בְּחֵיק הַלַּיְלָה דֹם אֲתַנֶּה

צָרַת נַפְשִׁי וְלִבִּי מָר;

סוֹד עַלִּיזִים לֹא לְמַעֲנִי,

צְחוֹקָם צוֹהֵל — זָר לִי זָר.

דֹּם תִּטֹּפְנָה, דֹּם תִּזַּלְנָה

דִּמְעוֹת עֵינַי עַל הַלְּחִי;

יָם שֶׁל דְּמָעוֹת לֹא תוּכַלְנָה

כַּבּוֹת אֵשׁ גַּעְגּוּעַי בִּי.

זֶה מְעַט עוֹד נַעַר אָנִי,

צְחוֹק עַל פֶּה וְשִׁיר בַּלֵּב;

גִּיל הַחַיִּים — הוּא מְלָאָנִי,

טֶרֶם אֵדַע מַה־זֶּה כְּאֵב.

זה עוֹלָמִי גַּן־עֲדָנִים

וּמִפְעָלִי בוֹ, יוֹם־יוֹם

הֲלךְ וְטַפֵּל בְּנִצָּנִים,

צִיצֵי־חֵן וּפִרְחֵי־תֹם.

בִּירַק דֶּשֶׁא וְצִיצֵי־חֶמֶד

הָמָה עַלִּיז פֶּלֶג־רְאִי;

עַתָּה, אִם עַל שְׂפָתוֹ אֶעֱמֹד,

דְּמוּת חִוֶּרֶת נִרְאֵית לִי.

אָדָם חִוֵּר נַעֲשֵׂיתִי,

כִּי תָלִיתִי עֵינִי בָהּ;

הָהּ, אֵיכָכָה כֹה נִהְיֵיתִי,

כְּאֵבִי זֶה מֵאַיִן בָּא?

בְּסֵתֶר־לִבִּי חַי שְׁלוֹם גִּילָם

שֶׁל מַלְאָכִים, כְּרוּבֵי־תֹם;

עַתָּה סָר מִמֶּנִי צִלָּם,

אֶל כּוֹכְבֵיהֶם עָלוּ רֹם.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה אוֹתִי סוֹבֵב,

יַפְחִידוּנִי בַלְהוֹת שְׁאוֹל;

בְּחֻבִּי קוֹל בִּי חֶרֶשׁ דּוֹבֵב,

קוֹלִי — וְכֹה לִי זָר הַקּוֹל.

גְּדוֹלִים בִּי מַכְאוֹבִים זָרִים,

קִצְפָּם תּוֹסֵס, מָלֵא מְרִי;

וּבִלְבָבִי, בַּמִּסְתָּרִים,

אֵשׁ אוֹכֵלָה, זָרָה בִי.

זֹה הָאֵשׁ וְהַשַּׁלְהָבֶת

הֻטְּלוּ בִי לַעֲדֵי־עַד,

זֶה הַקְּרָב עִם מַר הַמָּוֶת —

אַתְּ עָשִׂית זֹאת, אַהֲבָה, אַתְּ!