כִּנּוֹר מוֹשֵׁל צַדִּיק הִגָּיוֹן סֶלָה!
יַד מֶלֶךְ רָב נִגֵּן עַל מֵיתָרֶיךָ,
עֵת גָּלְתָה יְהוּדָה שֻׁלַּחַתְּ בָּבֶלָה
וּבְרֹאשׁ גּוֹלִים שָׁמָּה הָמָה שִׁירֶךָ;
עַתָּה כִּפְלַיִם הָרִימָה קוֹל בֶּכִי
מֵיתָרֶיךָ זָרִים הָהּ כִּי נִתֵּקוּ,
לֹא יַצִּילוּ כָּעֵת דַּכָּא מִדֶּחִי
כַּקֶּדֶם יָדַיִם רָפוֹת חִזֵּקוּ,
כַּיָּמִים אֶל שׁוֹבֵב “שׁוֹבָה!” צִוִּיתָ
עַל מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ בָּעֹז שָׂרִיתָ!
עֹז לֵאלֹהֵי עוֹלָם רָחשׁ שִׁירֶךָ
קוֹל שַׁדַּי קוֹל עֻזָּךְ יַחַד נִפְגָּשׁוּ
הָר וָעֵמֶק שָׂשׂוּ בִּזְמִירוֹתֶיךָ
וּלְבָנון וָשִׂרְיוֹן תּוֹדָה רָעָשׁוּ.
רֹמֵמָה זִמְרַת-יָהּ רַבַּת תִּפְאֶרֶת!
עַתָּה – גַּם כִּי תִּדֹּם, אֵין קוֹל אֵין קָשֶׁב
עוֹד נִשְׁמַת שַדַּי בָּךְ לֵבָב עֹרֶרֶת,
עוֹד רָעִים חַטָּאִים מֵעָוֹן תָּשֶׁב,
יוֹרֶה דֵּעָה לָמוֹ הֵד קוׁל הַנָּבֶל
כִּי אַחְרִיתָם מָרָה כִּי הֵמָּה הָבֶל.