וקא פי וצף דכולה עליה וקבלה לה והו מסגא עלי פראשה

ואמר בתאור כניסתו אליו ונשקו אותו בהיותו שוכב על מטתו

בְּכוֹר אִמִּי, בְּכוֹר מָוֶת חֲמָסָךְ, / וּמִזֶּה, עֵת נְטוֹת שֶׁמֶשׁ, יְנִיסָךְ,

וְלָעֶרֶב יְהִי בֵינִי וּבֵינָךְ / אֲבָנִים וַעֲפַר אֶרֶץ לְמָסָךְ,

וְלֹא הוֹעִיל לְךָ הוֹנָךְ וְהוֹדָךְ / בּיוֹם אֵידָךְ, וְלֹא כִיסָךְ וְכוֹסָךְ.

נְשַׁקְתִּיךָ – וְלֹא שַׁתָּה לְבָבָךְ, / וְאַתְּ שׁוֹכֵב כְּאִישׁ בָּרִיא בְּעַרְסָךְ

וְצָעַקְתִּי – וְלֹא תָשִׁיב, לְמַעַן / לְשׁוֹנָךְ מִלְּדַבֵּר סָר וְחָשָׂךְ

וְיָשַׁנְתָּ שְׁנַת עוֹלָם אֲשֶׁר צוּר / עֲלֵי כָל מַעֲשָׂיו הִפִּיל וְנָסָךְ,

וְהִשְׁקוּךָ בְּכֶלַח כּוֹס תְּמוּתָה / וְכִמְעַט קָט אֲנִי שׁוֹתֶה בְּכוֹסָךְ!