׁים, אַךְ לֹא דַי בָּזֶה, אָמַר לְהִנָּקֵם בְּרֹאשׁ הָעִיר וּלְשִׂימוֹ לִצְחוֹק כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה. פָּקַד הַמֶּלֶךְ עַל רֹאשׁ הָעִיר שֶׁיּוֹפִיעַ לְפָנָיו מִיָּד וְיַעֲנֵהוּ עַל שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁיִּשְׁאָלֵהוּ; יֵדַע לְהָשִׁיב, יִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת פְּנֵי הָעִיר הַנִּדַּחַת, אוּלָם אִם לֹא יַעֲנֵהוּ כְּהֹגֶן יוֹרִיד אוֹתוֹ מִמִּשְׂרָתוֹ וִימַנֶּה בִּמְקוֹמוֹ שַׂר־עִיר אַחֵר, שֶׁיְּיַסֵּר אֶת הַתּוֹשָׁבִים בְּעַקְרַבִּים.
הַמְצֻוֶּה לְהוֹפִיעַ לִפְנֵי מַלְכּוֹ אָדָם הָגוּן הָיָה, בַּעַל צוּרָה, נְדִיב לֵב וְעַז נֶפֶשׁ, אָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת, אוּלָם לֹא חוֹנַן בְּכֹחַ דִבּוּר וּבְחוּשׁ לִפְתֹּר חִידוֹת. אִם יָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַדַּאי לֹא יֵדַע לַעֲנוֹת דָּבָר וְדִינוֹ נֶחֱרַץ מֵרֹאשׁ. טִכְּסוּ עֵצָה הוּא וְחַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעִיר וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ וּלְהַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי שַׂר הָעִיר, כִּי הַמֶּלֶךְ לֹא הִכִּיר אֶת רֹאשׁ הָעִיר פָּנִים־אֶל־פָּנִים. בִּקְשׁוּ וּמָצְאוּ מֻכְשָׁר לַשְּׁלִיחוּת הַמְסֻכֶּנֶת – אֶת שַׁמַּשׁ בֵּית־הַמּוֹעָצָה, בֶּן אָדָם פָּשׁוּט וּבִלְתִּי מְחֻנָּךְ אֲבָל בַּעַל שֵׂכֶל חָרִיף, חָכָם מִלֵּדָה.
הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אֶת פְּנֵי שַׂר הָעִיר הַמְדֻמֶּה בְּנוֹכְחוֹת כָּל בְּנֵי חֲצֵרוֹ וְהִתְחִיל מִיָּד לְשָׁאֳלוֹ אֶת שְׁאֵלוֹתָיו.
שְׁאֵלָה רִאשׁוֹנָה: מָה עֵרֶךְ הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי נְתִינוֹ? תְּשׁוּבַת הַנִּשְׁאָל: תִּשְׁעָה־עָשָׂר שֶׁקֶל. הִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל הַמְסֻבִּים. בִּקְשׁוּ אֶת הַשָּׁלִיחַ לִפָרֵשׁ אֶת תְּשׁוּבָתוֹ. עָנָה בְּפַשְׁטוּת: בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף מָכְרוּ הָאַחִים אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְדוֹמַנִי שֶׁכְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, עַל אַף גְּדֻלָּתוֹ וִיקָרוֹ, לֹא יִשְׁתַּוֶּה לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק וְיֵשׁ אֵפוֹא לְהַפְחִית מִמְּחִירוֹ שֶׁקֶל אֶחָד – וְיֵצְאוּ י"ט שְׁקָלִים.
שְׁאֵלָה שְׁנִיָּה: כַּמַָּה זְמַן דָּרוּשׁ לִסוֹבֵב אֶת כַּדּוּר־הָעוֹלָם? הַנִּשְׁאָל הֵשִׁיב: אִם תַּעֲלֶה עַל סוּסְךָ עִם זְרִיחַת הַחַמָּה וּתְלַוֶּה אוֹתָהּ, כְּשֶׁהִנְּךָ רָכוּב עַל סוּסְךָ, בְּדַרְכָּהּ מֵעֵת לִעֵת, וְתִגְמֹר אֶת סִבּוּבְךָ בְּמֶשֶׁךְ יְמָמָה אַחַת בִּלְבַד.
שְׁאֵלוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁאֵלָתוֹ הַשְּׁלִישִׁית: הַגֵּד לָנוּ, מָה אֲנִי סָבוּר כָּעֵת? עָנָה הַנִּשְׁאָל: כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ סָבוּר, שֶׁאֲנִי הִנְנִי שַׂר הָעִיר, וְאֵין הוֹד מַלְכוּתוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, כִּי אֲנִי אַךְ הַקָּטָן שֶׁבְּבֵית אֲדוֹנִי…
וְכָךְ נֻצַּח הַמֶּלֶךְ.