לֹא אָשׁוּב לְבַדִּי, כַּלָּתִי חֵן,

רַק אִתִּי תֵלֵכִי

אֶל מִדְבַּר־הַשְּׁמָמָה הַזָּר וְהָאָפֵל,

אֶל אָהֳלִי שָׁמָּה, הַקַּר וְהַשָּׁפֵל,

מְקוֹם אִמִּי יוֹשֶׁבֶת בַּפֶּתַח לָהּ

וְדוּמָם אוֹרֶבֶת לְבִיאַת בּנָהּ.

"הַנַּח לִי, הַנַּח, קוֹדֵר אִישׁ!

מִי קְרָאֲךָ הֵנָּה?

נִשְׁמָתְךָ יוֹקֶדֶת וְיָדְךָ כִּגְלִיד,

עֵינְךָ לוֹהֶטֶת, וְלֶחְיְךָ — סיד;

וַאֲנִי עוֹד אֶחְפֹּץ כִּי אָגֵל, כִּי אִיף,

בְּרֵיחַ הַשּׁוֹשָׁן וּבְאוֹר שֶׁמֶשׁ־זִיו".

הַנִּיחִי לַשּׁוֹשָׁן וּלְשֶׁמֶש הָאוֹר,

אֲחוֹתִי כַלָּה!

עֲטִי הַהִינוּמָה לִבְנַת קֶצֶף־הַגַּלִּים,

וְאֶחֱזִי בְמֵיתְרֵי־הַנֵּבֶל הַקַּלִּים,

וְזַמְּרִי שִׁיר־כְּלוּלוֹת — וְרוּחַ הַלֵּיל

הוּא יִשְׁרֹק נִגּוּנוֹ בְקוֹל יְלֵל.