תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה מַרְאָן שׁוֹנֶה בְּכָל אֵזוֹר מֵאֲזוֹרֵי הָאָרֶץ. אֶצְלֵנוּ לֹא יֵרֵד גֶּשֶׁם בְּחָדְשֵׁי הַקַּיִץ, וּמִי שֶׁיֵּלֵךְ בִּימוֹת סִיוָן עָטוּף מְעִיל גֶּשֶׁם, מִטְרִיָּה בְּיָדוֹ וְעַרְדָּלַיִם עַל נְעָלָיו, יִהְיֶה לִצְחוֹק. לֹא כֵן בְּאַרְצוֹת הַמַּעֲרָב. שָׁם יוֹרֵד גֶּשֶׁם גַּם בִּימוֹת הַקַּיִץ וְגַם בִּימוֹת הַחֹרֶף; אַתָּה קָם בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד וְהוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וְאֵין אַתָּה בָּטוּחַ כִּי הַשָּׁמַיִם לֹא יִתְקַדְּרוּ וְיַמְטִירוּ גֶשֶׁם.

הָיָה בַּמַּעֲרָב אִישׁ כְּפָר, אָב לִשְׁתֵּי בָּנוֹת מְבֻגָּרוֹת אֲשֶׁר הִתְחַתְּנוּ בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת: זוֹ עִם גַּנָּן, זוֹ עִם יוֹצֵר חֶרֶשֹ, וּשְׁנֵיהֶם מְלָאכְתָּם בָּעִיר. יוֹם אֶחָד אָמַר הָאָב לְבַקֵּר אֵצֶל בְּנוֹתָיו. נָסַע אֶל בִּתּוֹ הַבְּכִירָה, אֵשֶׁת הַגַּנָּן, וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת נָוָהּ: גַּן לְתִפְאֶרֶת. אָמְרָה אֶל אָבִיהָ: “הִנְנוּ הַמְאֻשָּׁרִים בִּבְנֵי אָדָם, אֶלָּא שֶׁכָּל עֲתִידֵנוּ תָּלוּי בְּחַסְדֵּי שָׁמַיִם. כְּשֶׁתַּחֲזֹר אֶל בֵּיתְךָ, שָׂא נָא תְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ, שֶׁיּוֹאִיל הָאֵל לִשְׁלֹחַ גֶּשֶׁם לְהַשְׁקוֹת אֶת אַדְמָתֵנוּ לְבַל תֵּחָרֵב”.

חָזַר וְהָלַךְ אֶל בִּתּוֹ הַצְּעִירָה, אֵשֶׁת הָאֻמָּן. הֶרְאֲתָה לוֹ סִדְרָה שֶׁל קְדֵרוֹת וְכַדִּים, מַעֲשֵׂי יְדֵי בַּעְלָהּ הַיּוֹצֵר, פְּתוּחִים לְקַרְנֵי הַחַמָּה שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ וְיִהְיוּ רְאוּיִים לְשִׁמּוּשׁ. “אַחַת תְּפִלָּתֵנוּ, אָמְרָה הַבַּת, שֶׁהָאֵל לֹא יִשְׁלַח גֶּשֶׁם. שֶׁכֵּן אִם יֵרֵד גֶּשֶׁם וְיַרְטִיב אֶת הַכֵּלִים, וְהָיָה כָּל עֲמָלֵנוּ לַשָּׁוְא. וְאַתָּה, אָבִי הַטּוֹב, עִם שׁוּבְךָ הַבַּיְתָה הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ”. שָׁמַע הָאָב וְחִיֵּךְ.

שׁוֹנִים פְּנֵי הַשָּׁמַיִם בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אַךְ לֹא שׁוֹנִים בְּנֵי־הָאָדָם וּתְכוּנוֹתֵיהֶם: שְׂכָרוֹ שֶׁל זֶה הוּא הֶפְסֵדוֹ שֶׁל זֶה, חַסְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא שִׁבְטוֹ שֶׁל אַלְמוֹנִי. אָכֵן טוֹב הַדָּבָר כִּי מַפְתְּחוֹת הַגֶּשֶׁם אֵינָם נְתוּנִים בִּידֵי אָדָם.