לי. ח. ברנר
כַּחֲצִיר שָׂדוֹת תַּחַת מַגָּל
כֵּן אֱלִילֵי שָׁוְא יִבֹּלוּ,
וַחֲדָשִׁים יִתְנוֹסֵסוּ,
יֵאָמֵנוּ – עַד יִפֹּלוּ.
הֵיכְלֵי אֶתְמוֹל גַּלִּים נִצִּיםוַאֲחֵרִים יִתָּאֵרוּ ;
הֲתִבְטָחָה? אוּלַי מָחָר
גַּם הָאֵלֶּה יֵעָדֵרוּ?
וּבַנֶּפֶשׁ שַׁלְוַת-שְׁמָמָהוַעֲלָטַת לֵיל-בַּלָּהוֹת:
לֹא עוֹד תָּקֵר שִׁירַת-קֹדֶשׁ,
לֹא תֶּחְמַרְנָה גַם הַדְּמָעוֹת.