סוֹבַבְתִּי יוֹם כֻּלּוֹ אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם הַגְּדוֹלָה,

בָּאתִי אֶל שַׁעַר הָרַחֲמִים, הַתִּקְוָה לְעָתִיד שָׁם תָּגוּר,

וְהֵנֵּה יְהוּדִי שָׁם עוֹמֵד וּמִתְדַּפֵּק בַּשַּׁעַר הַסָּגוּר –

מָה לְךָ כִּי תִדְפֹּק בַּשַּׁעַר הַסָּגוּר מֵאָז וּמֵעוֹלָם?

“רוֹצֶה אֲנִי לְהִכָּנֵס…” ־ הֵשַּׁח מֵעָפָר אֶת קוֹלוֹ.

הֵן תִּרְאֶה אֵין מַנְעוּל וְחוֹר אֵין ־ אַךְ דְּבָרַי אֶל לִבּוֹ לֹא נָגְעוּ,

עוֹד עָמָד, עַל כַּרְכֹּב הַשַּׁעַר יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹנִים וְהַגוּ.

הִפְנֵיתִי אֶת שִׁכְמִי לָלֶכֶת וְלִבִּי בִי תָּעָה כַּחוֹלֵם.

וַיְהִי כִי הִפְנֵיתִי לָלֶכֶת ־ וְחִיִל אֲחָזַנִי וּרְעָדָה,

הַיְּהוּדִי בָא אַחֲרַי ־ גַּם אַתָּה? “הֵן צִלְּךָ אָנֹכִי בַּשַּׂדֶה…”

עָנָה הָאִישׁ לִי בְלַחַשׁ וְהָלַךְ לְצַלְעִי בַּמִּדְרוֹן,

דָּפַקְתָּ בְּשַׁעַר הָרַחֲמִים! “אַךְ אַתָּה דָּפַקְתָּ, לֹא אֲנִי…”

חָפַצְתָּ הֵן בּוֹא בוֹ, “רַק אַתָּה חָפַצְתָּ…” עָנָנַי.

אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לוֹ דָבָר וְַנַעֲבֹר עַל פְּנֵי נַחַל קִדְרוֹן.