כִּי זָקֵן הָאַרְיֵה פַּטִּישׁ הַיָּעַר
וַיָּנָס כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ נָשָׁתָּה,
וַיְבֹאוּהוּ חֲבָלִים אֵיד וָצָעַר,
כִּי כָּל עֲשֻׁקָּיו קָשְׁרוּ עָלָיו עָתָּה
וּבְחָלְשׁוֹ לָקְחוּ הֵם לָמוֹ קַרְנָיִם
לָמֹד חֲמָתוֹ אֶל חֵיקוֹ כִּפְלָיִם:
הַסּוּס יִמְרֹט לֶחֱיוֹ בִּשְׁמִיר צִפֹּרֶן,
הַשּׁוֹר נַגָּח הוּא יָרִים עָלָיו קָרֶן,
וּבְשֵׁן חַדָּה וּלְמוּדָה לִטְרֹף טֶרֶף
יִרְעֶה הַזְּאֵב קָדְקֳדוֹ וִיקַרְקַר עֹרֶף;
וּמְחֹלָל וּמְדֻכָּא כִּדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ
יֵילִיל הָאֻמְלָל דּוּמָם, יֶהְגֶּה חָרֵשׁ.
וַיַּרְא גַּם הַחֲמוֹר נִגַּשׁ הַמְּעָרָתָה:
רַב לִי – קָרָא הָאֹבֵד בַּצָּרָתָה –
אָמוּתָהּ הַפָּעַם אֵרְדָה לִשְׁאוֹלָה,
וּבִידֵי הַחֲמוֹר רַק אַל נָא אֶפֹּלָה.