הַזֶּרֶם וְהַזִּמְרָה / מיכה יוסף לבנזון

זֶרֶם מַיִם בָּא מִנִּקְרַת הַצּוּרִים

מֵימָיו מָה עַזִּים, מֵימָיו מָה אַדִּירִים,

מֵהֶם אַרְזֵי-אֵל רֶגַע יִתְפּוֹצָצוּ

גַּם הַרְרֵי-עוֹלָמִים אַרְצָה יֻתָּצוּ;

הַהֵלֶךְ כִּי יִשְׁמַע הֶמְיַת מֵימֵיהוּ

יִתְמַהּ יִשְׁתָּאֶה גַּם יַטֶּה אָזְנֵהוּ,

יַקְשִׁיב קוֹל מַיִם הַמְפַכִּים בָּרָמָה,

אֲבָל עֵין מוֹצָאָם מֶנְהוּ נֶעְלָמָה

                                                                                                     ***

כָּכָה הַזִּמְרָה בָּעֹז הִיא נוֹבַעַת

וּמֵאַיִן עֵינָהּ עוֹד לֹא מוּדַעַת.

אֵי לֵב אֶבֶן לֹא עָלָיו מִשְׂתּוֹרֶרֶת,

אֵיפֹה רוּחַ נָחוּשׁ לֹא עָלָיו גּוֹבֶרֶת;

עֵת יִבָּקְעוּ מֵי נַהֲרוֹתֶיהָ

מִי זֶה יַחַס הֲמוֹנֵי רִגְשׁוֹתֶיהָ?

הִיא בִכְנַף עֻזָּה לִשְׁחָקִים תַּעֲלֵנוּ

וּבֶעֱזוּז אַכְפָּהּ לִשְׁאוֹלָה תּוֹרִידֶנוּ!