שִׂימִי יָדֵךְ, חֲמוּדָה, עַל לִבִּי הָרַךְ; —
בְּחַדְרֵי־חֲדָרָיו, הֲתִשְׁמְעִי, מַה־יַּךְ?
חָרַשׁ־עֵצִים, רַע־עַיִן, שָׁם יוֹשֵׁב רְתֵת,
וְחוֹצֵב שָׁם, חוֹצֵב שָׁם אָרוֹן לְמֵת.
הוּא חוֹצֵב, הוּא חוֹצֵב בַּיּוֹם וּבַלֵּיל;
עָיְפָה נַפְשִׁי לְשֵׁנָה וּבוֹא תַחַת צֵל.
חִישׁ כַּלֵּה מְלַאכְתְּךָ, חָרָשׁ, עַד־תֹּם,
וְאוּכַל אָז אֶשְׁכַּב וְאִישַׁן לִי דֹם!