לְעֹמַר אַל-כְּאַיאַם / נפתלי הרץ אימבר
אֶשְׁתֶּה – לֹא אֵדַע מַדּוּעַ?
לְהָסִיר יֵינִי מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת;
אֶשְׁתֶּה – וְשִׁירַי אָז אַשְׁמִיעַ,
כָּל הִגָּיוֹן עִם רְסִיס בְּמִשְׁקֹלֶת.
אֶשְׁתֶּה – וְרוּחִי עָל תָּרְקִיעַ,
לִמְקוֹם הַנֵּצַח מִבְּלִי חֶלֶף;
מַה זֶה הַקֶּסֶם בַּגָּבִיעַ;
רוּחַ חָדָש עִם כָּל דֶּלֶף?
אוּלַי זֶה הַכּוֹס, הַגָּבִיעַ,
מִמֶּנּוּ הַיַּיִן אֶשְׁתֶּה לָרְוָיָה;
קֶדֶם מְשׁוֹרֵר לְרוּכֲךָ יְצוּעַ,
רֹאשְׁךָ – אָז קֶדֶם הָיָה.
לָעָפָר שָׁבָה אָז גֻּלְגָלָתֶּךָ
בִּידֵי הַיּוֹצֵר עַל הָאָבְנָיִם;
לְאֵפֶר הָפַךְ אֵדֶר גְּוִיָתֶךָ,
אַךְ לֹא רוּחֲךָ רוּחַ שָׁמָיִם.
לָכֵן עֵת אֲחַבֵּק הַגָּבִיעַ,
הַכּוֹס אֶמְצֶה בִּנְשִׁיקוֹת שְׂפָתַיִם;
רוּחֲךָ אָז עָלַי תּוֹפִיעַ,
הֲגִיגְךָ אָבִין כְּמוֹ בַּחַיִים.
אוּלַי עֵת אָשׁוּב לַעֲפָרִי,
יַד הַיוֹצֵר תַּעֲשֶׂה עַל הָאָבְנָיִם;
כּוֹס וְגָבִיעַ מֵרֹאשׁ בְּשָׂרִי
מֶנּוּ יַיִן יִשְׁתּוּ הַחָיִים.
אֲנִי תְּפִלָּה, כִּי מְשׁוֹרֵר כָּמוֹנִי,
יִשְׁתֶּה מִמֶּנּוֹ וְיֹאמַר, הִנֵּנִי;
יִשְׁתֶּה וְיָשִׁיר אַךְ לֹא מֵעֹנִי,
וּכְמוֹ הִזְכַּרְתִּיךָ, לְטוֹב יִזְכְּרֵנִי.